כל ילד הוא עולם ומלואו – עולם שלם שמשתנה ומתפתח ללא הרף. אך בין הכלים שנערמים בכיור, השיר של דורה שנתקע בראש והבצק הצבעוני שנדבק לסוליית הנעל, קל לפספס את רגעי הקסם הקטנים של הזאטוטים, את המשפטים הקורעים מצחוק, את שלל החוויות החד פעמיות מתקופה שלא תחזור. בדיוק בשביל לנצור את הרגעים האלה, מתחזקות אלפי אמהות בלוגים, בהם הן מתעדות את רגעי הילדו הקסומים הללו.
לא כל הבלוגים דומים; חלק מהאמהות כותבות רק למשפחה הקרובה, אחרות פונות לכל מי שרק רוצה לשמוע; חלקן שומרות על איפול מוחלט, אחרות כותבות חוויות אישיות מאוד ("לא ייאמן מה שההנקה עשתה לי לציצים!"). כך או כך, ה-"Mommy Blogs" היא תופעה בולטת שאי אפשר להתעלם ממנה. בא לך להצטרף לטרנד? הנה כמה אופציות.
המתעדות: בשביל הילד
יעל ארנסט מהבלוג iamima מכנה את עצמה "אמא בת שלוש", מה שמשקף היטב את הלך הרוח של הבלוג שלה – בלוג של אמא שלומדת וחווה הכל יחד עם בנה. יעל חולקת עם הבלוגספירה תמונות משפחתיות, ובימים אלה מתארת גם את שלבי ההריון השני בו היא נמצאת. "לא המצאתי שום דבר בכל הקשור לאימהות, ויש בזה משהו מאוד מנחם", היא אומרת. "התחלתי לכתוב בבלוג את כל ציוני הדרך שבני עבר, וגיליתי שיש לי המון מה להגיד. מאחר שתמיד כתבתי לעצמי כדי לעשות סדר בראש, החלטתי ללכת על בלוג".
יעל אומרת שקהל היעד שלה זה היא עצמה, והורים אחרים שמבקשים לחלוק מחשבות על ההורות ולהתחלק בחוויה: "יש לי פנטזיה שיום אחד גם הבן שלי, שחר, יקרא את הדברים. נראה אם הפנטזיה תהפוך למציאות".
המייעצות: טיפים ומאמרים להורים
"הכל התחיל אחרי קרוב לשנה של ניסיונות להיכנס להריון", מספרת חלי גורסוי, בעלת הבלוג 2bymommy. "הרגשתי צורך לפרוק את התסכולים שלי באיזשהו מקום, ובעלי הציע לי לכתוב בלוג. הבלוג מלווה אותי מההריון, דרך הלידה ותקופת הינקות ועד היום, כשהבן שלי כבר כמעט בן שלוש. הבלוג מתפתח יחד עם החוויות שעוברות עלינו. כתיבת הבלוג נותנת לי סיפוק אדיר בידיעה שאני עוזרת לאמהות אחרות עם הטיפים והמידע שאני מפרסמת".
במקרה הזה, הלהט והמסירות כלפי התחביב השתלמו והפכו למקצוע של ממש. הבלוג של חלי מכיל כיום מעל לאלף עמודי תוכן, אשר כוללים בין היתר כתבות צרכנות וסקירות ציוד, מאמרים, ואף שיתופי פעולה מסחריים. "לפני כחצי שנה עזבתי את העבודה והיום אני מתעסקת בפרויקטים שונים שקשורים לבלוג, כמו כנסים לנשים בהריון ופעילויות עם גולשים", היא מספרת.
המשלבות: הורות פלוס תחביבים
בלוגריות רבות משלבות בין שתי אהבות, ומציגות בלוגים שמזגזגים בין אמהות לנושאים נוספים כמו בישול, ספרות, רפואה משלימה או אופנה. כמו בחיים, הנושאים בדרך כלל מוצאים את עצמם מתמזגים יחד.
הבלוג mychilddiray משלב בין חוויות ההורות וגישת החינוך המונטסורי (על פי גישה זו, כל ילד נולד עם פוטנציאל מיוחד שיש להגשימו, נ.ג), והבלוגרית המפעילה אותו משלבת בו תמונות של פריטי נגרות ביתית, פוסטים על בישול עם ילדים והמון אהבה לטבע.
הבלוג הוא תחליף מודרני ליומן טיבטי עשוי ביד, שבו התחילה לכתוב עם הולדת בנה. "האפשרות הטכנולוגית יותר נוחה לי מהכתיבה בעט, כמו גם ההזדמנות ללוות את הרשומות בתמונות ובתגובות הקרובים לנו – כל אלה קסמו לי"", אומרת הכותבת, שמעדיפה להישאר בעילום שם. "סיבה לא פחות חשובה לכתיבת הבלוג היא גילוי החינוך המונטסורי סמוך ללידת בננו. כמעט ולא מצאתי חומר בעברית על הגישה וכך נחשפתי גם לעולם הבלוגים באנגלית. אני מאמינה שיש עוד הורים כמונו. בהיעדר שיח מתאים בארץ, חשוב לי להציע חלופה למי שיתעניין בכך".
הכותבות למגירה: שרק סבתא תדע
בלוגים מהסוג הזה יש המון, אבל הכותבות לא מעוניינות שתדעו מכך; אלה בלוגים המתעדים את הפנינים של הילד הפרטי באופן שאמור לעניין רק את הוריו, סביו, ויום אחד – גם אותו.
ב', אמא לילד בן שנתיים המחזיקה בלוג פרטי כזה, מספרת: "כשהבן שלי רק נולד קיבלתי במתנה יומן שבו הייתי אמורה לכתוב את ציוני הדרך שלו. איכשהו, למרות הכוונה הטובה, כל העסק היה נורא מסורבל. אף פעם לא זכרתי להוציא את הספר בזמן, וגם השאלות שהיו שם לא ממש התאימו למה שרציתי לכתוב. ואז עלה לי הרעיון לפתוח בלוג. הרי למחשב אני תמיד מצליחה להגיע בסוף, לא משנה כמה כביסה יש לקפל. אני כותבת רק בשביל הבן שלי, שיידע מי הוא היה בתקופה שלפני שמתחילים לזכור, ושיידע כמה אהבנו אותו".
מה כדאי להשמיט מהבלוג?
איך שלא עושים את זה, ניכר שכתיבת בלוגים משפחתיים הוא צורך נשי יותר מאשר גברי. "הבלוגים הללו מביאים לידי ביטוי את ההבדלים הכלליים בין גברים ונשים", מסבירה הפסיכותרפיסטית אופירה שור-לוי. "נשים יותר מתחברות לשפה, למלל, לביטוי של תחושות. הן שמות לב יותר לפרטים ויש להן צורך לדבר, גם אם זה באופן וירטואלי, על מה שהן חוות ועסוקות בו.
"פרסום בלוג ברשת יוצר תחושת שיתוף, גורר תגובות ומאפשר לנשים רבות להתמודד עם תחושות של בדידות. קיים גם אלמנט של נרקיסיסטיות – הבלוג מאפשר לכותבות להציג את ילדיהן ולהתגאות בהם. הילדים הם הראי שלנו באופן הכי עמוק שיש, כר להגשמת פנטזיות ומצע לתיקון חוויות לא טובות מהעבר".
מה יכולות להיות ההשלכות על הילדים?
"קיימים פה שני אלמנטים לדעתי. הראשון הוא התיעוד – יש רווח לילד שקיים תיעוד של חייו כיוון שזה יכול לעזור אחר כך בבנייה של סיפור חיים ויצירת רצף. צריך לשקול תיעוד של אירועים טראומטיים ואינטימיים מדי ותמיד צריך לקחת בחשבון שהילד יקרא את הבלוגים בבוא העת. האלמנט השני הוא החשיפה, שהרי הבלוג מפורסם ברשת לעיני כל. גם פה יש להפעיל שיקול דעת. צריך לזכור שמה שנראה חמוד היום עלול להיות מביך עבור הילד מחר".
איך יודעים לסווג חומר רגיש?
"זה משתנה מילד לילד. יש ילד שיביכו אותו דברים שקשורים לאי הצלחה כי הוא חווה את זה ככישלון נוראי, ויש ילד אחר שזה יצחיק אותו. יש גיל שבו ילדים לא מוכנים יותר שיראו אותם כתינוקות עירומים, ויש לשקול פרסום תמונות כאלה. אותו הדבר לגבי נושאים משפחתיים שהילד לא יודע איך להתמודד איתם וזקוק למרחב אינטימי כדי לבחון אותם - כמו קשיים בזוגיות של ההורים, מחלה קשה ועוד. לדעתי אפשר לשתף ילדים מגיל חמש ומעלה בתכני הבלוג ולמנף את העניין לשיחה משפחתית".
>> מודל משפחתי חדש: "משפחה זוגית"
משהו שלא כדאי לכתוב בבלוג: הורים מעדיפים שינה על סקס