השלכת ברומניה מדהימה. אני צועדת לבית הספר לאסוף את הבנות ונעמדת משתהה מול ערימות העלים הכתומים והאדומים על הרצפה. נסיעה קצרה מחוץ לעיר סנוורה את עינינו עם הרים על גבי הרים צבועים כתום . תחושת התפעלות אמיתית מיופיו של הטבע.
סיפרתי לחברה כמה שזה נפלא, כמה שאני מתרגשת מזה ואיך מעולם לא ראיתי סתיו שכזה והיא הסתכלה עלי מופתעת ושאלה: "אבל גרת במוסקבה, לא?" וואללה כן. אבל לא זכורה לי שלכת כזו. לא זכור לי סתיו, אני ממש מרגישה שחווה את זה פה בפעם הראשונה, איך זה יכול להיות?
אחרי מחשבה קלה וחיטוט בתמונות באלבום מוסקבה, הגעתי למסקנה שהתשובה טמונה בסטאטוס המשפחתי שלנו. במוסקבה היינו זוג טרי נשואים רק שנה (מאוהבים, מאושרים, לא מבינים מה מחכה לנו) ופה אנחנו משפחה של ארבע נפשות (זוג עייף ושתי נינג'ות מקסימות שערות משש בבוקר כל יום). מה שהביא אותי לצייר את הטבלה הבאה, החיים בחו"ל עם ובלי (ילדים):
צופים בזריחה
רילוקיישן בלי ילדים: בסופ"ש רומנטי, נוסעים לצימר עץ עם קמין ופונדו שוקולד. מתעוררים במיוחד לצפות בזריחה מהמרפסת, מחובקים ומכורבלים בשמיכה.
רילוקיישן עם ילדים: כל יום. ובמיוחד בשבתות ובימי ראשון, במסגרת תורנות "אני עם הבנות כשאתה ישן קצת, ואח"כ מתחלפים"
מילים ראשונות שחייבים ללמוד להגיד
רילוקיישן בלי ילדים: מועדון//עוד כוסית בבקשה/איפה השירותים?/יאללה, נמשיך אלי?
רילוקיישן עם ילדים: גלידה, מגבונים, איפה השירותים? רופאת ילדים
פארק
רילוקיישן בלי ילדים: יו, שמעתי שיש פארק יפה פה באזור, אולי נצא לג'וגינג איזה יום ונראה אותו?
רילוקיישן עם ילדים: הכירו את הבית השני אליו נגיע כל סופ"ש ואם אפשר גם באמצע השבוע אחה"צ. זה המקום לרכב על אופניים, לשחק בכדור ולשחרר מרץ לפני שגרת ערב.
מקום יציאה מועדף
רילוקיישן בלי ילדים: כל מקום עם דיג'יי ואלכוהול טוב
רילוקיישן עם ילדים: כל מקום עם ג'ימבורי צמוד
משך הזמן עד ליצירת חברים חדשים
רילוקיישן בלי ילדים: בין חודשיים לחצי שנה
רילוקיישן עם ילדים: תוך יום מהנחיתה ביעד, גג שבועיים
קריטריונים לבחירת מסעדה
רילוקיישן בלי ילדים: ביקורות בגוגל, המלצות חברים, ריח של סטייקים, תפריט נפרד לאלכוהול ואופציה לישיבה על הבר.
רילוקיישן עם ילדים: פסטה ודפי צביעה
תכניות לסופש
רילוקיישן בלי ילדים: יש תערוכה של פרידה קאלו. קמים ב-11 בבוקר, מתיישבים עייפים בבית הקפה שליד המוזיאון וקופצים גם לתערוכה.
רילוקיישן עם ילדים: נפגשים עם משפחה שיש לה ילדים בערך באותו הגיל, עדיף להתחיל בעשר בבוקר ולסיים אחרי מקלחות עם כוונת הירדמות כללית באוטו
חגים
רילוקיישן בלי ילדים: ארוחת חברים מגניבה עם מלא אלכוהול וצחוקים אל תוך הלילה, אולי נגניב גם איזו ברכה משעשעת או שיר חג עם מילים גסות
רילוקיישן עם ילדים: מתייצבים ראשונים בפעילות החג של בית חב"ד, נדפיס דפי צביעה בבית ונעשה ארוחה עם עוד משפחות שתתחיל בחמש ותיגמר בבכי.
קניות בסופר
רילוקיישן בלי ילדים: חוויה מרנינה, כמה מיני מזונות חדשים לגלות ולחקור, ממש לשוט כמו קולומבוס בין המדפים.
רילוקיישן עם ילדים: איזה סיוט, תנו לי רק למצוא לחם לבן ויוגורט ורוד ולצאת מפה!!
יום גשום
רילוקיישן בלי ילדים: בינג' סדרות בסלון, במקסימום פותחים את הדלת להכניס את השליח של הפיצה. חובה לצאת מהבית בדחיפות!
רילוקיישן עם ילדים: איפה יש בריכה מחוממת / ג'ימבורי / קניון???
ביקור מולדת
רילוקיישן בלי ילדים: קפה, פאב, קפה, צחוקים
רילוקיישן עם ילדים: ריצה מטורפת בין הדודים, תורנות שינה אצל הסבתות וספירה מטרידה לאחור, מתי נחזור לשקט שלנו....
פשוט הבנתי, שכזוג נטול ילדים לא ממש הלכנו לפארקים. רק כשהגיעו אורחים לבקר או כשרצינו להתנסות בהחלקה על הקרח.
כזוג נטול ילדים כמעט ולא צעדנו ברחובות בשעות היום והאור. ואולי רחובות מוסקבה/סאו פאולו פחות מעוטרי צמחיה מרחובות בוקרשט?
כזוג נטול ילדים חווינו במלואם את חיי הלילה, התרבות והקולינאריה שהייתה לחוויית החיים בחו"ל להציע לנו. באופן פרדוקסאלי, היינו בודדים במשך הרבה מאוד זמן, התקשינו להכיר אנשים בסטאטוס שלנו שיכולנו להתחבר אליהם, והתאמצנו מאוד על יצירת חיי חברה.
מצד שני, כזוג עם ילדים אנחנו מכירים את כל האטרקציות האפשריות שיש למקום החדש להציע. כזוג עם ילדים קהילת ביה"ס והגן מקיפה אותנו באנשים כמונו, זרים, חדשים ומחפשי חברה. כזוג עם ילדים, הקהילה הישראלית עוטפת אותך בחיבוק חמים ונעים מרגע ההגעה ומקבלת אותך לתוכה בנועם ובקלילות וההתאקלמות במקום החדש היא אחרת לחלוטין. כזוג עם ילדים המעבר מגיע עם כובד אחריות שמניע אותך לפעול כל הזמן.
וכך, רק בגלל שלא היינו מוכנים עדיין להיות הורים, פספסתי את השלכת היפה של מוסקבה. חבל לא?
*תודה ללי לינדן על הפלפולים