טרם פרסום התחקיר על הטבח במסיבת הנובה שיוגש בימים הקרובים לרמטכ"ל, משפחות הנרצחים מביעות חשש כי לא ניתן לסמוך על התחקיר הצה"לי לאור המחדל הגדול שאירע ב-7 באוקטובר והעובדה כי הקצינים ששירתו ביום הזה, עדיין נמצאים בתפקידם.

בר זוהר ז"ל בת ה-23 נרצחה במסיבה והוריה, מאיר וקטי, דורשים תשובות ברורות באשר למה שאירע בשבת השחורה וכן את הדחת הקצינים. "בר הייתה ילדה יפהפייה, מחוננת. בגיל תשע למדה משפטים, בגיל עשר למדה מתמטיקה בבר אילן. היא שירתה ביחידה מיוחדת ואפילו קיבלה מדלייה מראש המטות המשולבים", תיאר אביה.

"בר הגיעה למסיבה עם ארבעה חברים. הם יצאו מהאירוע בהתחלה, איך שהתחילו הטילים, וברחו לכיוון בארי. כשהגיעו לבארי מחסום משטרתי החזיר אותם בחזרה בשל חשש מחדירה. אחרי קילומטר בערך הם פגשו על כביש 232 שני טנדרים של מחבלים עם כמה אופנועים שפתחו עליהם באש. הרכב סטה שמאלה, בר נפצעה בירך, פציעה מאוד רצינית. מתן זנטי שישב מאחורה חטף שלושה כדורים בחזה".

"אחרי כמה דקות בר התעשתה והניצולים מתארים שהיא רצה כמו רמבו, בין הכדורים. היא איתרה רכב, הניעה אותו וחילצה שלושה חברים. למרות הפציעה הקשה היא הבינה שהרבה תלוי בה, כי היא הראשונה שיצאה לכביש 232 וכל מי שיצא אליו לא חזר משם. 50 מטרים מחפ"ק המסיבה איבדה את ההכרה. עידו אדרי הגיבור הוציא אותה מהרכב. טיפלו בה והחזירו לה את ההכרה. כשהעבירו אותה לחפ"ק הדבר הראשון שצעקה זה 'יש מחבלים על 232'. כולם זוכרים את הסרטון שפתאום כולם בורחים לצד השני. היא זו שיצרה את ההיפוך של כיוון הבריחה, כי היא הזהירה אותם שיש מחבלים. בשלב הזה אף אחד לא הבין שיש מחבלים על כביש 232. במותה, היא הצילה הרבה מאוד אנשים".

בר לא שרדה את הפציעה.
מאיר: "זה חלק מהזעם. היא הייתה על אלונקה בערך שעה, בלי שאף אחד יכול לעזור. טיפלה בה בחורה גיבורה בשם לירון ברדה שאמרה לה 'אני איתך עד הסוף'. היא באמת נמצאה מתחת לאלונקה שלה. גם מי שטיפל בה נרצח. השוטרים נרצחו. בר נשארה לבד על האלונקה ודיממה".
קטי: "יכול להיות שאם היו מחלצים אותה, היו מצילים אותה - אבל לא היה מי שיעשה את זה".

הטענה שלכם שהתחקיר לא נותן מענה לנקודות הקריטיות.
מאיר: "מי שמנהל היום את הצבא זה אותם קצינים שאחראים למחדלים האלה. אנחנו כהורים ניסינו לקבל תשובות. את כל מה שסיפרתי חקרתי וגיליתי לבד, ראיתי הכל בסרטוני וידיאו. אני מנהל תחום אבטחת יישובים, הייתה לי היכולת הזאת, אבל אין הרבה כמוני. יש בערך 300 משפחות שלא יודעות ולא קיבלו תשובה איפה הילד שלהן נרצח, מה קרה. יש כאלה שאומרים בפירוש 'אנחנו לא יודעים אם בארון שקברנו יש בכלל גופה'. לפני חודשיים בערך באו אלינו מלהב ואמרו לנו 'סיכמנו את החקירה, אין לנו מה לחדש לכם'".

העבודה שעשו בלהב במשך חודשים לא הספיקה?
מאיר: "להב מדהימים, הם טיפלו בזה יפה, אבל בסופו של דבר הם באו ואמרו לנו 'אין תשובות'. הודיעו שבעוד שבוע יש סיכום תחקיר. אם אתם לא יודעים לתת תשובות בסיסיות להורים, על מה זה מבוסס? כששאלנו את להב הם אמרו 'אצל השב"כ יש המון סרטונים שאנחנו לא יכולים לראות'. קודם שנדע את הבסיס. כל הורה חייב לסגור מעגל ולדעת מה קרה לילד שלו. אי אפשר להמשיך לחיות בלי הדבר הזה. דורשים ועדה בלתי תלויה ולא מושפעת פוליטית או מאינטרסים כאלה ואחרים שתבדוק את כלל המערכות וכלל האירועים שהיו ב-7 באוקטובר. לא רוצים לראות רק את תוצאות התחקיר, אלא גם ענישה. אם הבן החייל שלי מאבד חוגר, הוא נשפט על זה. מה הולך לקרות עם הקצינים האלה? מישהו שם לא עשה את העבודה ובגלל זה הילדים שלנו לא פה".
קטי: "אם לא יבינו איך המחדל הזה קרה, לא נלמד להבא. אני רוצה להבין למה במשך כל כך הרבה שעות אף כוח צבאי או משטרתי לא נכנס לאזור לחלץ אנשים. אנחנו מכירים סיפורים דומים גם מבארי ומשאר הקיבוצים. יכול להיות שאם היה נכנס איזשהו כוח, הבת שלי הייתה ניצלת. יכול להיות שהיה אפשר להציל אותה. כל מה שאני יודעת נכון להיום זה שהבת שלי מתה מאיבוד דם, נרצחה. אם מישהו היה לוקח אותה, מטיס אותה במסוק צבאי לסורוקה או לבית חולים אחר, אולי היו מצליחים להציל אותה. אני רוצה לשמוע את התשובות האלה בתחקיר, להבין למה לא עשו את זה".