דובר צה"ל הודיע אמש על ארבעה חטופים שמתו בשבי וגופותיהם מוחזקות על ידי חמאס: נדב פופלוול בן ה-51, חיים פרי בן ה-80, יורם מצגר בן ה-80 ועמירם קופר בן ה-84. לפי ההערכות, הארבעה הוחזקו יחד בשבי ונהרגו בח'אן יונס, כנראה בזמן שצה"ל תמרן באזור. קביעת מותם התבססה על מידע מודיעיני מאומת ואושרה על ידי ועדת מומחים מטעם משרד הבריאות והרבנות.

מצגר נחטף מקיבוץ ניר עוז יחד עם אשתו תמר. תמר שוחררה במסגרת עסקת החטופים, בעוד שיורם נותר בשבי. בחודש דצמבר פרסם חמאס סרטון שבו פרי, קופר ומצגר פונים למצלמה ומבקשים כי יפעלו לשחרורם, תחת הכותרת "אל תשליכני לעת זקנה".

רני מצגר, בנו של יורם ז"ל, דרש הבוקר שלא לסכן את כוחות צה"ל עבור החזרת גופת אביו: "שואלים אותי אם אני כועס, אם הצבא בטעות פגע בהם. נסיבות המוות בוודאי מעניינות אותנו, חשוב לנו לדעת מה היה עם אבא, עד לרגע האחרון. נרצה שהצבא יחזיר את גופתו, אבל אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן שבשביל הגופה של אבא יסכנו חיילים או כל מישהו אחר. אנחנו מבינים שיכול להיות שייקח זמן עד שנבין מה קרה עם אבא. לי אין שום כעס על הצבא, זה לא כל כך רלוונטי או חשוב לי אם זה קרה בנסיבות כאלה ואחרות. חמאס חטף את אבא שלי מהבית, רצח אותו, מחזיק את גופתו. אין שום צד ישראלי בסיפור הזה".

"לא מסכנים חיי אדם בשביל גופה, גם אם בסופו של דבר לא יהיה לנו קבר לעלות אליו. אנחנו מבינים את ההשלכות של זה, אבל לא מוכנים לסכן, גם לא בפציעה, אף חיים או מצב בריאותי של אדם אחר. אמרנו למקבלי ההחלטות את הדבר הזה, אנחנו מצפים שהם יעמדו מאחורי זה. אנחנו מבינים שיש משפחות אחרות שאולי ירצו דברים אחרים. אם חס וחלילה יסתייע אנחנו מאוד נשמח, חשוב לנו שהוא יחזור בסופו של דבר לארץ, אבל תחת המגבלה של חייהם ובריאותם של האנשים שאמורים לעשות את המשימה הזאת".

איך אתה הבוקר?
"לא טוב. אנחנו עוברים סיוט, זה בוקר קשה. לצערנו הרב זה לא הסוף, אנחנו יודעים שזה מחכה לעוד משפחות. זה לא סוף הסיפור, ואם אין סוף לסיפור, צפויים לנו עוד קשיים לא פשוטים. מה-7.10 חיפשנו את אבא ואמא. כשיוכבד ליפשיץ חזרה, היא סיפרה שראתה אותם חיים. זה נתן איזושהי תקווה. אחר כך אמא חזרה ולצערנו העסקה שלה לא נמשכה. מי שקיבל החלטות להפסיק את העסקה, יכול מאוד להיות שגרם לזה שאבא לא חזר. היה אפשר להציל הרבה אנשים. זו תקופה חשוכה, עובר עוד יום ועוד יום. אשתי איילה מנהלת מאבק ברחובות. לאט לאט, בצורה מאוד רגישה, נעימה והגיונית, אכ"א והמודיעין מודיעים לנו שהחשש כבד, שהסיכויים פוחתים. התהליך הסתיים אתמול כשהגיע קצין מודיעין ואמר לנו: 'זהו, זה נגמר'. אין לזה נקודת סיום, הגופה לא תחזור עכשיו. לא תהיה הלוויה כנראה. נשארנו עם שכול תלוי באוויר".

אבא שרד חודשים בשבי, הייתה אופטימיות כי ראינו אותו בחיים. מסתבר שסרטון זו לא תעודת ביטוח.
"ברור שלא. אלה אנשים בני 80. מה נקבל חזרה, אנשים חיים? נקבל אנשים שבורים, מרוסקים. מישהו בכלל יחזור חי? יש שם לא מעט חבר'ה חיים. אבא שלי והחברים שלו חיו ארבעה חודשים לפחות. אפשר היה להציל אותם, אפשר היה להחזיר אותם. אפשר היה לעשות מאמץ ולסיים את המלחמות הגדולות האלה, לפשט לצה"ל את הפעילות בעזה. מי שבוחר במטרת המלחמה על פני מטרת החטופים, המסקנה מאוד פשוטה: שימותו, זה לא נורא. שמעתי מישהו מתבטא ואומר - 'לא נורא, מספר החטופים היום זה תאונה בין שני אוטובוסים ונגמר".

המאבק לשחרור החטופים נצבע פתאום בצבעים פוליטיים.
"זו לא מגמה שהתחילה עכשיו. גמרנו לדבר בהיגיון אחד לשני, אנחנו מיד צובעים אחד את השני פוליטית. אני מכיר את אשתי ואת החבורה שמסתובבת איתה כמה חודשים ברחוב. פוליטיקה אין שם. יש כאב עצום. הנשים האלה שרצות ברחובות הן לביאות, הן נלחמות על החיים של היקירים שלהן. איך מישהו יכול לצבוע את זה פוליטית בכלל? יש ראש הממשלה, הוא הכתובת, אנחנו כועסים עליו שהוא לא עושה כלום. כועסים עליו שהוא מחבל בעניין. אבל, אנחנו 100% מאחוריו אם הוא יעשה עסקה. אם תעשה עסקה, אנחנו נתמוך בך. אין בזה פוליטיקה. אשתי לא תצא מהרחובות, היא נאבקת בשביל קהילות שלמות, בשביל כל החטופים. אנחנו מרוכזים עכשיו בנס שקרה לנו, שזה החזרה של אמא: לשקם אותה, לתמוך בה, להחזיר את החיים של המשפחות שלנו לאיזשהו מסלול של שגרה. להגיד לך שיש פה תהליך של החלמה? עדיין לא, ואני לא בטוח מתי זה יתחיל. יש בי הקלה מוזרה שלפחות הוא לא סבל בכל 242 הימים האלה ושזה פשוט נגמר. מקווה שהוא סיים את חייו בדרך פחות אלימה ממה שאנחנו חושבים".

מה אתם מבקשים מהישראלים?
"תחזרו להיות יהודים, תחזרו להיות עם ישראל. תחזרו לתמוך באנשים הכואבים האלה, בקהילות השלמות שנחרבו, במשפחות החטופים. תפסיקו לקלל אותנו ברחובות, זה לא מקובל, זה לא יאה. זה לא קשור אם אנחנו שמאלניים או ימניים. אנחנו משפחות כואבות, מרוסקות, ממוטטות, שצועקות צעקה אמיתית מתוך הלב. הצעקות שצועקים לנו ברחוב מביישות את כל מי שקורא לעצמו יהודי או ישראלי. תפסיקו עם זה. מי שעושה את זה, צריך להוקיע אותו. אל תעמדו מנגד. נערות צעירות נאנסות בשבי, חיילים עוברים עינויי גוף, מבוגרים סובלים סבל בל יתואר בגיהינום. אסור לנו להפקיר אותם. אם הם לא יחזרו כולם, עד האחרון שבהם, מדינת ישראל תתבייש לנצח. צאו לרחובות, תדרשו מהממשלה להשלים את המשימה הזו. ראש הממשלה צריך אתכם מאחוריו. הוא תחת איומים של שרים מממשלתו. צריך גיבוי שלכם, להגיד לראש הממשלה: אדוני היקר, זו משימת חייך. תחזיר את החטופים הביתה מיד, לא לחכות עוד יום אחד אפילו".