כמה שאני לא אנסה לתאר את היופי של בעלי, אני לא אצליח להסביר כמה שהוא מסחרר ראשים. הוא תמיד היה גבר מרשים, והשנים שעוברות רק עושות לו טוב. אבל כשאני רואה איך נשים מתחילות איתו כל הזמן, זה גורם לי להתבייש במין הנשי. והוא עוד הולך עם טבעת נישואים!
אני לא יכולה להיפרד ממנו למרות שהקשר הזה לא טוב לי. הוא בוגד בי כל הזמן, ואפילו כבר לא מסתיר את זה.
הוא הפציץ אותי בפרחים
נראה לי שקצת אחרי שהכרנו כבר הבנתי עם מי יש לי עסק. שלושה חודשים אחרי שיצאנו היה לנו משבר לא נורמלי והחלטנו על פסק זמן של שבוע. התברר לי שבשבוע הזה הוא כבר הספיק להיות עם מישהי. הייתי בשוק, אמרתי לו – "איך עשית לי את זה, שבוע אני לא איתך וכבר עברת לאישה אחרת?"
הוא אמר שחשב שזה נגמר בינינו. זה נראה עסק די מסריח אבל כל כך אהבתי אותו – ואני עדיין אוהבת – שלא רציתי שמישהי אחרת תיהנה ממנו.
אחרי שנה נתתי לו אולטימטום – או שמתחתנים או שנפרדים. שנינו כבר התקרבנו לגיל 30 ולא רציתי לבזבז את הזמן שלי. הוא אמר שגם הוא רוצה ילדים ושבטח, הוא רוצה מאוד להתחתן. התחתנו.
אנחנו נשואים כבר מספר שנים ויש לנו שלושה ילדים. מאז שאני מכירה אותו נשים פלירטטו איתו כל הזמן, והחתונה שלנו לא שינתה את זה. פעם אחת כשהגעתי לעבודה שלו מישהי התחילה איתו ממש מול עיניי והלכה רק אחרי שהבינה שאני אשתו. את הסצינה שאני עשיתי שם נראה לי שהיא תזכור כל החיים שלה.
הוא בגד בי לראשונה לא הרבה אחרי החתונה. גיליתי את זה בגלל סמס שלא השאיר שום מקום לדמיון. זה היה עוד לפני הולדת הילדים ואני קיבלתי הלם, הלכתי להורים שלי ואיימתי שאני רוצה להתגרש. האמת היא שרק רציתי להפחיד אותו קצת. אני יותר מדי אוהבת אותו בשביל לעזוב.
הוא הכחיש כל כך בתוקף, שכבר חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי בראש, אני אולי מדמיינת דברים. הוא נשבע לי שלא קרב כלום, נתן כל מיני תירוצים, הפציץ אותי בפרחים וגרם לי להרגיש הכי נאהבת.
הפיוס בינינו היה מושלם, ממש התחיל ירח דבש שני. אבל אחרי כמה שבועות, שוב גיליתי בגידה. הפעם הוא כבר לא ניסה לעבוד עליי. הוא הודה, בכה והתחנן שלא התכוון, שזה חסר משמעות, שהאישה ממש הכריחה אותו להיכנס איתה למיטה.
אני צרחתי עליו שהוא זבל, הוא כתב לי על פתקים "את אשתי המדהימה", ו"אשתי האהובה, מיליון סליחות". שוב חיזר ואהב אותי, קנה לי דברים. אמרתי לעצמי – גבר לא קונה לאישה טבעת כזאת אם הוא לא משוגע עליה לגמרי!
ואז באו הילדים, ועוד יותר התרגלתי אליו. אבל התחלתי להיות חשדנית כמו שמעולם לא הייתי. קפצתי מכל טלפון, בכל פעם שהוא נכנס לשירותים הייתי מחטטת לו בהודעות בנייד, ושתבינו שאני הכי לא קנאית. אבל בעלי הפך אותי לאישה שלא מאמינה לאף מילה של הגבר שלה.
נישואים פתוחים, רק עם קונדום
אחרי עוד סטוץ שהיה לו, ישבנו לדבר. יותר נכון אני צעקתי עליו והוא ניסה להרגיע. הייתי אז בהריון עם השלישי שלנו וגם ככה היו לי התקפי בכי כל הזמן כי זה היה הריון קשה מאוד, אז השיחה הזאת איתו לא עזרה לי להרגיש טוב יותר.
דיברנו בכנות, והוא שוב אמר שנשים כל הזמן מתחילות איתו ושיש מסביבו פיתויים שקשים לו. עוד דבר שתמיד הפריע לי, שבמסגרת העבודה שלו הוא נפגש הרבה עם נשים - דיברנו גם על זה והוא הסביר שזה לא משהו שאפשר לשנות.
ואז הוא שאל מה דעתי על נישואים פתוחים, אמר שהוא חושב שאולי זה קונספט שיתאים לנו וישדרג את הקשר.
שאלתי מה זה אומר, והוא ענה - "שכל אחד הולך עם מי שהוא רוצה, בתנאי שמשתמשים בקונדום כדי לא להביא מחלות הביתה".
זה גרם לי לרצות להקיא, שבר אותי לגמרי. לא האמנתי ששמעתי את זה מבעלי, בכיתי כמו משוגעת. הוא הרי יודע שאני לא אחת שתלך עם אחרים כשאני נשואה, הוא הציע את זה סתם כדי שיהיה לו תירוץ לבגוד.
אמרתי לו שזה לא בא בחשבון ושאני כבר לא יכולה להמשיך ככה. הוא אמר שבסדר, זה באמת היה רעיון גרוע. נשבע לי שהוא אוהב אותי, חזר ואמר שלא מפרקים משפחה ושהילדים רק יסבלו אם אני אפילו אחשוב בכיוון. אני יודעת שהוא צודק ושלא מתגרשים כל כך בקלות, אבל מה הפיתרון?
אני כל הזמן חושבת מה לעשות, אם בכלל. מנסה לזכור משהו שחברה טובה אמרה לי: יש גברים שנשים פשוט אוהבות, אין מה לעשות.
אבל אני מרגישה חרא, כל הזמן אוכלת, בוכה הרבה, צועקת על הילדים. החיים שלי עכשיו זה התחתית שבתחתית. אני כל כך אוהבת אותו, מטורפת אחריו.
לפעמים נראה לי שאני עושה עניין משטויות, הרי כל הגברים בוגדים. ומבחינה נפשית בעלי הוא רק שלי, רק פיזית הוא הולך לפעמים לאחרות, חסרות משמעות.
אני מאוד מבולבלת. נראה מה יעלה בגורלנו, אולי מתישהו עוד יהיה לנו טוב.
>> לטלנובלה הקודמת: למה כולם במשפחתי מתגרשים?
לכל הטלנובלות במדור