ננסי ברנדס כבר התרגל לאנשים שחושבים שהוא הסבא של בתו הצעירה, שנולדה כשהוא היה בן 59. "הייתי נשוי פעמיים. הטיפול בילדים כשאתה מבוגר, זה שונה. בעבר הייתי אבא על הפנים. כשהייתי עולה חדש הייתי עסוק רק בלבנות את הקריירה שלי. פעם אשתי ביקשה ממני לקחת סוף סוף את הילדה. הבאתי אותה לגן והיא אמרה לי: 'אבא, אני בכיתה ב'".
בסיבוב האחרון, מודה ברנדס, הוא כבר היה אבא טוב, שנמצא עם הילדים שלו. "עם הגדולים אני מדבר על דברים אחרים, לא על אבהות", הוא מודה, ברגע נדיר של עצב.
חיים צינוביץ' הוא אבא טרי, בגיל 52. "כשיש לך אבהות מאוחרת אתה סופר כמה זמן נשאר לך", הוא אומר. "בגיל 20 או 30 כל החיים לפניך. בגיל שלי זה אחרת. לכל רגע יש משמעות. כולנו סוחבים צלקות מהילדות. זה מאוד משפיע על איך שאתה מתנהג עם ילד. לכן אני מדבר אחרת עם הבת שלי. אתה מבין את כל הטעויות שעשו איתך. אתה בא לזה חכם".
צינוביץ' מודה שמצד אחד הוא מתחרט שלא הביא ילדים לעולם קודם לכן, ומצד שני, הוא יודע שהיום הוא אבא טוב יותר. "אם הייתי פוגש את עצמי לפני 20 שנה הייתי אומר: 'אתה אידיוט, תעשה ילדים'", הוא אומר.
סרטו האישי של חיים אתגר "אבא אתה לא ילד" ישודר הערב (21:30, קשת 12). לקראתו, ד"ר סוזי קוגן, יועצת זוגית וראש בית הספר לפסיכותרפיה ומשחק מציינת אספקט חיובי בהורות המאוחרת. "ילד כמעט ולא זוכה לאהבה ללא תנאי. הורה צעיר אומר לילד שהוא אוהב אותו, אבל מבקש להצליח בלימודים. המקום היחיד שאתה מקבל אהבה ללא תנאי זה אצל סבא וסבתא. ואז יש פתאום אנשים שכמכבדים את היותו של הילד בעולם. הפניות של ההורים משתנה".
על פי ד"ר קוגן ילדים להורים מבוגרים יותר חווים עולם מושגים אחר. "הם פתאום שומעים על אירוע מוחי, ופתאום שומעים על אירוע לבבי. דברים שהם לא חווים עם הורים צעירים. הם הופכים להיות מטפלים בהורים בגיל מאוד צעיר".