אז המשפחה המאושרת שלכם עומדת כנראה להתפרק על רקע בגידה של אחד מכם, וכמו אצל ההורה הנבגד גם אצל הילדים מתעוררים כעסים, חששות והמון שאלות. מה עונים להם, איך בונים מחדש את האמון שהופר וכיצד עוזרים להם להתמודד עם התהליך הכואב? המומחים מייעצים
כמה שפחות פרטים על האישה האחרת - ככה יותר טוב | צילום:
istockphoto
בגידה בנישואים היא אולי הפרת האמון הבוטה ביותר והאתגר הגדול ביותר שיכול לעמוד בפני זוג, והיא הופכת למורכבת פי כמה כשיש גם ילדים בתמונה. איך מסבירים לילד על המתרחש ואיך עוזרים לו לשרוד תקופה של אי ודאות, מאיזה גיל צריך לשתף אותו ואיך להתמודד עם הכעס שלו?
"אין פתרונות קלים", אומר ד"ר יששכר עשת, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי, "ובניגוד לתפיסה הישנה, היום יודעים שלהרס המשפחה יש השפעה גדולה מאוד על הילד. בעקבות הבגידה נוצרת בעיית אמון בין ההורה לילד: אם האב הוא שבגד, למשל, הרי שהוא פגע באמא. לילד יש נאמנות גם לאמא וגם לאבא, והוא למעשה נמצא במצב של בחירה בלתי אפשרית - מצד אחד הוא צריך את אבא שלו, ומצד שני אבא עשה מעשה בלתי מוסרי".
מה יכולה להיות ההשפעה המוסרית על הילד? לא בטוח שההשפעה תהיה שלילית בהכרח; יכול להיות שדווקא בגלל שהילד נחשף לסיפור כזה, הוא יחליט שהוא לעולם לא ינהג כך. הכי חשוב שאם הילד מגלה את האמת – ההורה הבוגד לא יכחיש זאת אלא יודה שעשה טעות.
לדברי ד"ר עשת, הסליחה היא המרכיב המרכזי להתמודדות עם המשבר. מהצד השני של אותו המטבע מצוי מרכיב חשוב לא פחות: החרטה של הבוגד. כלומר, רק הורה שייקח אחריות על חומרת מעשיו ויביע חרטה יכול לצפות לתהליך - ארוך וכואב אמנם - של החלמה והשלמה עם ילדו.
הנה כמה נקודות התמודדות חשובות:
• האם כדאי לספר את האמת? כדאי לחסוך מילדים את הפרטים, וגם במקרה של גירושין ההמלצה היא לא לערב את הילדים בסיבה לפרידה. אפשר לדבוק בהסבר כללי ש"אבא ואמא לא מסתדרים".
• אם הילד נחשף לסיפור הבגידה ויודע את האמת: הדרך היחידה לאחות את הפצע היא להודות בטעות ולבקש סליחה. הודאה באשמה פותחת פתח לתיקון היחסים. המסר שיש להעביר לילד הוא שאף אחד לא מלאך, כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות ופוגעים לפעמים באחרים. השאלה היא מה עושים אחר כך - אם לומדים מהטעות, איך מתקנים אותה.
• שימו לב שההורה הנבגד לא יעביר לילד את המרירות והכעס שלו על ההורה הבוגד. איך? פשוט לא לדבר עם הילד על ההורה השני. מותר לכעוס ולתת מקום גם למרירות ולאכזבה, אבל לא לערב את הילד בכך.
התאימו את ההסבר לגיל הילד
ד''ר שירי שדה שרביט, פסיכולוגית המתמחה בילדים ומשפחות, מפרטת את הבדלי הגישות שיש לנקוט בהתמודדות עם הבעיה מול ילדים בגילאים שונים:
גילאי 3-6: מומלץ לייצר אנלוגיות ליחסים שיש לילד בגן: "נכון שאתמול היית חבר של יוני והיום אתה יותר חבר של עלמה? אז ככה קרה לאבא ואמא".
גילאי בית ספר יסודי: גם בגילאים אלה היכולת להבין מושגים מופשטים כמו אהבה או נאמנות היא עדיין מוגבלת, ולכן כדאי להמשיך עם ההסברים הפשוטים ולהדגיש את מחויבות ההורים לילדים - גם אם לא זו לזה - לילדים.
מתבגרים: הסבר מוצלח לדוגמה - "התחלנו את הקשר כשמאוד אהבנו ושמחנו שנהיה משפחה, אבל עם השנים כל אחד מאיתנו השתנה והאהבה פחתה, ובגלל זה נוצר קשר עם האדם החדש".
כדאי לצפות גם לחזרה על שאלות שנשאלו כבר ונענו באופן קונקרטי, אבל עדיין מטרידות את הילד. ד"ר עשת וד"ר שדה שרביט מציעים את התשובות הבאות לשאלות הצפויות:
למה אתם מתגרשים? במקרה שהילד לא יודע על הבגידה, שני ההורים צריכים להעביר מסר אחיד: "אתה רואה שאנחנו רבים הרבה, עשינו נסיונות ואנחנו רואים שזה לא עובד ושאנחנו לא מסתדרים. אנחנו יודעים שזה יפגע בך וניסינו מאוד להסתדר אבל אנחנו לא מצליחים. אולי עדיף שלא נחיה יחד, אלא שכל אחד יחיה במשפחה אחרת ויהיה לו יותר טוב".
במקרה שהילד יודע: "אבא עשה מה שעשה ואי אפשר לתקן את זה. ניסינו, וזה לא הלך".
להורה הבוגד - לא לומר: "אמא לא יכולה לסלוח לי" או "אני רוצה לחיות עם אישה אחרת". כן לומר: "מה שעשיתי לא בסדר, אני צריך להתמודד, לתקן ולשאת בעונש".
איך יכולת לעשות את זה? "עשיתי שטות, לא היה לי טוב, היה לי רע. לא הייתי חוזר על זה, לא חשבתי באותו הרגע וזה לא בסדר. אנשים עושים לפעמים טעויות ומשלמים עליהן מחיר מאוד כבד. זו לא הדרך לפתור בעיות".
בשום אופן אין להאשים את ההורה הנבגד בבעיות שהובילו אולי לבגידה.
אמא, אולי תסלחי לאבא? אם הוא יבקש סליחה הוא יכול לחזור הביתה? "אנחנו עובדים על זה- אבא ביקש סליחה ואמא מנסה לסלוח, זה לוקח הרבה זמן, אבל משהו נשבר ואנחנו לא מרגישים שאפשר לתקן את זה".
איפה נגור? מה יהיה איתנו מעכשיו? כדאי לתת לילדים כמה שיותר מידע, ולהגיע מאוחדים ומתואמים לשיחה.
אבא, יש לך חברה חדשה? מי זאת? אם הילדים שואלים שאלות על בן הזוג החדש, יש לענות בלי לפרט יותר מדי. כדאי להימנע מלהוסיף שקרים חדשים, ולנסות לבנות מחדש את האמון שהופר.
להורה הבוגד: קבל בהבנה כעסים וכפיות טובה מצד הילד | צילום:
jupiter imagesטיפים: שדרו לילדים חזית אחידה
טיפים נוספים של אנשי המקצוע להתמודדות: • שדרו לילד חזית אחידה; פתרו את העניינים ביניכם ואת השיחה עם הילד ערכו יחד. קחו בחשבון שלא מדובר בשיחה חד פעמית אלא בתהליך ארוך. • אם יש פער גילאים גדול בין הילדים אפשר לקיים איתם שיחות נפרדות, בהתאם ליכולת ההבנה שלהם. • שקלו מילים; עדיף להימנע משימוש במונחים של אתיקה, מוסר והוגנות בשיח עם הילדים.
• תנו מקום לכאב של הילדים: מבחינתם חרב עליהם עולמם, הם חרדים, מודאגים ועצובים מאוד. עכשיו יותר מתמיד – הקשיבו להם, התעניינו מה הם מרגישים. • הילד לא מבדיל בין הקשר עם ההורים לבין הקשר איתו, ולכן הוא חושב שגם הקשר איתו עשוי להסתיים. יש להסביר לילד את ההבדל בין מערכות היחסים, ולהבהיר לו שאותו לעולם לא תעזבו. • אם יש לכם יותר מילד אחד, כדאי להיעזר בקשר החיובי שבין האחים כדי לתת לילדים תחושת יציבות. • תנו כמה שיותר פרטים טכניים על ההתארגנות ועל סידורי המחייה העתידיים כדי לפזר את הערפל ולגרום לילד תחושה של ודאות לגבי העתיד, ויציבות ככל האפשר. • לבוגדים: היו מוכנים לכעסים ולכפיות טובה מצד הילד, אפילו במשך שנים. בניית אמון מחדש אורכת זמן, סבלנות היא מילת המפתח. • לנבגדים: לא ליצור קואליציה ובריתות בתוך המשפחה ולא לנצל את הילד כדי לפגוע בהורה הבוגד. • אל תציפו את הילד במתנות כפיצוי. זה לא עוזר לתחושה של הילד, רק עלול לגרום לו לנצל את המצב למתנות בלי סוף. • כדאי לערב בני משפחה נוספים שיעניקו לילדים תשומת לב לה הם זקוקים בתקופה הקשה גם להורים. • כדאי לעדכן את המסגרת החינוכית, בידיעת הילד, כדי לאפשר לו לפנות לדמות אובייקטיבית לייעוץ, אם ירגיש בכך צורך. • טיפול פסיכולוגי יכול לעזור מאוד, כולל הדרכה להורים.
