שישה ילדים זה הרבה לכל הדעות, ואם יש הורים שהברדק שמשאיר אחריו ילד אחד מאתגר אותם, אפשר לדמיין איך נראים החיים לצד הבלגן הזה כפול שש. אב לשישה שהוא גם צלם במקצועו החליט להראות לעולם בדיוק איך הכאוס הזה נראה, והתיעוד המשפחתי שהוא יוצר, בשחור לבן בלבד, מתאר הוויה מלאת חיים, תוססת, פרועה ושמחה, וניכר שאולי הבית המשפחתי הזה לעולם לא נקי ומסודר למשעי, אך הוא גם לעולם אינו משעמם.
טבעי ואורגני
אלאן להבוול, צלם צרפתי, קרא לסדרת התצלומים המיוחדת שלו בשם הפשוט: לה פמיל, המשפחה, ומנסה לתפוס דרכה את הסקרנות הטבעית של ילדיו, את הדרכים בהן הם חוקרים את סביבתם בביתם הכפרי שליד שפך נהר הדורדון, כ-600 ק"מ דרומה מפריז. הפרוייקט מתנהל כבר עשור שלם. להבוול התחיל אותו בשנת 2004. "הייתי צריך לארגן במהירות תיק עבודות לעבודותי כפסל", הוא מספר, "אז קניתי מצלמה ומהר מאוד התחלתי להתלהב מצילום, בעיקר מצילום של דברים מקרוב מאוד. זה בעקבות העיסוק שלי באנטומולוגיה, חקר החרקים".
מהר מאוד זנח להבוול את החרקים, התרחק עם המצלמה והתחיל לצלם יום יום את חיי משפחתו. מפעם לפעם התחיל להעלות תמונות לאתר שלו, ולרשתות החברתיות. התגובות הטובות הרבות שקיבל, יחד עם העניין שרק גדל במושאי הצילום ובפרוייקט יצרו את ההמשכיות, והעניין מתגלגל כמו מעצמו. "אני מעלה תמונות חדשות וגם ישנות ומצלם כל יום. מעולם לא ביקשתי מהילדים לעשות פוזות, וחשוב לי שהכל יהיה טבעי ואורגני ככל שניתן. מדובר מבחינתי בעדות לחיים שנמצאים בקצה העולם, שם נפגשת הילדות ברת החלוף עם האוניברסליות".
להבוול מעט נבוך מתשומת הלב הגדולה שהוא ועבודותיו מקבלים לאחרונה ברשת, אך מבין את הסיבה לכך. "על אף שהעבודה הזו אישית ברמה מאוד קיצונית עבורי, היא עדיין מאוד נגישה", הוא מסביר. "היא מתארת את הטבע האנושי, ומאפשרת לצופה להכנס לתוך העולם שלי, לחוות שוב את הילדות שלו ולחשוב עליה. אני מצלם כל יום ומעלה תמונות, והפרוייקט הזה הפך להיות הדרך שבה אני מתקשר עם העולם הגדול, בהתחשב בעובדה שאני חי בעיר שב נולדתי ואותה לא עזבתי מעולם. אני חולק רק את השמחות שלנו. גם הקטנות וגם הגדולות, גם המרהיבות וגם האפורות".