אנני וואנג הטאייוונית, שחי בטאיפיי, היא צלמת ידועה בכל העולם. היא היתה כזו הרבה לפני שהתמסדה ונכנסה להריון, אבל מיד עם הבטן התופחת הבינה שהדימוי המוכר של האימהות לא יתאים לה, והחליטה לעשות מעשה. בסדרת תמונות כנות אותה היא מציגה בתערוכה חדשה, אפשר לראות את המבט המיוחד שלה על השינויים בחייה, כפי שתיעדה אותם במשך 17 שנים.
״נקודת המבט האמנותית שלי היא תמיד מבוססת עיסוק עצמי,״ אומרת האמנית. ״בעולם האימהות המוכר לי, הכל מוסתר. הדרך הטובה ביות להרים קול היא דרך ייצוג הדברים בעצמי, כך אני יכולה להביע חלקים רבים יותר מתוכי. אני אישה ואני אמא, וניסיתי ליצור עצמי חדש באופן אקטיבי, במקום פשוט לקבל עלי את השינויים ולתת לעולם הגברי להגדיר אותי.״
וואנג רואה באימהות, שהחלה עבורה ב-2011, מסע ארוך ומפותל, שאסור להתכחש לעובדה שהוא דורש מהאם מידה רבה של הקרבה והתעלות על האנוכיות. היא גם רואה הרבה קשר בין יצירת חיים ליצירת מעשה אמנות, יצירה של משהו חדש שיש לטפח ולהעביר אותו מספר שלבים של גידול עד שמוציאים אותו אל העולם. ״אם היא בדיוק כמו אמן שעמל על יצירתו ונסמך על התבונה שלו. אם לא מייצרת רק חיים, היא יוצרת רשת סבוכה ופעילה של חוויות בינה לבין ילדה.״
סדרת התמונות המדוברת נקראת ׳אמא כיוצרת׳, ובאמצעותה היא מנסה להראות את עצמה כאם וכאמנית, במקביל להתפתחותו וצמיחתו של בנה, ושל הקשר ביניהם. ״כל שנה אני מצטלמת עם בני, ומניחה את התמונה של השנה הקודמת מאחורינו,״ היא מסבירה את הרעיון הפשוט והגאוני, שיוצר מין מנהרת זמן. ״שכבות שונות שלי ושל בני עולות מעל לשטח, ופרטים וטקסטורות מתווספים לרקע שלנו. נוצר דיאלוג בינינו בעין הזמן, רב מימדי ומצד שני דחוס מאוד.
בנה בן ה-18 גאה ושמח על התמונות האלה, נעים לגלות, ותומך מאוד בדרכה של אמו ושל האמנות שלה, שחורכת את הרשת בימים אלה. השניים מתראיינים ואומרים שאין להם כל כוונה להפסיק את התיעוד בעתיד הנראה לעין.