בראש השנה המתקרב, כמו גם בחגים שיבואו אחריו – שוב נהיה צמודים למשפחה ובעיקר לסבא וסבתא, שאומנם עוזרים לנו יופי עם הילדים, אבל גם לא חוסכים מאיתנו הערות וחפירות. לרגל המפגשים הצפופים עם ההורים, קבלו את רשימת הדברים הכי מעצבנים שתשמעו ותחוו הרבה בימים הקרובים.
אבא ואימא, זה לא שאנחנו לא מעריכים, אנחנו פשוט מתכוננים.
"הוא לא אמור לזחול כבר?"
או לפחות ללכת? כי כשאתם הייתם קטנים, רצתם בכל הבית כבר בגיל תשעה חודשים. בצד השני המצב לא יותר טוב; אמא שלו עוד זוכרת איך בגיל שנה וחצי הוא היה יוצא למרתון מחוץ לבניין, והיא בהחלט תשמח להאשים את הגנים שלך בבעיית ההתפתחות הקשה של הילד.
עצה: לא להתגונן. אם תזכירי לה את בעיות המשקל שיש לבן שלה היום, עלול להיות לכם לא כל כך כיף בחג.
"ככה את נותנת לה לצאת מהבית?"
אם יש ילדה קטנה במשפחה, משפט זה יופיע בשלל גרסאות כמו: "לא סירקת אותה?", "למה ילדה בגיל הזה צריכה ביקיני?" וכמובן: "מה, כבר לא מגהצים בימינו?".
עצה: תלבישו את הילד מראש עם הבגדים שסבתא קנתה ביומולדת הקודם ומאז הוסתרו בתחתית המגירה.
"מסכנה, מה את צועקת עליה?"
סבא טוב יידע להבהיר לכם בכל רגע נתון איזו טעות חמורה אתם עושים בחינוך הילד - ועל הדרך יגרום לקטנטן לפתח תחושת קורבנות.
עצה: תתמודדו. כולנו יוצאי פולין, גם אם סבא מעיראק.
"אז מה אם נתתי להם ממתקים, לא כל יום חג"
אז זהו, שביולי-אוגוסט הילדים חיו על העוגות של סבתא. ובכל זאת יש לה אינספור תלונות וטענות; "העששת? זה בגלל שלא הרגלתם אותו למים, אצלי הם שתו רק מים"; "זהו? הפסקת להניק? חבל, היית יכולה להמשיך עוד קצת"; "היא צריכה אוכל טרי כל יום, את לא מקפידה על זה ובגלל זה היא חלשלושה כזאת, תראי אותה היום איך הלחיים שלה ורודות מהעגבניות שנתתי לה".
עצה: להנהן במרץ. רק אז יש סיכוי שתקבלו קופסאות עם צידה לדרך.
"אז מתי תביאו לה עוד אח?"
הניג'וס הזה יתחיל מהרגע שילדת את ילדך הבכור, וייפסק כמה שנים לאחר שתסיימי את פרק הפוריות בחייך, ואל תשכחי – נשים יולדות היום גם בגיל 60. "תראי איך היא לבד ליד השולחן, אם היה לו עוד אח היא הייתה משחקת איתו. את יודעת איך אתם שיחקתם יפה אחד עם השני?".
עצה: לאימא שלו תסבירי שלבן שלה יש בעיות בתנועת הזרע. לאימא שלך תגידי שלא יזיק לילדה להיות המלכה בבית לכמה שנים – לך זה דווקא היה מאוד חסר בילדותך.
"לילד אין גבולות"
משפט שיחזור בכל פעם שינסו להגיד לו להפסיק לקפוץ, להשתולל, לשיר, לצעוק, לטפס או לעשות כל דבר שפעוט בן שנתיים עושה. עוד בז'אנר: "אתם יודעים, מותר להגיד לו לא לפעמים"; "אני לא אומרת כלום, אבל הוא נורא שובב"; "מה זה לא לנוח בצהריים? אצלי כמו חיילים התייצבתם במיטה בשתיים, אם הוא לא נרדם שינוח בשקט במיטה".
עצה: לוותר מראש. לילד באמת אין גבולות, וגם לכם אין. אחרי הכל, גם ההורים שלכם לא היו מומחים בסמכות הורית
.
"אתם לא מנקים לפעמים?"
במקרה שארוחת החג מתקיימת בביתכם, ביקורת סמויה על מצב הניקיון היא בגדר חובה. החל מ"מה הבעיה להעביר סמרטוט לפני העבודה, אני התעוררתי כל בוקר בארבע כדי להספיק הכול" ועד "אתם חיים במזבלה", תוך פתיחת המקרר ופלישה לארונות המטבח לשם הוצאת חומרי ניקוי חזקים במיוחד.
עצה: מה אכפת לכם, שינקו קצת.
"הפייסבוק זה משהו משהו"
"אבל למה אתם לא עונים על מה שאני כותב לכם על הלוח" (כי לא נעים, אבא, שאתה מספר לכל העולם ששכחתי להתקשר אליך) וגם "התמונות מקסימות אבל למה לקטן יש יותר תמונות יותר מאשר לגדולה?" (זה בסדר, על המקרר זה ההפך) ובכלל "תרגיעי קצת עם הדעות הפוליטיות שלך, לא כולם בעבודה צריכים לדעת שהבת שלי שמאלנית מצויה" (נכון אבא, זו הייתה שגיאה חמורה לצרף אתכם לרשימת החברים הגלויה).
עצה: כפתור ההייד הוא שכלול מוצלח.
"את לא מטפלת בעצמך"
כואב לך הראש? "את לא שותה מספיק". צמח לך חצ'קון? "האוכל בריאות שלך הורס לך את הגוף". את סופרת קלוריות? "עזבי דיאטה, את צריכה להיות בריאה".
אבל זה רק בגלל שלמרות שאנחנו כבר ממש גדולים, עבור ההורים שלנו תמיד נהיה הילדים הקטנים שיש להם עוד הרבה מה ללמוד. שנה טובה.