חמאס פרסם הלילה הודעה רשמית והודיע כי בוחן את ההצעה הישראלית ויחזיר תשובה למתווכים, אך הדגיש כי ההצעה לא עומדת בדרישותיו. בישראל מעריכים כי ביממה הקרובה נדע האם מתקדמים לעסקה או לעוד פיצוץ במשא ומתן. בינתיים, המתח ואי הוודאות בקרב משפחות החטופים נמצאים בשיא.

שי בנימין שאביה רון נמצא בשבי חמאס בעזה: "כל פעם אני מעלה ציפיות, חושבת שהנה, זה קרוב, אבא בבית, ואז הולכים אחורה כי חמאס דוחה את העסקה או שמשהו נופל. כל פעם אני מתאכזבת. זה הורג אותנו, אני לא מסוגלת לזה יותר. אני מתנתקת. עד שלא יתקשרו אליי בטלפון ויאמרו: 'בואי לבית החולים לראות את אבא', זה לא קורה מבחינתי".

"זו חצי שנה של רכבת הרים. זה קשה. בדיוק בגלל זה אני שמה קיר. אני רצה מירוץ שלא נגמר, כבר אין לי אוויר בריאות, אבל אין לי ברירה אלא להיות חזקה. אין מי שיעשה את זה בשבילי. אני בת 25 וכרגע אני ראש המשפחה. אני דואגת לאמא שלי ולאחותי וצריכה להחזיק את כולנו חזקות. זה התפקיד שלי. מה-7 באוקטובר התבגרתי בעשר שנים. אני כתף תומכת לאמא ולאחותי, רוצה שהן לא יישברו, שהן יהיו חזקות. אני בן אדם יותר ריאליסטי, מנסה לשמור את הרגשות בפנים. יגידו שאני קרה, אבל לא באמת. אני מנסה להחזיק את כולם".

מאיפה הכוחות לזה?
"אני מסתכלת על תמונה של אבא שלי, אבא טוב, על העיניים הטובות שלו, וחושבת שאם הוא רואה אותי או שומע אותי במקרה, אני רוצה שיראה את החוזק שלי, שיידע שאני חזקה בשבילו ומחכה לו, שזה מה שמחזיק אותי. אם יראה את החוזק שלי הוא אולי יתחזק מזה ויידע שהוא עוד שנייה בבית ונתחבק".

גם אם תהיה עסקה, רון לא נמצא כרגע בקטגוריה הראשונה.
"אבא שלי בן 53. אני כל פעם אומרת בצחוק שהוא זקן ואנשים יוצאים עליי. אני מתה שהוא ייחשב זקן, אתה מבין כמה זה אבסורד? אני מתה שהוא יהיה חלק מהעסקה. מה זה קטגוריות בעסקה? אם נעשה עכשיו עסקה של 40 איש, מה עם כל השאר? הם יישארו מאחורה לעוד חצי שנה? אלעד קציר ז"ל היה בחיים והחזירו את הגופה שלו. זה מראה שאין לנו זמן לבזבז שם. האינטרס שלהם כנראה זה לא לשמור עליהם. צריכים לחתור לעסקה כמה שיותר כוללת, להוציא את כל מי שאפשר ולהציל כל בן אדם".

השרה מירי רגב הודיעה שטקס המשואות השנה יתקיים ללא קהל. מה לדעתך צריך להיות הווליום ביום העצמאות הזה?
"המעבר השנה מיום הזיכרון ליום העצמאות יהיה כל כך חד. יש כל כך הרבה משפחות שהצטרפו למעגל השכול, יש חטופים בעזה. איך אפשר להגיד 'לתפארת מדינת ישראל' כשהמדינה הפקירה אנשים שעדיין נמצאים בעזה חצי שנה פלוס? אם לא יחזירו את החטופים, בפרט את אבא שלי, אני לא רואה איך אני מביאה ילדים למדינה הזאת, לא רואה איך אני ממשיכה לגור במדינה הזאת. הרבה אנשים שאני מכירה אומרים שאם לא יחזירו את החטופים, הם לא ירצו להמשיך לגור בישראל. מאיפה לי שהילדים שלי לא ייחטפו כשילכו לצבא ויפקירו אותם? מאיפה לי שלא אצא בוקר אחד לדרום אדום, לראות את הפרחים שפורחים, ויחטפו אותי והמדינה תפקיר אותי? המדינה בבלגן. אפשר פעם אחת לא לעשות, או לעשות משהו שונה. אפשר לקחת את השידור לכיכר החטופים, להביא חיילים שהיו בעזה, שידברו, לתת להם את הכבוד. הם נלחמים בשבילנו כל יום ומחרפים את נפשם".