הבעיה המרכזית שלי בחיים כרגע, היא אישה בשם כ'. אם לא היא, הכל היה מושלם. אבל רצה הגורל והיא יוצאת עם הגבר שממנו התגרשתי, ושאותו אני רוצה עכשיו בחזרה. אני לא יודעת מה מהות הקשר ביניהם ועד כמה הוא רציני. הם יוצאים חודשים ספורים, וזה הדבר היחיד שמונע ממני להציע לו לחזור אליי.
התחתנתי איתו בסוף שנות השלושים שלי. רציתי מאוד ילד, והאמת היא שרציתי גם לעשות נחת לאמא שלי לפני מותה (היא כבר הייתה חולה מאוד אז, ונפטרה קצת אחרי החתונה). והוא היה בסביבה.
זה לא שלא הרגשתי אליו כלום, להפך; מרגע שהכרנו הוא היה החבר הכי טוב שלי, איש סודותיי. אבל מבחינה רומנטית לא היו פרפרים או ניצוצות, זאת הייתה זוגיות שהתפתחה מאוד באיטיות. נראה לי שמתישהו התייאשתי למצוא מישהו שבאמת יעשה לי פרפרים, וגם אמשיך איתו לאורך זמן; תמיד הייתי מאוד מחוזרת, אבל הקשרים שלי דעכו מהר מאוד.
בעלי לשעבר הוא איש יקר, בעל אופי נפלא, מתחשב ואבא טוב, נדיב עם לב רחב. אבל פיזית לא נמשכתי אליו כל כך. חשבתי שאתגבר על זה, שהמשיכה תבוא עם השנים, אבל זה לא קרה.
יש לנו ילדה מדהימה. אבל אחרי שהיא נולדה, הבנתי שהנישואים שלנו נידונו לכישלון. לא התחשק לי לשכב איתו, כל מה שעשה או אמר עיצבן אותי, צעקתי עליו ורדיתי בו. אז חשבתי שאני רעיה טובה שעושה את המקסימום שהיא יכולה, אבל היום אני מודה: הייתי אישה גרועה. כשאני נזכרת בכל מיני סיטואציות שהיו בינינו, בכל מיני מריבות טיפשיות שהתחילו באשמתי, ממש לא נעים לי.
חשבתי שיכולתי למצוא מישהו יותר שווה, גבר שאני נמשכת אליו יותר. אבל כנראה שטיימינג זה דבר שמכריע גורלות, ובאותה תקופה הייתי צריכה חתונה וילד.
רציתי להתחיל חיים חדשים
אבל לא החזקתי איתו מעמד. אחרי שנתיים וחצי, עם ילדה קטנה, אמרתי לו שאני רוצה להתגרש.
הוא היה המום. לקח את זה מאוד קשה, ברח לאחותו לאיזה שבועיים, לא ענה לטלפונים. המשפחה שלו ביקשה שאולי אחשוב על זה. אפילו אמא שלו, שדווקא לא כל כך חיבבה אותי בהתחלה, אמרה שהוא אוהב אותי מאוד, שאחשוב על זה, שנחכה קצת: "יכול להיות שזה משבר חולף ואחר כך תתחרטי ובכל מקרה, הילדה רק תרוויח אם יהיה לה עוד זמן עם אמא ואבא ביחד", כך אמרה.
אבל אני לא ראיתי בעיניים. רציתי רק להתחיל חיים חדשים, שום אופציה אחרת לא באה בחשבון. הייתי בטוחה שיתחילו חיי רווקות מסעירים. שגברים יפלו שדודים לרגליי, כמו שהיה לפני החתונה. ובאמת יצאתי עם כמה, אבל שום דבר רציני. הכי שברו אותי גברים נשואים שהתחילו איתי, תמיד אחרי מישהו כזה שהציע לי הצעות - הייתה לי הרגשה שמבחינת המין השני אני סטוץ ולא יותר, שלא מתייחסים אליי ברצינות.
ובינתיים, הגרוש שלי פרח. הייתי בטוחה שהוא יתמוטט, שהוא לא יתפקד. אבל הוא פשוט הלך ושיפץ את עצמו, במלוא מובן המילה. הוא הוריד את הכרס ואת כל המשקל העודף, עשה ניתוח לייזר בעיניים להסרת משקפיים, עבר ניתוח אף. אפילו העסק שלו ושל השותף שלו התרחב ורק נעשה יותר מצליח.
ראיתי את השינוי הזה קורה לי מול העיניים, ונדהמתי משני דברים: מהצורה החיצונית שלו (היום הוא ממש חתיך), ומהעוצמות שלו. כי באמת לא היה לי ספק שהוא יישבר, ובפועל קרה ההפך. הוא גבר בעיניי. ומצאתי את עצמי נמשכת אליו כמו שלא נמשכתי מעולם.
הרגש שלי אליו רק מתחזק
התחלתי לרמוז לו שאני רוצה; הצעתי לו קפה, הייתי מכינה לו את המאכל האהוב עליו לפני שהיה מגיע, מזמינה אותו לשבת לאכול איתנו ארוחת ערב.
לפעמים הוא היה נשאר ולפעמים ממהר, אבל נראה לי שאי אפשר היה לפספס את השינוי בגישה שלי. הוא לא כל כך הגיב לחיזוריי, ואולי באמת טוב לו עם חברתו החדשה, אני לא מדברת איתו עליה אז אני לא יודעת. רק שואלת את הילדה שלי כל מיני שאלות: עם מי אבא היה בדירה שלו, מי קנה לך את הכרית הזאת וכו' – מנסה לבדוק עד כמה רציני הקשר החדש בחייו.
אני ממשיכה לצאת לדייטים, אבל הרגש כלפיו רק מתחזק. עכשיו עם המראה שלו ובשילוב האופי – הוא הגבר המושלם. אני כל כך רוצה שנחזור, אבל אין לי מושג איך לעשות את זה. רוצה לפתות אותו, אבל איך? אני גם מפחדת מדחייה מצדו, מכך שאולי אני לא קוראת נכון את המפה ובכלל אין לי שום סיכוי איתו. הלב אומר לי ללכת על זה, אבל אם יתברר שהוא לא בעניין, אני פוחדת שאשבר.
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי