המשא ומתן לעסקה תקוע, אין התקדמות בלחימה בעזה ו-133 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס וגם בחג הפסח הקרוב יהיו רחוקים ממשפחותיהם. אמש פורסם תיעוד חדש וקשה לצפייה מחטיפת ירדן ביבס ב-7 באוקטובר: הוא נחטף לרצועה על אופנוע, מוקף בהמון זועם שמתעלל ומכה אותו עד זוב דם.
שלי שם טוב, שבנה עומר נחטף ממסיבת נובה, הודתה הבוקר (חמישי) כי היא קרובה לשבירה. "מעל לחצי שנה שהם שם. בכל פעם שאני מדברת על זה, בא לי לבכות. לא בא לי לקום בבוקר. זה עינוי, ואני נחשבת עוד למישהי 'חזקה'. אין לי כבר כוח, אין כוח. יש משפחות שלא יוצאות מהבית, לא יוצאות מהמיטה".
"אני מרגישה שלא קורה כלום. להגיד 'זה סינוואר, אין לנו מה לעשות מול זה', זה לא לרדת למגרש. זה לעמוד על הגדר. אין כזה דבר. בואו נפעל אנחנו. לא יודעת באיזו צורה, אבל בואו נפעל. ארבעה חודשים לא קורה כלום. 195 ימים שהבן שלי ועוד 132 חטופים לא ראו אור יום. מישהו יכול לתאר לעצמו איך זה מרגיש, מה זה להיות רעב? כשאנחנו רעבים אנחנו פותחים את המקרר. הם שם בחושך, רעבים - ומה הם חושבים?".
מה ששובר את ליבך מעבר לגעגוע ולדאגה, זו המחשבה שאולי הוא יחשוב שוויתרנו.
"לא חושבת שהוא חושב שוויתרנו, הוא יודע שאנחנו עושים הכל, אבל שוב אנחנו חוזרים ללופ של להתנגח אחד בשני. אף אחד לא יודע איך הם מרגישים שם ומה הם חושבים, האם יש להם עוד תקווה".
פסח לא תחגגו השנה.
"איזה פסח? איזה חג? איזו חירות? אנחנו ב-2024 ויש לנו אנשים שהם לא בני חורין. זה החג הראשון שאנחנו אמורים לשבת כמשפחה. ארבעה חודשים שרק ברחנו כל שישי מהבית".
מה את מבקשת מהציבור לעשות למענכם?
"העצרת ביום שבת חשובה לנו. הרבה אומרים 'זה קפלן, זה פוליטי'. זה לא. העצרת בכיכר החטופים לא קשורה לקפלן. תגיעו. היום יש עצרת אחדות, כשמשני קצוות החברה הישראלית והמפה הפוליטית יעמדו ביחד על הבמה ונדבר. זה חשוב. תעמדו איתנו כתף לכתף, בלי לדבר, בשקט, ביחד, מיליון איש. התקשר אליי בחור בשם עוז בנימין שאמר: 'שלי, אני רוצה שנעשה משהו ביחד'. מחר בין 12:00 ל-13:00 בצהריים, מחופי ראשון ועד חוף הבונים, נעשה שרשרת אנושית, כתף לכתף. תבואו לחוף שהכי קרוב אליכם ותעמדו איתנו עם פריט לבוש צהוב. שעה אחת שבה רק נחשוב על החטופים, בלי לדבר, כתף לכתף".