בספרו "אתה וחייך" משווה הפסיכואנליטיקאי אלפרד אדלר את השוני בין האחים לצמיחתם של עצים: כשקבוצת עצים צומחת יחד כל אחד מהם צומח במצב אחר. אם עץ אחד צומח מהר יותר כיוון שהוא מקבל יותר שמש או כיוון שהאדמה שבסביבתו טובה יותר, צמיחתו משפיעה על צמיחת העצים שבסביבתו. הוא מצל עליהם, שורשיו מתפשטים ולוקחים מזון רב יותר והאחרים עשויים להתייבש וליבול. כך גם במשפחה. כל פרט מושפע מתנאים שונים הנוצרים מעצם היותו בכור, אמצעי או צעיר במשפחה. איך ישפיע מקומו של הילד האמצעי על בחירותיו ויעצב את חייו? להלן הפרופיל של ילד הסנדוויץ'.
מי נחשב לאח אמצעי?
הילד השני מגיע לעולם קצת אחר, ההורים הם אמנם בעלי ניסיון בגידול ילד אחד אך לא בגידול שני ילדים. "מה שיהיה מרכזי זה מערכת היחסים בין האח הבכור והאח הקטן, ולא רק האפיונים הבלעדיים של הילד השני", אומרת ד"ר הדס דורון, מרצה בכירה במכללת תל חי, מטפלת ומדריכה משפחתית מוסמכת. פעמים רבות כשמגיע לעולם הילד השני, ההורים מתמקדים בכך שהילד הבכור לא ייפגע וירגיש זנוח, ועסוקים באופן בו הוא יקבל את האח הצעיר יותר. ההסתכלות על הילד האמצעי היא לא כעל אדם ייחודי אלא כעל חלק ממערכת.
המיקום האמצעי יכול לעיתים להיות רחב ומגוון, הוא מתחיל במספר שתיים ועד אחד לפני הסוף (במשפחות מרובות ילדים). אחד הגורמים המשפיעים הוא בין השאר המין – כאשר, לדוגמא, נולדת במשפחה בת בכורה ואחריה בן, הוא עשוי גם לתפקד כבכור, עניין זה הוא זה תלוי סביבה ותרבות.
גם מרווח השנים בין הילדים הוא גורם השפעה משמעותי. אם האח האמצעי היה האח הקטן במשך שבע או עשר שנים, יהיו בו סממנים של אח צעיר. ברגע שמעמד הבן השני משתנה מקטן לאמצעי, כלומר ברגע שמגיע עוד אח תחתיו, יכול להיווצר משבר התפתחותי. "פעמים רבות כשהאח הקטן מגיע, הילד האמצעי מנסה לחפש את תשומת לב ההורים, שהוסטה לגידול והשקעה באח הצעיר, ולתפוס מקום מיוחד", אומרת ד"ר דורון. הצורך למצוא את מקומו בקבוצה הכי משמעותית שלו בחיים, היא מקור לתסכול, משום שהוא נאלץ להיאבק יותר על מקומו בעולם. "השאיפה הקיומית של כולנו היא להיות משמעותיים בעלי ערך ומיוחדים עבור הורינו ומשפחתנו ובהמשך עבור בני זוגנו וילדינו" אומרת ד"ר דורון.
נולד לחיי חברה
רוית גוטמן, מנחת הורים בכירה ומורה במכון אדלר מסבירה כי הילד השני נדרש לפתח רגישויות מחודדות יותר לתהליכים חברתיים, דבר שהופך אותו לרוב ליצור חברותי יותר. אם הילד הראשון חי לבד חלק מהזמן, הילד השני נולד לתוך חיי חברה.
בנוסף, נטייתו של ילד שני היא להיות עצמאי יותר, בעל חופש בחירה גדול יותר, אמפתי ומתחבר בקלות יותר, פרקטי ובעל רמות חרדה נמוכות יותר.
ילד שני צריך להתאמץ בשביל מה שעבור הראשון היה מובן מאליו, ולכן הוא יהיה לרוב "יצור פעלתן יותר מהבכור משום שהוא צריך לעבוד יותר קשה על איתור מרחבים פנויים ועל כיבוש המרחבים האלה", אומרת גוטמן ומוסיפה שהיתרון של הילד השני הוא שכבר יש מישהו מקבוצת השווים שסלל עבורו את הדרך, ושאפשר ללמוד מהטעויות שלו ובכלל, יש לו שותף במערכה הזו.
נמצא במרוץ עם שאר האחים
בשנים הראשונות, האח השני בדרך כלל מעריץ את האח הבכור ורוצה להיות כמוהו. עם הזמן הוא ינסה למצוא את מקומו ולכבוש לעצמו טריטוריה כלשהי, שלא נתפסה כבר קודם. "הוא רואה שיש אחד מעליו שעושה כל דבר קצת יותר טוב. יותר יעיל, חכם מרשים", אומרת גוטמן ומבהירה כי האח השני יאתר את אותן הטריטוריות שהראשון השאיר פנויות וינכס אותן לעצמו כדי לנסות לייצר עמדה של שוויון ביניהם. אם נטייתו של הבכור לדוגמא תהיה טיפוס שקט מבין ובוגר, תישאר לשני הטריטוריה של השובב, הקל, המצחיק, הבעייתי או המורד, והוא יבחר מבין התכונות הללו.
אדלר, אשר הניח את היסודות למחקרים רבים שנעשים בשנים האחרונות על סדר הלידה במשפחה, תאר את הילד האמצעי כמי שמרגיש שנמצא במרוץ עם אחיו הגדול מבלי האפשרות להשיגו, ויחד עם זאת, תחתיו נמצא האח הצעיר המנסה להשיג אותו. לכן, הילד האמצעי יטה להיות בעל אמביציה חזקה ומלא רגש תחרות היות ועליו להתחרות שוב ושוב על תשומת הלב עם אחיו ולהוכיח את עצמו. לעיתים הוא ינסה להציב לעצמו מטרות לא ריאליסטיות שיובילו לתחושה של כשלון ודאי.
קריירה: הישגיים ותחרותיים
כיוון שילד אמצעי מאופיין בכישורים חברתיים טובים ובכך שלמד לשתף פעולה גם עם הבכור וגם עם הקטן - זה ישליך בעתיד על תעסוקתו באופן כזה שילמד לפעול עם הממונה עליו ועם העובדים תחתיו. "במדרג המקצועי הם יהיו לרוב בשלב ביניים, לא השפיץ בקודקוד אך גם לא התחתון במדרג, אלא במקום טוב באמצע", מוסיפה ד"ר דורון.
>> מה האופי של הילד הבכור במשפחה?
>> למה אי אפשר לאהוב את הילדים במידה שווה?
להימנע מהשוואות
לטענת גוטמן, דרך חינוכם של ההורים והציפיות שישדרו לילד ישפיעו בצורה מכרעת על תפיסת הילד את עצמו. הם גם מעצבי האווירה בבית: כשם שהאווירה בבית יכולה להיות תחרותית, ביקורתית או שיפוטית היא גם יכולה להיות אווירה של שוויון, שיתוף והדדיות.
לא מעט פעמים, כשההורים מנסים לדרבן את אחד הילדים לפעול בדרך מסוימת, או לעשות דבר מה, הם משווים אותו לאח אחר, על מנת שייקח ממנו דוגמא אישית. "חשוב מאוד להימנע מהשוואות ולתת לכל אחד התייחסות אישית, כאינדיבידואל ולא בהשוואה לאחר", אומרת גוטמן ומוסיפה כי רצוי שההורים לא ירחמו על ילד הסנדוויץ', ולא יראו בו מסכן או קורבן.
ד"ר דורון מבהירה כי חשוב שתהיה מודעות לחיפוש של הילד האמצעי אחר המקום המיוחד שלו. על מנת שההורים יוכלו לשתף פעולה עם זה עליהם לעודד, לחזק, לחפש יחד את המקומות המיוחדים שלו ולהבליט אותם.
בנוסף, מכיוון שהקנאה והתחרות הם חלק מובנה מהמערכת האחאית (שבין האחים) מאוד חשוב לא להזין אותה ולא לעודד תחרות ביניהם. "כולנו שבויים, אם הגדול צייתן נרצה שהשני יהיה גם צייתן, אך מרידה או הבעת תוקפנות הם לא בהכרח שליליים: אדם לא תחרותי לא יוכל לפלס את דרכו בעולם וגם לקנאה יש חלקים מקדמים", אומרת ד"ר דורון.
המודעות, ההתבוננות וההבנה של תהליכים אלו יכולה לסייע לילד למצוא את מקומו במשפחה ולימים את דרכם בעולם.