כשהייתה דניאלה (שם בדוי) בת שלושה חודשים קפצה אימה מסלון הדירה, בקומה השלישית, מול עיניה ומול עיני שני אחיה הגדולים שהיו אז בני שלוש ושנתיים. בעוד אחיה נלקחו להשגחה על ידי קרוב משפחה של האם, בזמן שזו הייתה מאושפזת בבית החולים, דניאלה נלקחה לטיפול במשפחה אחרת - שכנים וחברים טובים של הוריה.
כשפנו הורי הילדים לרווחה במטרה להציע את עזרתם בגידול ילדיהם העלו זוג החברים שלקחו תחת חסותם את האחים הגדולים טענות לגבי יכולותיהם ההוריות ושני הזוגות נכנסו להליך משפטי סביב האפוטרופוסיות על הילדים מה שהוביל גם את זוג החברים שלקח לאמנה את דניאלה להגיש לבית המשפט לנוער בקשה להכיר בה כבת אימוץ.
במהלך המשפט התברר כי האם סובלת מסוג של הפרעת קשב וריכוז שאיש לא היה מודע לה ואשר פגעה ביכולת התפקוד שלה. בנוסף התגלה כי בין השנים 2001-2010 חוותה חמש אפיזודות דיכאוניות לפני שהתחילה טיפול תרופתי שהביא אותה למצב של תפקוד טוב.
היא נישאה לאביהם של הילדים, אותו הכירה בשידוך, הביאה את שני ילדיה הגדולים ובמהלך ההיריון השלישי הפסיקה ליטול את הכדורים ועברה לטיפול הומאופתי מתוך חשש שהתרופות יפגעו בעובר שברחמה. היא פנתה למטפלת הומאופתית אשר המליצה לה להוריד את מינון התרופות ולעבור לטיפול טבעי.
עם לידתה של דניאלה חזר הדיכאון של אימה והיא פנתה שוב למטפלת ההומאופתית שלה שתתן לה תרופה טבעית נוספת. כשהבינה שהטיפול לא עוזר ניסתה לשוב לטיפול התרופתי אך זה היה מאוחר מדי: ההידרדרות הנפשית שלה הייתה מהירה. כשהייתה דניאלה בת שלושה חודשים היא קפצה מחלון הסלון לאחר שהניחה את ביתה התינוקת על המיטה. היא אושפזה במחלקת טיפול נמרץ, עברה ניתוח לאיחוי השברים הרבים מהם סבלה בעמוד השדרה והועברה לשיקום פיזי ונפשי בו הצליחה ואשר בו היא מתמידה עד עכשיו.
אלא שקרובי המשפחה לא היו מוכנים לוותר על האחים בקלות: במשך שנים הם גררו את ההורים בבתי המשפט ושירותי הרווחה וטענו כי הם פגעו בילדים, הזניחו אותם, הרעיבו אותם, הפעילו כלפיהם אלימות ואף כי האב המשפחה התעלל מינית באחות הגדולה ונשך אותה. הם אף הפיצו עליו שמועה בשכונת מגוריהם כי מדובר בפדופיל ידוע.
בין היתר סיפרה משפחת האמנה לרווחה ולבית המשפט כי הילדה מתעסקת בצורה מינית עם בובה גדולה שקנו לה "לוקחת אותה לשירותים, נוגעת בה באזור אברי המין, מורחת לה קרמים ועוד, ומשמיעה צחוק של הנאה תוך כדי". עוד הוסיפה שיום אחד הציעה לה מסטיק וחשה שהילדה חוששת מאוד להתקרב לקופסת המסטיקים. היא שאלה אותה "מה קרה, אבא לא מרשה לך?", והילדה השיבה: "אמא לא מרשה, אבל אבא כן". אבא מכניס לי מסטיק לפה", והצביעה על איבר המין שלה. מספר ימים לאחר מכן כאשר ראתה את איבר המין של אחיה, בן השנתיים, אמרה "הנה המסטיק שלו".
אלא שבבדיקה שערכו גורמי מקצוע, בהם עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות וגורמי רווחה נוספים לא נמצאו כל סימוכין לטענות לפיהן הילדים עברו התעללות בבית הוריהם ונראה כי מדובר בשקרים שמקורם בסכסוך בין הזוגות ובניסיון של משפחת האמנה לקבל חזקה על הילדים. בשנת 2017, אחרי שנתיים של מריבה, החליטו בני המשפחה לא לאמץ את הילדים והם הועברו למרכז חירום חרדי, שם הם שוהים עד היום.
בבדיקה שערכו גורמי מקצוע, בהם עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות וגורמי רווחה נוספים לא נמצאו כל סימוכין לטענות לפיהן הילדים עברו התעללות בבית הוריהם ונראה כי מדובר בשקרים שמקורם בסכסוך בין הזוגות ובניסיון של משפחת האמנה לקבל חזקה על הילדים
דניאלה, בינתיים, המשיכה לשהות באומנה אצל שכני המשפחה שהגישו כלפי בקשת אימוץ וטענו, גם הם, כי בתקופה הקצרה שהספיקה להיות אצל הוריה עברה דניאלה הזנחה והתעללות קשים וכי היא סובלת מבעיות רפואיות ועיקובים התפתחותיים בעקבות כך. אלא שבדיקה של בית המשפט וגורמי רווחה העלתה כי הבעיות הרפואיות ממנה היא סובלת התרחשו בתקופה בה הייתה באומנה ולא אצל הוריה.
בית המשפט קבע כי הטענות בנוגע לטיפול בדניאלה היו מעטות ולא מבוססות. כך, לדוגמה, התייחס השופט לטענה כי בזמן שהגיעה דניאלה לבית משפחת האומנה "היא הדיפה ריח רע והייתה זקוקה לאמבטיה".
"אזכיר שהיה מדובר בתינוקת בת שלושה חודשים, שאמה קפצה מהחלון ואביה נלקח לחקירה ושמן הסתם היה צריך להחליף לה חיתול", כתב השופט. טענה לא סבירה אחרת שהועלתה הייתה שכאשר דניאלה הגיעה למשפחת האומנה היא הייתה רעבה מאוד, ושתתה ליטר מטרנה. "אציין שכשלושה שבועות לפני מועד זה שקלה כ' 4.71 ק"ג. בנסיבות אלה לא ניתן להאמין שכאשר הגיעה לבית משפחת ג' היא שתתה מטרנה בשיעור 21 אחוז ממשקלה" כתב השופט.
בסופו של דבר, לאחר בחינה מעמיקה של כל טענות שתי משפחות האמנה, אינספור תסקירי רווחה ונשות מקצוע, קבע השופט, באופן חריג, כי ההורים של דניאלה הם בעלי יכולות הוריות והורה לא להכריז עלי כבת אימוץ ולהשיב אותה להוריה.