גברים במהלך ההיסטוריה נעדרו לשעות וימים ארוכים מביתם וממשפחתם, ובמקרים מסוימים המצב הזה נמשך עד עצם היום הזה. אבות נשארים בעבודתם זמן ארוך, לעיתים מבחירה, כי הם יודעים שלעתים ההתמודדות שמחכה להם בבית קשה שבעתיים מהמשימות במקום עבודתם. בעבודה הם יכולים להיות מנהלים מוערכים ובבית הם לפעמים חווים תסכול וחוסר אונים מול הילדים ובת הזוג. חלקם אומרים לעצמם שעדיף להיות בעבודה.
מה חשים הילדים במצב כזה? הבן שמסתכל על אביו או על החוסר באב, ולומד, לא דרך מילים אלא דרך המעשה: ככה אבא אוהב אותי וכך הוא מפגין אהבתו כלפיי, באי-ההימצאות שלו איתי ברגעים החשובים. אלא שהבן זקוק לאביו שיהיה נוכח איתו דווקא שם. הרגעים החשובים של החיים הם הרגעים הפשוטים, וזה לא ממש משנה מה עושים בהם. עצם הנוכחות חשובה. בייחוד בימים כאלה של קורונה ומגפה, חרדה מפני העתיד וההימנעות החברתית. הילדים זקוקים למישהו שידריך וינחה אותם, שיהיה נוכח.
צריך אומץ רב והחלטה ברורה כדי לעשות את הצעד הזה לעבר הנוכחות בחיי הילדים שלנו, כי יש לנו המון חבלנים ומחסומים, בהם: טלפון נייד, תסכול וכעס מהיום בעבודה, התמודדות עם מצבי רוח של הילדים, חרדה מפני שעמום במפגש, קושי לשחרר שליטה, להרפות ולתת לילדים להוביל. הצעד הראשון הוא קודם כל להבין שאני, כאבא, רוצה שדברים אחרים יקרו. אני לא רוצה להיות מרוחק יותר מהבן שלי, אני רוצה להיות קרוב אליו, לבלות זמן במחיצתו, להעניק, לתמוך לגדל ולאהוב אותו מקרוב ולא מרחוק.
ההבנה וההחלטה חשובות מאוד. גבר שהמצב והיחסים עם בנו לא מתסכלים אותו או שלא מפריעים לו, ושמבנה האישיות והרצון הבסיסי שלו לא חווים מועקה בשל הריחוק מבנו, אין לו כל סיבה לשנות או לעשות דבר בנידון, אבל מי שכן מעוניין להיות קרוב יותר לבנו, יוכל להסתייע בכמה וכמה דברים שאפשר לעשות ושיקדמו את ההתקרבות הזאת:
- קודם כל חשוב להבין שקירבה חסרה לי. שאני מבקש להיות נוכח ומשמעותי יותר בחיי בני. שחסר לי זמן איתו. שאני רוצה להיות איתו כשהוא גדל יותר ממה שאבא שלי היה נוכח איתי.
- לדבר עם בת או בן הזוג על הדברים, לשתף אותם ברצון שהתעורר. לשתף אנשים אחרים כגון המנהל הישיר בעבודה, חברים או משפחה מורחבת. לייצר לעצמי מחויבות כלפי הדבר – ליצור ולברוא אותו במחשבה וברגש.
- לייצר תנועה מול הבן שלי: להזמין אותו למשחק קופסא, ציור או יצירה משותפת, טיול בטבע שלא מצריך הפקה, משחק כדור, בישול משותף – כל דבר שאומר להיות יחד ולחוות חוויה משותפת. כדאי להשתדל לא להתחיל בצפייה במסכים.
- לנסות להתקרב לחוויה של הילד, לתת לו להוביל ולהחליט. מצד שני לא לעשות דברים שאתה לא רוצה או שקשים ומאתגרים לך מדי. חשוב ששניכם תצאו בחוויה טובה ובטעם של עוד.
- להפסיק כשטוב. לא למשוך את החוויה המשותפת עד למעבר לכוחותיך, לזמן או לרצון שלך. גבולות עוזרים כאן: "היה לי כזה כיף לרכב איתך על אופניים אבל כבר מאוחר, בוא נחזור הביתה ונעשה את זה שוב מחרתיים".
- יכול להיות שדברים לא יסתדרו, שהבן יבכה או יכנס להתקף זעם על משהו שלא הלך לפי רצונו. זאת אולי הדרך הלא מודעת שלו לבדוק אותך ולראות האם אתה ׳כשיר ויציב׳ לעמוד בסערה הרגשית שלו. תזכור את זה.
- תזכור שגם אם דברים לא הסתדרו או שהייתה חוויה מתסכלת ולא נעימה - זה בסדר וזה קורה! לא נכשלת והכול נסלח ונשכח בבוקר שלמחרת. אתה תמשיך עם התוכנית המקורית, ובפעם הבאה שתקבעו – תנסו משהו חדש.
- נסה לייצר זמן קבוע שהוא רק שלכם, בלי טלפונים, בלי הסחות דעת ובלי ילדים אחרים. זה רק אתה והוא.
תזכרו שאין דבר כזה אבא טוב – יש אבא מיטיב. אבא שיש לו רצון טוב וכוונות טובות להיות משמעותי בחיי הילדים שלו, לבלות איתם זמן איכות, ללמוד מטעויות, לסלוח לעצמו על פאשלות, להבין שעל מנת להבין את צרכי הילדים שלו אז קודם כל הוא צריך להבין את צרכיו עצמו, לדעת מה הוא רוצה ולמה הוא זקוק.
נמרוד בלוג הוא עובד סוציאלי, מטפל פרטני וקבוצתי בגברים, חבר בקהילת המטפלים SOMEBUDDY - אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית.