אף אחד לא ישכח את תקופת הקורונה; מדובר ברגע היסטורי שייחרט בכולם בדרך כזו או אחרת. הצלמים, שתפקידם לתת זוית וליצור נרטיב משלהם, מבינים זאת היטב - ובתקופה האחרונה נחשפנו לצילומים ועבודות שחלקם כבר הפכו לאיקוניים. רואנה מדואז, צלמת משפחות מאוסטרליה שעבודתה נעצרה לפני חודש וחצי, החליטה גם היא להרים את הכפפה, ויצרה פרוייקט שמצליח להעלות חיוכים בתקופה המבלבלת.
מדואז צילמה את משפחתה מחוץ לבית במלבורן, כולם לבושים ומאובזרים בצבע בודד ואחיד וסטיילינג משגע, כמו צבא קטן לוחם קורונה. "אני רוצה להודות לשכנים שלנו ולעוברים ולשבים שלא שאלו שאלות ולא עושים עניין כשהם רואים את המשפחה שלי בכניסה בכל יום בארבע אחר הצהריים".
סדרת הצילומים של מדואז מכונה "הקשת של קוביד", ומרפררת לאחד מסמלי המגיפה: ציורי הקשתות שילדים בכל העולם מציירים, ומניחים בחלון או בכניסה לבית. "כשאנו נאלצים לבלות כל כך הרבה זמן ביחד, הגבולות בין האינדבידואל לבין הקבוצה מיטשטשים", היא אומרת כשהיא נותנת רקע לדימויים שיצרה.
הפרויקט הוא מתמשך, בדיוק כמו הקורונה, אך בינתיים הוא כבר הפך לעיסוק מגבש שממתג למשפחה את התקופה בצורה מקורית במיוחד. עד שתחזור העבודה הרציפה רואנה תמשיך בפרויקט - והיא כבר מבטיחה שיש עוד צבעים בקנה. מעבר לשמירה על כושר הצילום, עבורה מדובר בדרך לשמור על עצמה רלוונטית ולמצוא קהלים חדשים.
"אני אף פעם לא הייתי צלמת מתעדת מהסוג של זבוב על הקיר", מסבירה מדואז על הסגנון הצילומי שמאפיין את עבודתה בימים כתיקונם. "בכל פרויקט צילום אני מבלה את השעות הראשונות בהיכרות, בשאילת שאלות ופיטפוט. אני לא חושבת שאפשר להוציא משהו אותנטי מהמושא אם לא ניצור קשר בסיסי. דווקא כשאני מאוד מנכיחה את עצמי, קל יותר למשפחות לשכוח שאני שם ולהיות מי שהן".
כמובן שעם המשפחה שלה אין לה צורך בהתוודעות הזו. להפך: הצילום דווקא יוצר ריחוק והזרה מהחוויה המשפחתית האינטימית, כשהיא נדרשת לתפקד כאשת מקצוע מבעד לעדשת המצלמה. "בתקופה הזו הכל יוצא החוצה. זה נהדר", היא מסכמת.
