אין אדם שהורים מרגישים שהם מכירים טוב יותר מהילד שלהם, אותו גידלו מהרגע הראשון, ועקבו בציפיה ובדריכות אחר אישיותו המתפתחת. יש מקרים בהם נפשו של הילד מכילה שדים, מחלות נפש המשתלטות על כל האישיות ולפעמים גוברות עליה. כך היה במקרה של נטלי פולר, אישה מלאת שמחת חיים מבולטימור שביום בהיר אחד זרקה את עצמה אל מול רכבת נוסעת. היום אמא של נטלי, דוריס, משלימה עם המציאות ומשתפת את העולם באופן חושפני וכן במיוחד בדבר איך מרגיש אדם שאיבד את ילדו למחלת נפש.
בפעם האחרונה בה ראתה את בתה, התכוננה דוריס לצאת לנסיעה עסקית. השתיים היו קרובות מאוד ויצאו לאכול יחד ובילו בנעימים. נטלי היתה במיטבה. עשרה ימים מאוחר יותר נטלי לא הייתה יותר בין החיים. זה היה סופו הטראגי של מאבק בן שמונה שנים בהפרעה הדו קוטבית ממנה סבלה. ״הקולות שבראשה גרמו לה לעשות את זה״, אומרת האם, שכעת מטרתה הראשית היא לעורר מודעות למחלות הנפש, למגזין ׳פיפל׳. ״הפעם לא היה איש בסביבה על מנת לעצור אותה״.
השתיים כתבו יחד בשנת 2004, כשנטלי הייתה עוד נערה בת 16, ספר הורות מצליח מאוד בשם ׳תבטיחי שלא תתחרפני: נערה מספרת לאמא שלה את האמת על בנים, אלכוהול, פירסינג ועוד נושאים נפיצים׳. בהמשך הלכה נטלי לקולג׳, שם הופיעו הסימנים הראשונים למחלה, אם כי דוריס לא מסבירה מה גרם לזה להתפרץ.
חוקרים מאמינים כי הפרעה דו קוטבית נגרמת כתוצאה מחוסר איזון כימי במוח ואין לו אשמים. לרוב אנשים מפתחים סימפטומים למחלה בין גיל 16 ל-30. מה שבטוח, יודעת דניס לומר, שעם פריצתה של ההפרעה - הפכו החיים לרכבת הרים. ״אי אפשר לתאר את זה״, אומרת האם. ״זה הילד שילדת ואהבת בכל לבך. היא חלק ממני והיא איבדה את דעתה. זה פשוט ממוטט. מגיל שלוש היא בחרה לעצמה את הבגדים, ולפני אירועים כל הילדות היו מגיעות לבית שלנו והיא הייתה מאפרת אותן. גם אותי היא הייתה מאפרת. בגיל 16 הסתובבנו בכל הארץ עם הספר, והפכנו לחברות הכי טובות. מעולם לא הייתי קרובה יותר לאף אחד״, מודה דוריס בגעגועים.
"היא פשוט לא הייתה היא פתאום"
״היא הייתה האדם האמיץ ביותר שפגשתי מימיי. ההתאבדות שלה לא שינתה את זה״, אומרת דוריס. ״זו לא הייתה בחירה הגיונית. היא היתה פסיכוטית בשעתו. אני בטוחה שהקולות בראשה הובילו אותה לשם. היא לא רצתה לחיות חיים של פסיכוזה. אילו לא הייתה מפסיקה לקחת תרופות, לא היינו במצב הזה היום״.
