אני מבקש לפתוח בזה שאני גבר נורמאלי, לא מתוסבך ולא משוגע. יש לי ילדה מדהימה שהיא כל עולמי, ואישה שנמצאת כעת לקראת סוף הריונה השני. יש לי הורים שיחיו עד 120, שתי אחיות גדולות וחכמות ואח שצעיר ממני בשנתיים.
ויש לי גם גיסה, אשתו של אחי, שבשנתיים האחרונות היא האור של חיי. אני מאוהב בה בצורה שקשה לתאר, אהבה אמיתית וכנה, כולל הפרפרים בבטן והחלומות בהקיץ. זאת אולי האהבה הכי גדולה שהייתה לי אי פעם. ולאחרונה אני שוקל להתוודות בפניה.
אני החתיך, הוא החכם
כמה פרטים עליי ועל משפחתי: אני בתחילת שנות ה- 40, נשוי שלוש שנים. התחתנתי בעיקר כי אשתי נכנסה להריון. כלומר, אהבתי אותה, אבל קשה לי להאמין שהיינו מגיעים לחופה לולא ההריון. הייתי כבר די מבוגר ורציתי ילד, אז זה התאים.
כבר אחרי החתונה הרגשתי שהקשר שלנו די סתמי, והוא לא הולך ונהיה טוב יותר, להפך; אני חש פחות ופחות אהבה ומשיכה בינינו, ויותר חברות של שותפים לדירה. סקס כבר אין בכלל, בחודשים האחרונים לא בא לה, אולי בגלל ההריון. במהלך הנישואים שלנו היו לי סטוצים פה ושם, שום דבר רציני.
אחי הקטן נשוי שמונה שנים ואב לשלושה. גדלנו יחד כמו תאומים, הקשר בינינו היה די קרוב, אבל בשנים האחרונות הוא קצת התרופף מאחר שאחי שוהה המון בחו"ל בשל עבודתו.
החלוקה בינינו הייתה תמיד ברורה: אני החתיך, הוא החכם. אמא שלי לא האמינה שאתחתן אי פעם. הייתי הרווק ההולל, הלאבר בוי, ואח שלי היה הרציני, החכם. הוא המוכשר, זה שיודע לעשות כסף, לעזור למשפחה, לפתור סכסוכים, זה שאיתו מתייעצים על כל דבר.
גם הטעם שלנו בנשים היה שונה מאוד: אני הייתי יוצא עם הכוסיות הקלילות (אמא שלי הייתה קוראת להן "פרחות", אני לא מסכים איתה), אחי הקטן אהב אותן רציניות, מיושבות, עם תואר במשפטים - כאלה שאמא שלי אהבה.
רצה הגורל, ובסוף אני התחתנתי עם עורכת דין מיושבת, ודווקא אחי הקטן והרציני התאהב בפרחה, או ככה לפחות חשבנו עליה בהתחלה; האחיות שלי לא סבלו אותה, אמא שלי נדנדה לו שיעזוב אותה. אבל לאט לאט התאהבנו בה כולנו. בנדיבות שלה, בלב הענק, באינטליגנציה, בחום שלה. היא זאת שהביאה את החיבוקים והנשיקות למשפחה הקרירה שלנו, באמת בחורה זהב. היא מרבה לארח ולבשל, מאוד מעורבת בחיי כולנו, היא הדבק של המשפחה.
והיא גם יפה במיוחד, מזכירה מאוד כוכבת מפורסמת שלא אגיד את שמה.
אנחנו מתראים הרבה. מכיוון שאח שלי כאמור נמצא הרבה בחו"ל, אני הפכתי למעין איש תחזוקה של הבית שלהם. אני מבין בצמחים אז אני מטפל בגינה שלהם, מבין בחשמל אז כשצריך להתקין נברשות או כשיש תקלות גיסתי מזעיקה אותי, ואני גם מסייד אצלם, מתקן דברים.
יותר פצצה מאשתי
מההתחלה היא מאוד מצאה חן בעיניי, אבל לרגע לא חשבתי עליה במובן הרומנטי. יצאתי עם בחורות, השתוללתי והייתי עסוק בסטוצים ושטויות; היא הייתה רק הגיסה החתיכה, האמא של האחיינים שלי.
אבל בשנתיים האחרונות אני מרגיש אליה הרבה, ולאחרונה זה כבר הפך לבלתי נסבל. אני כבר לא יכול להיות עם אשתי, ובכל מפגש משפחתי אני מרגיש את הבטן שלי מתהפכת.
אני מרגיש שאני על הקצה. בזמן האחרון אני מפלרטט איתה הרבה, בלי להתכוון אפילו. אומר לה כל מיני משפטים מפגרים ואז אוכל את עצמי למה אמרתי את זה. למשל, מגיע להתקין להם נברשת חדשה בחדר של הילדה, היא שואלת אותי אם אני רוצה מרק, אז אני אומר לה – "אני לא רעב אבל איך אני יכול להגיד לך לא?"
או שהיא נותנת לי חולצה שלה להעביר לאשתי – הגברות אצלנו במשפחה משאילות בגדים זו לזו – והיא אומרת לי: "תמסור לה שיש לי כזאת גם באדום, אבל לדעתי עם זאת היא תיראה פצצה", אז אני אומר לה – "לא פצצה כמוך".
היא רק מצחקקת, לא כל כך מגיבה. מצד שני, היא גם לא נבוכה. סתם לא משתפת פעולה.
אני מדמיין אותנו ביחד כל הזמן. לפני כל אירוע משפחתי אני חולם שאני משכר אותה, שנינו שותים ושותים ואז עושים את זה אצלם על הדשא בגינה.
אבל זאת לא רק משיכה פיזית. זאת אומרת, ברור לי שזה חלק גדול מהעניין, אבל אני משוכנע שלא רק. ההיכרות שלנו עמוקה ומתפרשת על פני שנים רבות. אני מרגיש שאני מכיר אותה היטב, אני אוהב לדבר איתה, להסתכל עליה, היא מעניינת ונעים לי להיות בחברתה, אפילו אם זה רק לחמש דקות במטבח, לעזור לה להגיש כוסות קפה.
בניגוד לאשתי שרק רוטנת כל הזמן ומתרגזת על שטויות, גיסתי היא חייכנית, אוהבת לצחוק בקול, ליהנות מהחיים.
גיסתי היא האמת שלי
לפני כמה שבועות, כשכבר לא יכולתי יותר לשאת את הסוד הזה, סיפרתי הכל לאחותי הגדולה, שקרובה אליי מאוד. היא סיפרה לאחותי השניה. הן היו בהלם, אחותי הגדולה אפילו בכתה. שתיהן השביעו אותי לא לפעול בשום אופן, אמרו לי שזה יפרק את המשפחה, שאח שלי לא יסלח לי על זה ושגם ככה גיסתי רק תיפגע וברור שלא ייצא מזה כלום.
אני בכלל לא בטוח. אני לא יודע מה מצב הזוגיות שלהם, אני לא מדבר עם אחי על דברים כאלה, אבל כמה הקשר יכול להיות קרוב אם אחי בכלל לא בבית חצי מהזמן?
אני לא רוצה לפרק את הנישואים שלו, אבל אני גם לא יכול להפסיק להתכחש לרגשות שלי. ואם זה הדדי וגם היא מרגישה כמוני – הרי שהנישואים של אחי הם גם ככה שקר, ואני רק אעשה עמו חסד אם בזכותי הוא יבין את זה.
אחותי אומרת שאני חייב להוציא לי אותה מהראש אבל איך אוכל, אני הרי פוגש אותה כל הזמן?
אני כל כך מאוהב בה, שאני לא חושב כרגע על התגובות של הוריי. גם ככה אי אפשר לצפות מראש כיצד אנשים יגיבו בסיטואציות שכאלה, אולי אופתע לטובה ואולי לא, זה לא משנה לי.
התכנית שלי היא להמתין מספר שבועות עד שאשתי תלד, ואז אני רוצה להתוודות בפני גיסתי על רגשותיי, וכמובן לבקש ממנה שלא תספר דבר לאחי. זאת תכנית טובה, כי אם יתברר לי שזה לא הדדי, נניח לזה ואחי לא יידע על כך לעולם; לעומת זאת, אם גם היא תתוודה בפניי על רגשותיה, השמיים הם הגבול.
אני חושב שאין לי מה להפסיד: אני לא רוצה להרגיש שפספסתי את אהבת חיי. אני מניח שעם אשתי זה בכל מקרה ייגמר במוקדם או במאוחר, ואילו גיסתי היא האמת שלי.
זאת יכולה להיות תחילתה של אהבה מופלאה.
>>לטלנובלה הקודמת: נושלתי מהצוואה כי אני לא רוצה ילד
לכל הסיפורים במדור
