איילת סמרנו שבנה יונתן בן ה-21 נחטף ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר על ידי עובדי אונר"א וכעבור חודשיים הוכרז כנרצח, נסעה לשווייץ והפתיעה את מנכ"ל אונר"א, פיליפ לזאריני, בעת שנשא נאום. סמרנו צעקה לעברו - "אונר"א חטף את הבן שלי. איפה הבן שלי, מר לזאריני? מדוע אתה שותק?".

"ברגע שגיליתי שאונר"א חטף את הבן שלי, מבחינתי יש לי קייס קצת שונה מאחרים", הסבירה סמרנו הבוקר, "אין לי עניין עם חמאס, אין לי עניין עם ארגון טרור. יש לי עניין עם האו"ם. זה משהו עולמי. הפעולות שאנחנו המשפחות עושות, אנחנו לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, מה יועיל ומה לא יועיל. אנחנו נשאבים לפעולות ורצים איתן כדי רוצים לנסות לעשות הכל".

"כשחזרתי ארצה ממשלחת ראש הממשלה לוושינגטון קיבלתי טלפון מהלל נוייר, מנכ"ל UN Watch. הלל סיפר לי שלזאריני הולך לנאום בשווייץ לכבוד יום העצמאות. במשך חודשיים-שלושה הקהילה היהודית עשתה מאמצים כדי למנוע את הנאום הזה, וזה לא צלח. הלל שאל מה דעתי שנעלה על המטוס ונעשה משהו. אמרתי לו - מה שצריך, אני איתך. תוך חצי יום התארגנו על הרעיון והדפסנו חולצה שעליה כתוב 'אונר"א חטף את הבן שלי. לזאריני, איפה הוא?".

יונתן וחבריו היו מהראשונים שיצאו מהמסיבה. שוטרים הפנו אותם לאזור בארי, שם נקלעו למארב. רכב אונר"א תועד עוצר, מעמיס אותם לרכב וחוטף אותם לרצועה: "שני אנשים יצאו מרכב אונר"א והעמיסו את יונתן לצד האחורי של הרכב. חטפו אותו. בשלב הראשון זיהו את לוחית הרישוי ככזו ששייכת לאונר"א, אבל חשבו שאולי גנבו את האוטו. אחרי 100 יום צה"ל פשט על משרדי אונר"א בעזה. הוציאו תיעודים שביניהם המסמכים של אותו חוטף, כי הפרצוף שלו ממש זוהה. רואים אותו בסרט. הוא 'עובד סוציאלי' בארגון".

"כשגיליתי את זה נסעתי בפעם הראשונה לג'נבה. נאמתי במסיבת עיתונאים בסמוך לבניין האו"ם. באותם רגעים ממש הגיע מזכ"ל האו"ם גוטרש. פניתי אליו ממסיבת העיתונאים וביקשתי שיפגוש אותי, שיסביר לי מה קרה. כמובן שזה לא קרה, הוא לא פנה אליי. אחר כך הייתי במועצת הביטחון, נאמתי שם באחת הוועדות. גם אז הוא לא ראה לנכון לפגוש אותי, למרות שהגיעו אליו המסרים שאני רוצה שידבר איתי".

אחרי חקירה פנימית הודה האו"ם שתשעה מעובדי אונר"א השתתפו בטבח, כשהמספרים האמיתיים בוודאי גדולים יותר.
"החוטף של יונתן לא בין התשעה האלה כי צה"ל הוריד אותו, אז כבר הגענו לעשרה. זה שהם פיטרו אותם זה בסדר, זה צעד, אבל שאלו אותי אם זה לא מעט מדי, מאוחר מדי. בעיניי, עלינו ממדרגה ראשונה לעשר. ברגע שהם הודו, יש לי הכלים היום לבוא ולדרוש מהם דברים שקשורים גם בשחרור החטופים".

בארצות הברית הוגשה תביעת ענק נגד אונר"א. הצטרפת לזה?
"ברגע שגילינו שאונר"א חטפו את יונתן, פנו אלינו אינספור עורכי דין וכולם ביקשו שנצטרף. לא הצטרפתי לשום דבר כי לא ידעתי מה, מי, מו. לא רציתי להיכנס לעניינים כאלה בכלל, אמרתי שאני עסוקה כרגע במשהו אחר. כשהתביעה הוגשה פנו אליי שוב ושאלו אם אני רוצה להצטרף. התייעצתי והצטרפנו. יש עוד תביעה שהוגשה בצרפת ועוד תביעות בדרך".

במערכת הביטחון טוענים שיונתן איננו, אבל את לא משוכנעת. את מדברת איתו בלב שלך?
"כל הזמן. אני אומרת ליונתן: תחזור. קשה לי לתפוס או להאמין, אבל זה משהו שקורה לכל אחד שמאבד את היקר לו. אנשים מתחילים לדבר על השנה. ב-11 חודשים יש בדרך כלל אזכרה. אני אומרת, על מה אתם מדברים? אני בכלל לא יודעת איפה הילד שלי, לא יודעת את הסטטוס האמיתי. רק עכשיו אני מתחילה לתפוס את המשמעויות היותר כבדות של זה. איך אפשר בכלל לחשוב על אזכרה או על השנה כשאין לך את האמת, כשאין לך משהו ממשי? הרבה שואלים אותי מאיפה הכוחות שלי. אני לא מאחלת לאף אחד להיות בסיטואציה הזאת, אבל כנראה שכשאת מגיעה לסיטואציה הזאת את מקבלת כוחות".