במציאות אחרת אריאל ביבס היה חוגג היום יום הולדת חמש במסיבה גדולה עם משפחתו וחבריו מקיבוץ ניר עוז, אלא שב-7 באוקטובר נחטף מביתו יחד עם הוריו שירי וירדן ואחיו הקטן בן השנה, כפיר. הבוקר סיפר סבו, אלי, על הגעגועים והדאגה הגדולה לבני משפחתו החטופים, אשר אין מידע עדכני על מצבם.
"אני לא יודע מה עובר עליהם שם, איך הם שורדים", אמר אלי ב"חדשות הבוקר", "דרך החטופות שיצאו והיו איתו, אני יודע שבני ירדן במנהרות. נפגשתי עם נילי מרגלית ועם עדינה. הן סיפרו שכבר אז הוא היה במצב נפשי מאוד קשה. נילי סיפרה שהיו לה איתו המון שיחות. עדינה סיפרה שראתה אותו ואת קלדרון בתוך מנהרה, עם סורגים. לא יודע למה לא היה עם שאר החטופים. יש לנו הרבה שאלות ואין לנו הרבה מידע".
"לגבי שירי והנכדים, אנחנו יודעים את מה שכולם יודעים, את מה שחמאס אמר, והמודיעין אמר לנו שאין ודאות. אני יודע שחמאס לא תמיד דוברי אמת. אני יודע שהתמונה של שירי מהיום הראשון, מחזיקה את שני הנכדים, זו תמונה שנחקקה בתודעת כולם. כנראה הם מחזיקים אותם כקלף. אני מקווה שזה המצב היום, שהם מחזיקים אותם בחיים. אסור לי להאמין למשהו אחר, עד שאני לא אדע משהו אחר בוודאות".
לאן הולכות המחשבות בבוקר הזה, כשהמשא ומתן תקוע?
"המחשבות מאוד מבולבלות בעקבות האירועים האחרונים. עד לחיסולים הייתי בהרגשה מאוד טובה, שאנחנו לקראת עסקה. בוקר אחד הכל התפוצץ, כשראיתי שהיו את החיסולים האלה. אני מבין שהשיחות הוקפאו. לא יודע אם יש כרגע שיחות, אם יש התקדמות. הבכירים במשא ומתן אומרים דבר אחד, ראש הממשלה אומר דבר אחר. הדבר הזה מאוד מבלבל. לא רק אותי, את כל המשפחות. אנחנו לא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים. קשה לנו מאוד".
איך תציינו את היום הזה, כשאריאל בן חמש?
"חשבנו לחגוג עם כפיר שנה כשהוא איתנו, אבל ציינו את יום ההולדת שלו כשהוא בשבי, חטוף. אותו הדבר עם שירי, הכלה. ציינו את יום ההולדת שלה כשהיא בשבי. היום יש יום הולדת לאריאל. נתכנס בשעה 17:00 בכיכר הבימה ומשם נעשה צעדה לכיוון כיכר החטופים. ייערך טקס שחברי הטוב ישראל קטורזה ינחה. יהיו אומנים, נואמים. זה יום עצוב. החלום והתקווה שלי, שאת יום ההולדת של ירדן ב-10 באוקטובר הוא יחגוג איתנו ולא בעזה".
יש לך מחשבות כמו: למה זה קרה דווקא לנו?
"לא ברור לנו איך קרה הדבר הזה. איפה היה הצבא באותו יום? אלה שאלות שאנחנו שואלים ועוד לא יודעים את התשובות עליהן, כי ועדת החקירה עוד לא קרתה ולא קורית. אלה שאלות מאוד מטרידות. איך זה קרה לנו עם הצבא הגדול שלנו? באותה שבת, כשהיו אזעקות, התקשרתי לירדן ושאלתי מה קורה. הוא אמר לי: 'אנחנו בממ"ד, תשמרו על עצמכם'. חשבנו שזה סבב רגיל, מה שהתרגלנו אליו כל השנים. התברר שזה לא. בשעה 09:20 הוא כתב לי בטלפון 'אני אוהב אותך' - והבנו שמשהו לא טוב קורה".
וכשהתפרסם הסרטון המטלטל של שירי והילדים?
"זה קרע אותנו. שלושה ימים לא ידענו מה קורה עם ירדן, לא היה לנו שום מידע מה איתו. איכשהו הצלחתי להכניס אנשים לבית, לראות מה קורה שם. אמרו לנו שאין אף אחד ושאין דם. זה נתן לנו קצת אוויר, תקווה. אחר כך קיבלנו תמונה שהוא על קטנוע, בחיים".
אתה מרגיש שהציבור נהיה אדיש יותר למאבק שלכם?
"אנחנו מקבלים המון תמיכה. אין מישהו שלא מכיר את המשפחה הזאת. אני נפגש עם הרבה אנשים שבוכים לי מרוב שהם דואגים ומחכים שהמשפחה תצא משם. אני הולך לכיכר החטופים במוצאי שבת ורואה את ההמון שם. חלקו הולך לקפלן, חלקו לבגין. אני הולך רק לכיכר, כי זה לא פוליטי. אני לא נכנס לקטע הפוליטי. אני לא בעמדה להביע את הדעה הפוליטית שלי כרגע, אני רק דואג למשפחה. הציבור תומך, אבל לא קורה כלום. זאת הבעיה. עשרה חודשים הציבור בשטח תומך, אבל לא קורה שום דבר".
אם אריאל או ירדן רואים אותך עכשיו, מה חשוב לך להגיד להם?
"שימשיכו להיות חזקים. אני מקווה שירדן חזק, ששירי והנכדים מוחזקים בתנאים טובים כמה שאפשר. אנחנו עושים כל מה שאפשר, כל מה שאנחנו יכולים, כדי להחזיר אתכם. אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר".