האחים גל וגיא גלבוע דלאל היו יחד במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר כשהחלה מתקפת הפתע הרצחנית. דרכיהם התפצלו, גל הצליח לברוח והסתתר שעות ארוכות מפני המחבלים עד שחולץ, בעוד שגיא נחטף עם שניים מחבריו.

"הגעתי לנובה רבע שעה לפני הצבע האדום. הגעתי במיוחד בשביל גיא. לא תיכננתי ללכת למסיבה הזו. גיא ביקש ממני לבוא, זו הייתה מסיבה ראשונה שלו ורציתי שיעשה חיים, רציתי לדאוג לו", תיאר גל ב"חדשות הבוקר", "נכנסתי, התחבקנו, 'איזה כיף לראות אותך', והתחיל הצבע האדום. פניתי אליו ולחברים שלו, אמרתי להם: חבר'ה, צריך לצאת מפה. רוצים לבוא אליי לדירה? אני גר בהרצליה, נסיעה של 50 דקות-שעה. גיא אמר 'תשמע, אני לא רוצה שהחברים ירגישו שאני עוזב אותם. אני אחזור איתם ואראה אותך עוד רגע'. נכנסתי לרכב יחד עם השותף שלי לדירה ויצאתי משם. הם יצאו כנראה כמה דקות אחרינו. אני הייתי קצת יותר מקדימה, כי הגעתי אחרון".

"כשהגעתי ל-232 היה פקק מטורף. ישבתי בפקק, ברגוע, כשהתחילו צרורות ירי מסיביות. פתאום מאירוע צבע אדום אתה מבין שיש פה משהו. בהתחלה הראש שלך אומר שאולי זה תרגיל, אבל הירי התחזק. פתאום שוטרים התחילו להעיף אותנו משם וסגרו את 232. כיוונו אותנו למטעים, לשטח הפתוח. הגעתי לשם עם הרכב עד שאי אפשר היה להמשיך לנסוע כי הייתי מוקף ברכבים שננטשו. יצאתי מהרכב, פרקתי לכיוון הוואדי. התקשרתי לגיא וזו הייתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו. הוא תיאר לי שהוא והחברים שלו עדיין יותר קרובים לאזור המסיבה, שלא הגיעו לכביש הראשי, שגם הם פרקו מהרכב ושהם נמצאים עם הכוחות שלנו, ארבעה שוטרים, ושיש חילופי אש בין השוטרים לבין המחבלים. אמרתי לו להישאר במחסה והכי קרוב לכוחות שלנו".

מה ידוע לך על מה שקרה לאחר מכן?
"אנחנו יודעים שהם הגיעו למצב שהמחבלים סגרו עליהם. הם הצליחו לברוח לרכבים והגיעו לשטח הפתוח שהגעתי אליו בעצמי, שם הם פרקו ורצו בתוך השטח הפתוח, אבל לא לכיוון שאני רצתי אליו. שם נותק הקשר. לפי מה שהבנו החטיפה עצמה הייתה באזור תשע וחצי בבוקר. זו השעה שלקחו אותם לתוך הטנדרים. הבנו שגיא, אביתר ואלמוג הגיעו לשיח שנמצא ממש על הכביש הראשי. הם ברחו כנראה מהשטחים הפתוחים. הם שמעו 100, 200, מאות מחבלים סוגרים עליהם. המחבלים שמו לב אליהם, שמו להם כיסויי עיניים ולקחו אותם".

איפה אתה בזמן הזה?
"כשהגעתי לשטחים הפתוחים ירדתי לוואדי, שם התחילו לפוצץ את הרכבים שננטשו. רכבים התחילו להעלות עשן. הייתי שם עד שתיים בצהריים. ברחתי והתחבאתי, ברחתי והתחבאתי. ירו עלינו. אנשים רצו אלינו מלאים בדם ואמרו 'תברחו מפה, מחבלים בדרך'. התחבאנו בזמן שראינו מחבל סורק את השטח. בשתיים בצהריים יצאתי מהאזור. הצלחנו לשלוח את המיקום שלנו וכוח משטרתי באו למיקום ששלחנו. תוך כדי חיפויים רצנו לרכב שלהם והם טסו משם. תוך כדי הסתכלתי על עשרות גופות ורכבים שרופים".

לא ראית כוחות צבא גם לא בשתיים בצהריים?
"כשהתחבאנו שמענו פתאום טנק וירי אוטומט. אתה חושב זה מאג, זה ירי שלנו. יכול להיות שאנחנו משתלטים על משהו. אלא שאנשים התחילו לרוץ אלינו, חלקם מלאים בדם, ואמרו לנו: 'תעוף מפה, הם השתלטו על טנק'".

עד כמה אתה חי עם המחשבה הזאת, איך אני ניצלתי ואחי נחטף?
"זה הולך לשני כיוונים. אני לא מפסיק להריץ את הרגעים המסוימים האלה ואיך לא שאבתי אותו איתי לתוך הרכב, איך הוא לא יצא איתי בסוף. הרבה דברים שאני אומר, איך קרה ככה ולא אחרת. מצד שני, במקום האחרון שבו התחבאתי הייתי עם קבוצה של 20 ישראלים. רובם המשיכו לכיוון פטיש. חלקם נחטפו, חלקם נרצחו. כל בחירה שם, כל דבר שהיה נראה הגיוני או לא הגיוני, היה חיים או מוות. ברגע שהתחיל הירי כבר הייתי רחוק ממנו. עד שהתחיל הירי הייתה שם שאננות. היו אנשים שעוד רקדו להם בחנייה ולא הבינו".

מה אות החיים האחרון שיש לכם ממנו?
"אין לנו אות חיים ממשי. שמענו כל מיני דיבורים שיכול להיות שחטופים מסוימים ראו את גיא קצת אחרי החטיפה, אבל לא קיבלנו שום אישורים לגבי זה מגורם בצה"ל או גורם מדיני. אנחנו לא יודעים. מה שאנחנו יודעים בוודאות זה מסרטוני החטיפה, שבצורה כרונולוגית מספרים לנו איך הוא נגרר לרכב ונלקח לעזה".