תקופת החגים יכולה להיות סוג של פצצה מתקתקת עבור בני משפחה שמרגישים שההתנהלות שלהם בחיים והבחירות שהם עשו לא עומדים בקנה אחד עם הציפיות המשפחתיות מהם.
ברוב השנה, כשאין מפגשים אינטנסיביים כמו בחגים, המפגש הזה בין הציפייה המשפחתית לבחירות האישיות של האדם אינו עומד למבחן. אולם בתחילת השנה, בתקופה שבה ערבי החגים והחגים הם כל כך צפופים, רובנו עומדים למבחן, שאני קוראת לו "מבחן השלמות העצמית".
מדוע מבחן שלמות עצמית? מפני שכאשר אנחנו שלמים ובטוחים עם עצמנו, בדרך שלנו ובבחירות שלנו, אנחנו משדרים אנרגיה מאוד חזקה במקום שלנו, ואז שום הערה או עקיצה סביב שולחן החג אינה מצליחה לערער אותנו. אבל כאשר אנחנו מכינים את עצמנו לרע מכל, מתחילים להרגיש את המתח כבר חודשיים לפני החג, כל הזמן זוכרים את ערב ראש השנה שחלף ואיזה סיוט הוא היה, כשאנחנו כבר מריצים לעצמנו את התסריטים בראש ויודעים איך יעירו לנו על זה שעדיין לא התחתנו, על זה שלא התחלנו ללמוד, על זה שאין לנו עדיין ילד ועל איך בכלל העזנו להתגרש - בקיצור, כשאנחנו כבר יודעים בדיוק מה הולך להיות, אנחנו בעצם מנפחים מעל ראשנו בלון עצום של מתח שסופו להתפוצץ.
"העובדה שאני מגיעה בלי גבר גוררת מבטים"
"אני כל כך נלחצת בתקופה הזו של החגים", סיפרה לי שכנתי. "אני שונאת את הלחץ והמתח הזה. אני כבר כל כך מכירה משנים קודמות את ההערות והעקיצות על כך שבחרתי להיות חד-הורית. זה מדהים שאני תמיד מגיעה עם הבת שלי, ותמיד, אבל תמיד, אחותי ובעלה עושים לי את המבט של 'הנה המסכנה שאין לה עזרה הגיעה'. זה כבר תסריט ידוע מראש.
"אני כל כך משתדלת לפני החג להראות שאני לא צריכה עזרה. תמיד אני קונה בגדים יפים לי ולבתי שחס וחלילה לא יחשבו שאני לא מסתדרת כלכלית. תמיד שתינו הולכות לספר ויוצאות משם מהממות כדי שחס וחלילה לא יחשבו שאני לא מטפחת את עצמי. למעשה, אני אף פעם לא מראה שיש לי קושי או שאני זקוקה לעזרה, אבל איכשהו, העובדה שאני מגיעה בלי גבר לצדי, גורמת לכולם להרים מבט".
"את יודעת?", אמרתי לה, "אולי זאת בדיוק הבעיה. כל ההכנות שאת עושה וכל הפחדים שאת כבר מכניסה לך לראש, חודשים לפני החג, מכניסים אותך לכאלו מתחים שכאשר את מגיעה לשולחן, הסיכוי שבלון המתח מעל ראשך לא יתפוצץ הוא כל כך קלוש".
"אז מה את מציעה לי לעשות?", היא שואלת. "אני גם מתחמקת בשאר השנה מכל אירוע משפחתי בדיוק בגלל זה. אני לא מעוניינת לתת להם סיבה לחרב לי את השמחה, עם כל ההערות העוקצניות שלהם. הסיבה היחידה שבגללה אני בכלל מגיעה בחגים, היא מפני שאני לא רוצה שהבת שלי לא תדע מה זה חג".
"אני חייבת להגיד לך שאם כל ערב חג מסתיים בפיצוץ משפחתי, אז מה שבתך באמת לומדת, הוא שיעור על תסכול, חוסר שלמות ופחדים!", השבתי לה.
אז איך מתמודדים עם כל הלחץ הזה ואיך מצליחים להגיע לחג רגועים, שלווים וחסרי פחדים?
מתכוננים נפשית לפני החג. במקום לחשוב על איזה סיוט הם החגים, מתחילים לחשוב על מהות התקופה. זוהי תקופה של התחלה חדשה, תקופה של הזדמנות לשנות ולתקן את כל הדברים בחיינו שאנחנו (לא ההורים שלנו או בני משפחתנו) מרגישים שהיינו רוצים לשנות. כאשר נחשוב על השנה החדשה כעל תקופה נוספת של הזדמנות לשינוי, לא נתייחס אליה כאל עוד סתם שנה.
למי מאיתנו שמכיר כבר היטב את ההערות, העקיצות והמבטים המרגיזים של בני משפחתו, שיחשוב עליהם השנה כעל הזדמנות להתמודד עם אתגר.
קחו לדוגמא בחורה רווקה שמעוניינת להתחתן, ויודעת שבאופן קבוע, כשהיא מגיעה להוריה לערב החג, אביה חייב להגיד משהו על זה שהיא עדיין לא התחתנה, והיא מצדה חייבת לענות לו בכעס ואז תמיד יש פיצוץ ביניהם.
בחורה זו למשל, יכולה, אם תרצה בכך, להכין את עצמה השנה מבעוד מועד. יהיה עליה לחשוב ולהגיד לעצמה שהיא גם היתה שמחה אם בשנה הקרובה תיפתח לה הזדמנות להכיר את האחד שהיא רוצה. ויחד עם זאת, אם ההורים שלה לא מבינים אותה, היא לא מתכוונת להיעלב ולא מתכוונת להתרגז בערב החג הזה. לכן, השנה היא מתכוונת לחייך ולהקשיב ולהעביר מסר שהיא אמנם מעוניינת לשנות, אבל כרגע היא שלמה במקום שלה.
השילוב הזה, בין מודעות למה שהיא עצמה רוצה לשנות בחייה ובין בחירה לא להיעלב ולא להתנצל על הבחירות שלה, ייצור מעל לראשה במקום בלון של מתח - הילה של עוצמה.
בערב החג מקיימים. לאחר שהתכוננו והגענו לארוחת החג עם שלמות עצמית במקום עם ביטחון עצמי ירוד, עתה עלינו לשדר את זה הלכה למעשה. עלינו להיכנס לחדר בשמחה, לדבר עם הסובבים אותנו בפתיחות, לנסות לזמן אינטראקציות מרובות עם אנשים שבדרך כלל אנו נמנעים משיחה או מגע עמם. כל אלו, יעבירו מסר חשוב לסביבה. המסר יהיה, שהשנה אנחנו חסינים, שאנחנו משתנים.
בני המשפחה שרגילים לקבל אותנו חסרי ביטחון ונוטים להעמיד את חוסר הביטחון שלנו במבחן תמידי ירגישו מיד בשינוי, והסיכוי שמישהו ינסה לעקוץ אותנו או להעיר לנו משהו בנימה שיפוטית יהיה קטן הרבה יותר.
אם הגעתם איתי עד הנה ולא איבדתם אותי איפשהו באמצע, אז כנראה שגם אתם מאמינים שדברים יכולים להיות אחרת. ואם בכל זאת לא הצלחתי לשכנע אתכם, אתם לא חייבים להאמין לי, אבל אתם חייבים לעצמכם את הניסיון. מקסימום תצליחו.
חג שמח.
הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית, מתמחה ב"משפחות מורכבות" ומנהלת פורום ייחודי למשפחות מורכבות בפורטל "המשפחה"