יסמין (השמות בכתבה בדויים) הייתה זאת שהתקשרה. היא השאירה הודעה ואמרה בקול רועד שזה דחוף. כשישבה לצד דורון בן זוגה בקליניקה שלי, יכולתי לראות את הרעד בגופה מאיים להתפוצץ לכדי הר געש חסר שליטה. דורון ישב לצידה בחשש, יודע את משמעות הרעד ואת ההתפרצות שעתידה לבוא.
יסמין מתארת בקול רועד, שמנסה להתאפק, את הסאגה הנוכחית ביניהם. הוא רוצה לחגוג את ערב חג הפסח בבית אמו ואילו יסמין רוצה שהם יישארו בבית ויזמינו את משפחתה שלה. הטון של יסמין עולה והר הגעש מתפוצץ. היא צורחת עליו במילים לא מובנות והוא יושב זועף ומכווץ. אני מכוונת אותה אל הפגיעה והכאב, יודעת, שתמיד הכעס הוא רק שמיכה למשהו עמוק יותר והבכי מחליף את הצרחות והעצב והכיווץ מעלימים את הכעס. יסמין ודורון מתארים לסירוגין מערכת יחסים קשה מנשוא של יסמין עם אימו של דורון. חתול ועכבר, חמות וכלה בדיוק כמו במיתוס העתיק.
מערכת היחסים תמיד קשה, אך מגיעה אל שיאים בלתי נסבלים סביב החגים, המזמנים ומצפים לאיחוד אהבה וקירבה. יסמין מתארת את הפעם הראשונה שנפגשו – היא וחמותה לעתיד. היא זוכרת את המבט החד והנוקב, בוחן אותה ללא רחם, את אשר הרגישה, כשחמותה בחנה בקפידה את לבושה הפשוט – ג'ינס מהוה ונעלי ספורט ואת ההזדקפות המתריסה של חמותה, מתנשאת על עקבים גבוהים שחודם, כמו מבטה, יכול לנקב לבבות.
דורון הצהיר בפני משפחתו על אהבתו ליסמין אך החמות לא הפסיקה לרגע להעיר בפניו על מוצאה המזרחי של יסמין, על פשטותה ועל משפחתה הדלה, שכל חיבור למשפחתם שלהם, יותר מבלתי אפשרי.
יסמין מצאה עצמה בכל הרגעים שאמורים להיות טובים – ארוחת שישי, ימי הולדת וחגים - נמסה ומתאבנת מולה ויופייה הרגיל על עורה החום ושערה שופע התלתלים נחוו דהויים ומוזנחים כחתול רטוב ומרוט.
דורון מצידו, מתאר בקול שבור כי מזה שלושה חודשים לא פגש כראוי את משפחתו. כן, אמו ביקורתית להחריד "אך זאת אמא שלי", הוא אומר, "ואמא את יודעת יש רק אחת".
ויסמין לא איחרה והטיחה בו כי הוא בעלה שלה ואפילו ציטטה מהתנ"ך ואמרה "ועזבת את אימך ודבקת באשתך" מרגישה שאינו תומך ואינו מצדד בה במלחמה.
החגים מביאים איתם תכונה מיוחדת, גם פיזית וגם רגשית. הציפיה לאיחוד ומשפחתיות פוגשת אותנו לעיתים קרובות עם המכנסיים מטה, מעוררת ומדגישה קונפליקטים משפחתיים ומצבים אישיים ייחודיים ואנו מרבים להשוות את עצמנו לכל השכנים והמכרים שמובן שהדשא שלהם ירוק יותר. הרווקים והגרושים מרגישים פעמים רבות את הבדידות ביתר שאת – חווים את כולם ביחד ובטוב ואילו רק הם לבדם בעולם. הנשואים מרבים לריב בחגים על "אצל מי להיות בחג" ו" למה כל שנה אנחנו מתארחים" וגם "מתי פעם אחת יזמינו אותנו לערב חג" או "המשפחה שלי תמיד עוזרת ואילו שלך לא". בקיצור, העצבים של כולם חשופים יותר בחגים והכל בשם האחדות והאהבה.
7 טיפים - איך לצאת בשלום מהחגים
היגיון, לא רגש. פעלו בהגיון ופחות ברגש לגבי מי מתארח אצל מי – סידור של תורות ברור כגון שנה במשפחה שלי ושנה במשפחה שלך, יוצרים בתוך הזוגיות תחושה של הגינות ונינוחות יחסית.
תכננו מראש. הגדירו עם בן הזוג מראש ציפיות, מחשבות וכמיהות לחג הקרב כך יהיה אפשרי לעשות זאת יחד.
קחו אחריות על מערכות היחסים שלכם. אם יש לכם מערכת יחסים לא תקינה והרסנית אל תחכו לחגים. גשו לטיפול זוגי/ משפחתי מערכתי ואל תחכו לערב החג כדי להתפוצץ.
תנו לעצמכם אוויר. תזכרו שהעצבים של כולם חשופים ותכננו את הזמן כך שהעומס הפיזי מתפרש על זמן מספיק ממושך כך שלא הכל ברגע האחרון. פחות לחץ בזמן קצר שווה פחות מריבות.
בלי לחץ. הגדירו לכל אחד מבני הבית את המשימות שלו לפני החג ותנו לו אוטונומיה לבצע אותם בזמנו החופשי.
אל תעמיסו עליכם יותר ממה שאתם באמת מסוגלים. אם אתם מארחים בערב החג, ארגנו טיול ליום שלמחרת או שתתארחו אתם או שתבחרו להישאר בכיף בבית ולנוח – גם זאת אופציה.
אל תשכחו את העיקר. תזכרו שהמטרה היא יחד והנאה. אם אתם עובדים ולחוצים אך לא נהנים משהו מתפקשש פה. עשו זאת כך שגם תחייכו.
אחרית דבר
יסמין ודורון הצליחו בסוף לדבר ובאמת להבין אחד את השני הן את הפחדים והן את הכמיהות. אחרי שהם נרגעו מעט והגיעו להבנה נערכה פגישה משמעותית וארוכה, שכללה את בני הזוג ואת החמות המיתולוגית.
בסוף, הם התארחו אצלה בליל הסדר האחרון ואפילו משפחתה של יסמין הוזמנה לערב החג. "כן אני יודעת שאני קשה וביקורתית", אמרה לי החמות, "אך אני כן מאד אוהבת את שניהם". פעמים רבות אנחנו פשוט לא יודעים כמה נזק אנו גורמים לאחרים ואם רק נדע אולי גם נוכל לתקן.
הכותבת היא מטפלת זוגית ומשפחתית