אוגוסט 2019 – קיץ, חם, מזיעים, מג'נגלים את הרגעים הסוחטים האחרונים של החופש. הייתי עסוקה אז במחשבות רציניות על כמה זה לא פשוט להיות הורים במבנה החברתי שלנו. על משימות ולחצים שמופנים כלפי הורים – להיות ההורים הכי טובים, המפרנסים היעילים, ספקי האטרקציות והשעשועים וכשלא תמיד יש תמיכה מהמשפחה המורחבת, אוי כמה זה קשה. ממרחק הזמן 2019 נראית כמו קייטנה.
אוגוסט 2020 – אני תופסת את הראש בייאוש ותדהמה, אם מישהו היה מצייר לי אז את האפוקליפסה של היום הייתי צוחקת לו בפרצוף, מייעצת להפחית בסרטי מתח ואימה ולעבור לקומדיות דחוף. אבל אז באה המציאות וטפחה בעוצמה על פני כולנו – פנדמיה, סגר, ריחוק חברתי, קורונה כלכלית, איומים בסגר, חל"ת, מקדם הדבקה, קפסולות, זום, שמיים סגורים, חולה מאומת, בידוד, כולם הפכו להיות מונחים שגורים בפינו. שגורים אך זרים ומוזרים, לרגע אחד זו השיגרה החדשה ורגע אחר כך אנחנו מוכי תדהמה כמו חולם לכוד בחלום רע הנאבק להתעורר.
המרחב הציבורי, המרחב המשפחתי, המרחב הזוגי – כולם מרחבים במשבר. עוד טרם תקופת הקורונה הסדר החברתי בארץ לא מפנק הורים צעירים שנמצאים בעיצומו של מירוץ לדירה, לקריירה, להקמת משפחה. עם פרוץ המגיפה משפחות נתקלו במגוון מאיים ולא מוכר של גורמי לחץ חדשים המהווים מעמסה נוספת על יכולת התפקוד במשפחה. לקורונה יש תופעות לוואי לא רק במישור הרפואי אלא גם במישור היחסים.
עבור מרבית ההורים, לומר שמגפת הקורונה הייתה אירוע מלחיץ יהיה בלשון המעטה – ולא רק היא, אלא כל מה שנדרשנו לעשות כדי לבלום אותה – הבידוד, הריחוק החברתי, הסגר, ההתכנסות פנימה. התוצאות ארוכות הטווח שישפיעו על ילדים להורים שסובלים מסטרס, חרדה ודיכאון רק כעת מתחילות להתגלות. הקומבינציה של לחץ כלכלי, אבדן מקורות עזרה לסיוע בגידול הילדים, סגירת מסגרות חינוכיות וחשש לבריאותם ושלומם של בני משפחה מבוגרים וחולים, מעבר לעבודה מהבית או אבדן של מקום עבודה הייתה שילוב קשה מאד ומאתגר עבור משפחות. קשיים הנובעים מבעיות של בריאות הנפש צפויים לעלות דרמטית כאפקט נלווה למגיפה ולצעדים שננקטו במהלך הניסיון לבלום אותה. מחקרים מזהים שכשהורים נתונים בסטרס תפקודי, חרדה ודיכאון, מהירים להיפגע יהיו הילדים והפגיעה בהם תהיה קשה.
ככל שילדים קטנים יותר, רמת התלות שלהם בהורה גבוהה יותר – ככל שהילדים קטנים יותר העומס התפקודי על ההורה גבוה יותר ורמת הקושי עולה - מחקרים נוכחיים מצביעים על גורם הכפלה של פי 3 עד 5 בדיווח על חרדה ודיכאון אצל נשים בהריון ואימהות לילדים קטנים. בהיעדר מסגרות, בהיעדר דור ההורים שיחלוק את הנטל, הקושי הוא עצום. הילדים הם הפגיעים ביותר בכל משפחה שנאנקת תחת המשא הזה. הורה מדוכא, חרד, נסער, שנמצא בקצה גבול יכולת התפקוד שלו הוא הורה, שלא מרוע לב, יחצה קווים. חוקרים מדווחים על החמרה במצבם של ילדים במשפחות, על הזנחה והתעללות.
מערכות בריאות הנפש בכל הועלם חייבות להתעורר לנוכח הזעקה ולחולל מהפכה בתוך עצמן – כולנו פוסט טראומטיים, אנחנו זקוקים לחיסון, חיסון נפשי להורים, למשפחות. אנחנו זקוקים לתרופה שתאפשר למשפחות לא לקרוס, שתאפשר להורים להרים את הראש מעל למים, להיתמך ולהישען.
קבלו שלושה טיפים שכדאי לכם לנסות ליישם, כדי להפחית מעט מהלחץ:
- זכרו את המשוואה – הורה טוב הוא הורה שטוב לו. זה הזמן להתחיל לתרגל מיומנויות של טיפול עצמי – לדאוג לצרכים הבסיסיים שלכם. למנוחה טובה, לפעילות גופנית שאולי הזנחתם, לשתיה מספקת וארוחות בזמן. ככל שצרכים בסיסיים שלכם יהיו מסופקים, כך יהיה לכם קל יותר לטפל בילדים, בהורים ובכל העניינים הלוחצים האחרים.
- אולי כדאי שתדברו על זה עם מישהו – אם אתם חווים סימפטומים של חרדה, סטרס או דיכאון גשו לטיפול. באמת, זה לא הזמן להיות גיבורים שאף פעם לא נעזרים, טפלו בעצמכם. יש לא מעט אופציות שאפשר לבדוק ודרכן להגיע לטיפול, הזנחה של המצב הרגשי שלכם כהורים משפיעה על כל המשפחה ובהחלט לא נעלמת מעיני הילדים.
- התמקדו בדברים החשובים באמת - גם אם אתם מתמודדים עם קושי כלכלי ודאגה, הרגעים החשובים באמת הם רגעי היחד כמשפחה, הזכרונות המשותפים, התמיכה ההדדית. הילדים שלכם נושאים עיניים אליכם, היו דמות מופת לחיקוי עבורם. שימו בצד את הטרדות לכמה רגעים ותהיו עבורם במלוא הקשב. הבעיות יחכו לכם, היחסים עם הילדים לא – הם מתפתחים ומשתנים בכל רגע שעובר וכל רגע שעובר, לא חוזר.
שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית וזוגית, מנויה על אנשי המקצוע בשירות SomeBuddyTherapy , פלטפורמה המסייעת לאנשים למצוא את התמיכה הנפשית מהמטפל המתאים ביותר עבורם, אתר מבוסס אלגוריתם בלעדי, לאיתור והתאמת מטפל מתוך מאגר אנשי המקצוע הטובים בישראל בתחומי הסיוע, התמיכה הנפשית, הזוגיות, הקריירה, המשפחה ועוד.