חמישית מהסבתות נוהגות להתווכח עם בניהן ובנותיהן לגבי אופן גידול הנכדים, כך עולה מסקר שמתפרסם בימים האחרונים בבריטניה ונעשה בקרב 773 סבתות הגולשות באתר "גרנדסנט" (Gransnet), המהווה חלק מאתר ההורות הגדול בבריטניה – Mumsnet.
אחת הסיבות המרכזיות לכך, על פי הסקר, היא הגישה השונה להורות של הדורות השונים ושיטות החינוך שהשתנו במהלך השנים. האתגר הגדול ביותר שהעידו עליו הסבתות היה לעמוד בניסיון לא לעצבן את ילדיהן ואת בני זוגם. מחצית מתוכן הגדירו את הצורך לא לפגוע בבנותיהן או בכלותיהן כאתגר הקשה ביותר. כמו כן, העידו הסבתות, כי הן עובדות קשה יותר בתמיכה במשפחותיהם לעומת הדורות הקודמים והאמהות שלהן.
לפי הסקר, הסבתות טוענות שההורים של ימינו חוששים יותר מבעבר לביטחון ילדיהם, ככל הנראה, בגלל הסכנות הגוברות סביבנו. לפי הנתונים, ארבע מתוך כל עשר סבתות הרשו לילדיהן לשחק בחוץ ללא השגחה כשהיו קטנים ורק אחד מעשרה הורים בני זממנו מרשים זאת לילדיהם.
בסקר שפורסם כדי לקדם מדריך חדש לסבתות בהוצאת האתר, נמצאה העדפה משמעותית של המשיבות לתפקיד הסבתא לעומת תפקיד של אם. שלושה רבעים מתוכן ציינו כי הן מעדיפות תפקיד זה על פני תפקיד ההורה.
"לסבים ולסבתות קשה לקבל את הפתיחות"
ד"ר עדנה כצלנסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "סבאות עכשיו" לצד פרופ' עמירם רביב, מסבירה כי מחלוקת דומה בין סבים וסבתות ובין ילדיהם ניתן לראות גם בישראל. "הסיבות לכך הן השתנות של תקופה והשתנות נורמות חברתיות ומשפחתיות. הפערים הגדולים ביותר בין הדורות בולטים סביב נושא הדמוקרטיזציה - היום הילד נחשב יותר לחבר של ההורים מול הדור הקודם שבו זה היה פחות מקובל וניתן לראות ויכוחים רבים סביב נושא הסמכות ההורית", היא מסבירה ומוסיפה כי לצד הפחתת הסמכותיות כיום, בתקופה של מודעות פסיכולוגית גבוהה מבעבר, גם הפתיחות כלפי הילדים רבה יותר. "בעוד שבעבר לא היה נהוג לספר לילד כאשר יש מתח בבית: אם מישהו במשפחה חולה למשל או שישנן בעיות כלכליות, היום חושפים בפני הילדים הרבה יותר. להרבה סבים וסבתות קשה מאוד לקבל את הפתיחות הזאת כי מתקופתם זה לא היה מקובל", היא אומרת.
"עוד פערים גדולים וחוסר הסכמה אפשר למצוא סביב נושא השימוש בטלוויזיה ובמחשב, דברים שבדור הקודם היו פחות נפוצים. הילדים חיים היום בחברה אלימה יותר מכפי שהייתה בעבר וגם המידע שהם מקבלים על אותה חברה אלימה רב הרבה יותר. סבים וסבתות לפעמים לא מבינים 'למה לא להקריא ספר במקום, לצייר או לשחק עם הילדים בחוץ?'", היא מסבירה.
"המחנכים הוא ההורים ולא הסבים"
אבל התערבות ההורים מתחילה כבר מגיל ינקות, הרבה לפני שהם מתחילים לגלוש באינטרנט ולשמוע על צרות משפחתיות. "ההערות לגבי האופן שבו אני מגדל את בני מגיעות גם מאמא שלי וגם מצד חמותי וחמי, ובכל צד ההערות יכולות להיות הפוכות לחלוטין", מספרת טלי, אמא לילד בן שנתיים. "אמא שלי כל הזמן אומרת שאסור להאכיל אותו יותר מדי כדי שלא ישמין. חמותי אומרת את ההפך: 'תני לו לאכול, הוא צריך לגדול' ומציעה לו ממתקים לפני האוכל. גם בנושא של הגמילה מחיתולים המצב היה דומה - חמותי החליטה שצריכה לגמול אותו כבר מגיל תשעה חודשים ונתנה לי סיר כדי שאתחיל ולאמא שלי זה נראה אפילו מוקדם מדי. בסופו של דבר אני עושה מה שאני רוצה אבל כשאנחנו איתם, אני פשוט נותנת להם להתנהג איתו איך שהם רוצים ומשתדלת להחזיק את עצמי מלומר משהו כדי למנוע ריבים".
ד"ר כצלנסון מכירה את התופעה מקרוב ומסבירה, כי עדיף לסבים ולסבתות להמנע מוויכוחים מיותרים. "אני ממליצה לזכור שמי שמחנך זה ההורים ולא הסבים. אני מציעה לסבים וסבתות לשאול את הילדים אם הם מעוניינים לשמוע את דעתם ורק אם כן להגיד אותה. יש שני מקרים יוצאי דופן: הראשון הוא במקרים של טעות פתאלית שנעשה על ידי ההורה ואז יש כמובן צורך להתערב, והמצב הנוסף הוא במקרים בהם ההורים נעזרים בסבים ובסבתות לטיפול בילדים למשך שעות ארוכות".
ציפי שביט, אחת הסבתות המוכרות בישראל, נראית כמו סבתא שרבים מאיתנו היו רוצים לאמץ. "אף ויכוח אין לי איתם", היא אומרת היום ל-mako על בנה המתגורר בארץ ובת זוגתו שלהם ילד אחד, "הם הורים מצוינים שיודעים לשים גבולות ומחנכים מצוין. אני סבתא רק מפנקת, שרק נותנת עוד קרמבו, רק לוקחת אותו עוד מאחורי הקלעים ורק עושה עוד כיף. מבחינתי שילכו ללכת לישון מתי שירצו ויאכלו מה שירצו. אני נותנת להורים שלהם לחנך".
ד"ר כצלנסון מסבירה שלא כל הסבתות דומות לסבתא ציפי ולעיתים גם הן לוקחות חלק פעיל בחינוך הנכדים. "הרבה פעמים הורים נותנים לסבים והסבתות לגדל את הילדים ואז לא מסכימים שיחנכו אותם וזאת כבר בעיה", היא מסבירה. "אם הסבתא לוקחת את הילד מהגן או מבית הספר שלוש פעמים בשבוע או יותר ונמצאת איתו זמן ממושך, אי אפשר לבקש ממנה שלא תתערב בחינוכו. אם הורה לא רוצה שהם יתערבו בחינוך – שייקח מטפלת".