האישה שכל אמא שוקעת תשמח להכיר

אנחנו לא ממש אוהבים לסדר את הבית, אך נאלצים להשתלט מפעם לפעם על ערימות הכביסה, המדפים המבולגנים, והכאוס שמסתובב לנו בארונות. לעומת זאת, יש אנשים שלא רק שהם מטורפים על סדר וארגון, הם גם הפכו את זה למקצוע שלהם. מה הסיבה שבגללה אימהות שוקעות? וכמה טיפים שיעשו לכם סדר.

כבר 12 שנים שאיריס בן אריה נכנסת לבתים מבולגנים ומשליטה בהם סדר: הום סטיילינג, ייעוץ לארגון הבית, בחירת ריהוט, שיפוץ וצביעת אביזרים קיימים ושדרוג הבית הם חלק מהתפקיד שלה. בכובע השני שלה היא מורה ליוגה, אך סידור בתים, ארגון ועיצוב חללים היו תמיד התשוקה שבערה בה. "אני רואה מקום כמו רנטגן ומזהה מה אפשר לשנות במינימום תקציב ומקסימום מחזור, ומיד נכנסת לפעולה", מספרת בן אריה. בעברה עסקה בן אריה באומנות, גרפיקה ועיצוב תפאורה. אך עם הזמן הרבה מחבריה שעברו דירות ביקשו את עזרתה בארגון הבית. "תמיד התנדבתי לעשות את זה, וזה פשוט התרחב. אני תמיד יודעת אילו חפצים ייכנסו לאילו חדרים, מבלי למדוד, אני פשוט רואה את הכול. אני לא מתיימרת להיות מעצבת, או לעבוד עם האלפיון העליון, זה לא הכיוון שלי. מה שבדמי הוא המצוקות והתרבות הישראלית עם הצרכנות העודפת שנתקעים עם יותר מדי דברים. כשאני מדברת או מייעצת אני ממש בטראנס, וזה בא מחיבור חזק ללב, לעשייה ולשינוי. אני מצליחה להשפיע על אנשים שאני עובדת איתם ולהעביר אותם ממחלת בלגן לסדר, ולשנות הרגלים ודפוסים".

ככה נולדת?
"אימא שלי הייתה מאוד מאושרת, הכול היה אצלי מסודר ומתוקתק, גם האוספים שלי, קראו לזה 'המוזיאון של איריס', ועד היום ידוע כך. אני לא חולת ניקיון פנאטית, אלא זו מעין תפיסה אסתטית עם צורך עז להניע את הגוף בתוך המקום".

מי פונה אלייך לעזרה?
"נשים פונות אליי ומגיעות אליי מפה לאוזן. יש כאלה שעוברות דירה ולא לקחו חברת הובלה שתעזור להם למיין, אגרניות כפייתיות שמודעות לעצמן, אנשים שחיים בכאוס ולא מאמינים שהם יצליחו לבד לפתור אותו. יש אקט פסיכולוגי בתוך התהליך, לחלק מהנשים קשה להיפרד מחפצים, והן מנסות להתנגד. יש נשים שרוצות ייעוץ בקניית דברים לדירה. אבל לא פעם ראיתי נשים שפוחדות לספר לבעל שלקחו עזרה ומסתירות את זה מפניו. הן רוצות להתנהל בצורה יותר מאוזנת, ולא מצליחות, ומרגישות כישלון גדול שהן לא מסוגלות לנהל את הבית. אבל הכישלון האמיתי בעיניי הוא הכניעה שלנו לתרבות הצריכה. אני רואה בתים קטנים עמוסים בצעצועים, הכול נע סביב הילדים ולהורים אין פינה לעצמם".

את בטח מתכוונת ל"אמהות השוקעות"?
"כן, הן לוקחות על עצמן כל כך הרבה ומצטבר להן בלגן שהן לא מצליחות להגיע אליו בגלל תשישות. לפעמים אני נכנסת לבתים שממוקמים במרכז העיר ובתוכם הכול מוזנח, מלוכלך ומבולגן ברמה של מדינת עולם שלישית. את לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל. אני רואה הורים שרוצים לתת הכול לילדים שלהם אבל הם נשחקים והופכים לעבדים, ובכלל לא בטוח שהילד שלהם אכן מקבל יותר. תרבות השפע זו פשוט מחלה, שנכנסת היום להרבה מאוד בתים", אומרת בן אריה, "יש כאן צורך לחינוך מחדש לתרבות של צמצום, וחיבור לפשטות וסדר. אני מסבירה לאנשים שמדובר בהרגל וזה בר שינוי, אלו בסך הכול חפצים אז זה אמור להיות יותר קל מלעשות דיאטה".  

זה לא מבאס להתעסק בג'אנק של אחרים?
"ממש לא. אני אוהבת לסדר בצורה קיצונית. בשבילי זה לקבל את האחר ולהיות אמפתית אליו, זו הדרך שבה אני מתקשרת עם הסביבה. אני פוגשת את העבר וההיסטוריה שלהם, לומדת להכיר מה הם אוהבים ומה לא". 

ואיפה את שוקעת?  
"כמובן שלא בסידור הבית. הבית שלי מתוקתק. אני לא מאלו שישאירו ערימות של כביסה וצעצועים. גם הילד שלי אוהב להחזיר דברים למקום, בעיקר בגן. אני אם יחידנית לילד בן 3, שמתפרנסת ממה שאני הכי אוהבת והכי מאמינה בו, ולא זנחתי את זה לטובת ההורות, למרות שכן הפחתתי בשעות העבודה. רוב הזמן אני עם הילד שלי, ממעטת ביציאות ובילויים, או לוקחת אותו איתי לכל מקום. הקשיים שלי באים לידי ביטוי בכך שאני לא מצליחה להקדיש זמן להכיר בן זוג, וחיה בצמצום מבחינה כלכלית, למרות שאני עובדת מאוד קשה".

יש מקומות שאת מחפפת?
"באוטו יש לי בלגן היסטרי, אביזרים וחפצים שאני מלמדת איתם, שקיות של אוכל, וגם שקיות שאני מוציאה מביתם של אנשים ומעבירה למקום אחר. האוטו מכוער בעיניי וזה לא מקום שאני גרה בו, אין לי רגשות אליו, ובגלל זה לא אכפת לי". 

מה דעתך על האימהות המשקיעות?
"אני נגד ההשקעה המרובה של נשים כאלה. הכול שואו אוף, זה פאתטי ולא נעשה בכלל בשביל הילד אלא ממקום של אגו וחיפוש אחר משמעות של האם. הילדים שלהן לא בהכרח מקבלים יותר. אני רואה בתים שיש בהם "חנות יצירה" לילדים, אינסוף סוגים ומגוונים של חומרי יצירה, וכל הבית מוצף וכאוטי, ואי אפשר להשתלט עליו. ההורים לא מחנכים את הילדים לסדר, לא שמים גבולות, כי הם רוצים שלילד יהיה נעים, והם רוצים להיראות ליברלים ולהיות חברים של הילדים שלהם. זה מתחיל מפנטזיה נאיבית, אבל משהו שם השתבש לחלוטין, ונדמה שהקרקע מתחילה לבלוע אותם".

הטיפים שיעשו לכם סדר בבלגן:

• אל תדחו - כמה שיותר משימות הקשורות בארגון וסידור הבית תעשו היום, עכשיו. הפח מלא? זרקו עכשיו את האשפה. הבגדים על הרצפה? אל תשאירו אותם שם. הכניסו את הסדר והארגון לשגרה שלכם.  
• נהלו רשימות – רשמו את כל מה שאתם צריכים לעשות בקשר לבית: סידור, ארגון, ניקיון ורכישה. עברו על הרשימה לעיתים קרובות, ותגלו שזה מאוד נעים ומעצים למחוק את השורות או לסמן וי.
• חיבור למשהו טוב - חברו את הסדר, הארגון והניקיון למה שאתם אוהבים. שימו מוזיקת פאנק או אייטיז ברקע, האזינו במקביל להרצאות של טד, תורידו את החזייה ואת הנעליים, ולבשו מה שבא לכם, שמלה, גרביונים או תישארו בתחתונים. אפשר להפוך את היופי של החלל בו אנו חיים ליופי שלנו. וכשהלב נפתח אז הכול קורה.
• בונוס – אפשר לתגמל את עצמנו על הסדר והניקיון שעשינו. לראות אחר כך סרט, להיפגש עם חברים לקפה, לאכול שוקולד. כל מה שעושה לנו טוב.
• להיות בתנועה -  אפשר ליצור סדר וארגון בבית תוך כדי מודעות לתנועה. לעשות פעולות מחזוריות, להתייחס לחפצים כבדים כאל משקולות בחדר כושר. 
• תזמינו חברים – רוב הפעמים אין לנו כוח לסדר לבד, אפשר להזמין חברים, אימא או מישהו קרוב כדי להתחיל יחד או לעשות חלק מהדברים ביחד.
• לפי הגובה - ליצור סדר מגבוה לנמוך בתוך ארונות המטבח והבגדים (מאחורה את הגבוהים ומקדימה הנמוכים) לדאוג שדברים יהיו בנראות וזמינים כדי שלא תצטרכו להפוך את הכול בשביל למצוא חולצה.
• לאט לאט – כשערימות של אי סדר מתחילות לשלוט בחלל הבית, המחשבה בזמן ובאנרגיה שנצטרך להשקיע בסידור משתקת אותנו. להחליט שמשתלטים על זה בפרק זמן של שבוע או יותר, ולחלק את זה למשימות יומיות, כל פעם לעשות חלק קטן, עד שתשיגו את היעד.
• זמן יצירה – לכל חפץ יש שם ומקום. אפשר להפוך חלק מהארגון לזמן איכות משפחתי, לקשט ולהדביק מדבקות עם שמות לצנצנות תבלינים וכו'.  

•