החיים לא תמיד הולכים לפי התכנון, לפעמים הם עומדים על הראש ונראים כמו תוהו ובוהו מוחלט, ועדיין, גם בחשכה יכול אדם למצוא בעצמו תעצומות נפש, לקחת את מה שנותר בידיו, ולהשאיר אור בקצה המנהרה. כך עשתה לינדסי אלדרידג׳ כאשר גילתה שהיא סובלת ממחלה סופנית. לדרידג׳, אשת משפחה מסורה ואם לשניים החליטה שהעובדה שלא תהיה עוד לא תפרק את בני משפחתה, כתבה להם מכתבים ומיסגרה אותם, כך שמילותיה תמיד יהיו מול עיניהם, תזכורת חיה לדרכה ורצונותיה של האם המתה.
האם, בריטית ממנצ׳סטר, שנפטרה בגיל 40 מסרטן הוושט שנתיים בדיוק לאחר שאובחנה ובאותו היום בו נפטרה אמה שלה מאותו הסרטן בדיוק, השאירה אחריה את הבעל מרטין, 46, ואת הילדים ריאן, 20 וקלואי, 14, ואת התמונה הממוסגרת הגדולה שכעת תלויה בסלון, בה צילום שלה עצמה לצד מכתבים כתובים בכתב ידה, שלטענתם מצליחים להעלות בהם חיוך גם בימים האפלים ביותר. ״זה דרש מצדה אומץ גדול, לכתוב את המסרים האלה״, אומר האלמן מרטין, ״המשפחה היתה כל עולמה״.
לבעל, מרטין, כתבה האם: ״תודה שהיית החבר הכי טוב שלי, ותזכור שאני תמיד אהיה פה כדי לתת לך בעיטה הגונה בישבן כשיהיה צורך בכך. יום אחד אולי תפגוש מישהי. אני רוצה שתהיה מאושר ושלא תחוש אשמה. אני תמיד אוהב אותך ואחכה שיום אחד נהיה יחד״. לבת קלואי כתבה אמא: ״אני רוצה שתמשיכי לעבוד קשה בלימודים, ותדאגי לקחת את אבא שלך להרבה סיבובי קניות ותבזבזו הרבה כסף! כשתבחרי את שמלת הכלולות שלך תזכרי שאני אהיה האמא הכי גאה בכל גן עדן״. לבן ריאן כתבה האם שהיא גאה בו מאוד. ״אני תמיד אהיה איתך, בלב ובנפש״. לינדסי, שהיתה עוזרת לרופא שיניים, השאירה לבני משפחתה גם מתנות לימי הולדת הבאים, עם כרטיסי ברכה אישיים, לשנים הקרובות.
גילתה שהיא חולה בסרטן ביום בו נפטרה אמה מסרטן
בני הזוג אלדרידג׳ נפגשו כבני נוער, התאהבו ומאז נשארו יחד. הם נישאו כשלינדסי היתה בת 21 בלבד. ״היינו משפחה נורמלית ושמחה, התרכזנו בגידול ילדינו ובילינו המון יחד״, נזכר מרטין. ״לינדסי היתה אדם כיפי, ואם מסורה. כשלינדסי התחילה להרגיש רע, חשבנו שזה מהמתח שליווה את טיפוליה של אמה, אך ביום מותה של אמא שלה קיבלנו בערב את הבשורה. היינו בהלם. זה נראה אכזרי מדי שלינדסי צריכה להתמודד עם הסרטן שהרג את אמה באותו היום״. לינדסי נלחמה בסרטן, ואף נראה היה שהביסה אותו. היא חזרה לחייה הרגילים, עד שיום אחד התנפחה רגלה במהלך שחייה, והתברר שהסרטן חזר, והפעם הוא סופני. ״זה היה מרסק״, אומר מרטין ״היא עבדה כל כך קשה כדי לחזור לעצמה. היינו בטוחים שזה נגמר. הלב שלי נשבר והעולם שלי התהפך. הילדים היו הרוסים אבל נחושים להיות חזקים בשביל אמא״.
המצב הדרדר מהר ולינדסי אושפזה בהוספיס, שם שהתה מספר שבועות עד למותה, וגם כתבה את המסרים לבני המשפחה. ״היה לנו כל כך קשה מאז שלינדסי מתה, אבל התמונה עם המכתבים תמיד העניקו ומעניקים לנו תמיכה. בימים קשים, משם אנו שואבים כוחות״. דרך נוספת להתחזק כמשפחה היא גיוס כספים להוספיס בו מתה האם ולשימור זכרה. הבת קלואי הקימה קבוצת ריצה לגיוס כספים בשם ׳המלאכיות של לינדסי׳, והבן ריאן והאב צנחו יחד צניחה חופשית וגייסו כך 25,000 שקל.