לפעמים אני שואלת את עצמי איך נכנסתי לתוך התסריט ההוליוודי הזה? הסיפור שלי התחיל לפני קצת יותר מעשור. אני ובן זוגי התגוררנו בחו"ל ובשנת 2001 התחתנו לראשונה והמשכנו לחיות שם. היינו נשואים במשך שנתיים שבהן הוא התעלל בי נפשית ופיזית. הקש ששבר את גב הגמל היה כשגיליתי שהוא בגד בי עם חברה שלי והתגרשנו. מאז, בכל פעם שהוא ראה אותי הוא בכה והתחנן שנחזור, אבל לא הסכמתי. המשכתי עם החיים שלי ואפילו היה לי חבר לתקופה מסויימת.
יום אחד פגשתי מכרה משותפת שלנו והיא ניסתה לשכנע אותי לחזור אליו. הפלא ופלא, יום למחרת הוא התקשר (אחרי שלא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו המון זמן). נפגשנו והוא הבטיח לי שהוא לא יעז לחזור על מה שהוא עשה לי ואמר שהוא מתבייש בדרך בה הוא התייחס אליי. התחלנו לצאת והחלטנו להתחתן שוב. הוא היה באמת נפלא! היה לי כיף איתו ואלו היו הימים הכי טובים שהיו לי אי פעם.
בישראל הכל התפרק
אחרי שנתיים בסיבוב השני שלנו יחד, החלטנו לעבור לישראל כי רצינו לעבור שם טיפולי הפריה. אני מאוד אוהבת את הארץ, ולמרות שההורים שלי גרו לידינו בחו"ל, החלטתי בכל זאת לעשות את המעבר כדי להיות איתו ולהקים משפחה בישראל.
מהיום שהגענו לארץ הכל השתנה. כמובן שהוא לא חזר להתנהגות של הפעם הראשונה, אבל לא היה לי טוב איתו. הוא כל הזמן החליף עבודות, כי בכל עבודה שהתחיל הייתה לו בעיה אחרת עם מישהו. גם המשפחה שלו מאוד קרה, אז בכל החגים וערבי השבת היינו לבד וזה היה לי מאוד קשה.
בינתיים נקלטתי להריון וילדתי בת מקסימה. בסוף השבוע הראשון עם התינוקת הוא עשה הכל ונתן לי לישון. לצערי, הוא היה צריך לחזור לעבוד ואני הייתי לבד וסבלתי מדיכאון אחרי לידה. אף אחד מהמשפחה שלו לא בא לעזור לי.
החלטתי שאני רוצה לחזור לחיות ליד אמא שלי כי קשה לי ככה. נקלטתי להריון שני בארץ וחזרנו לחו"ל. עברו כמעט שלוש שנים וגם פה בעלי לא מצא את עצמו מבחינת עבודה. רבנו כל הזמן ואמרתי לו שאני רוצה להיפרד. הוא אף פעם לא לקח את זה ברצינות, עד שיום אחד אמרתי לו שהתייעצתי עם עורך דין ואני רוצה שהוא יצא מהבית. הוא הסכים ואמרנו שניקח את הזמן הזה כדי לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות עם הנישואים שלנו.
בלילה שהוא היה אמור לעבור דירה הוא נפרד מהילדים עם דמעות, שאל אם אני כועסת עליו והשבתי לו שממש לא. אחרי יומיים גיליתי שהוא חזר לארץ. דיברתי איתו והוא אמר שהוא לא חוזר לפה יותר. הוא טען שהוא מיצה את המקום הזה וברגע שנפרדנו אין לו שום טעם להישאר.
כשהטחתי בפניו את העובדה שהוא נוטש את הילדים שלו, הוא השיב שהוא מאוד רוצה שנבוא לארץ, נחיה איפה שאבחר ושאבקר את ההורים שלי כל שנה. אמרתי לו שאני לא מוכנה כי אני רוצה להיות ליד ההורים שלי. הוא אמר שהוא לקח בחשבון שהסיכוי שאסכים הוא נמוך, אבל בכל זאת ניסה לשכנע אותי.
הילדים לא יסלחו לנו
אני לא מוכנה לעזוב את ההורים שלי על סמך ההבטחות שלו שיהיה בסדר ושזה יהיה אחרת ממה שהיה. אבל מצד שני, אני גם חושבת על הילדים שלנו. אני לא חושבת שאי פעם הם יוכלו לסלוח על משהו כזה, ואני לא יודעת איך להמשיך הלאה. כבר כמה ימים שאני לא מדברת איתו, וכשהוא מתקשר אני פשוט נותנת לילדים לענות כי אני ממש לא רוצה למנוע מהם לדבר עם אבא.
הגדולה שלי מאוד עצובה מזה שהוא עזב, והסברתי לה שאבא לא עזב אותם, הוא פשוט לא שמח פה. אני לא יודעת איך להשלים עם זה ולהמשיך הלאה, כי הוא עזב בצורה כל כך מגעילה. אני מנסה לא להראות לבנות שלי את סערת הרגשות שמתחוללת אצלי בפנים, אבל אני כל הזמן מרגישה בעליות וירידות - פעם שונאת אותו על מה שהוא עשה, ופעם אוהבת אותו על הדברים הטובים שהוא נתן לי.
לרוב אני בעמדה שאני לא עוזבת את ההורים שלי, אבל לפעמים מתגנבת איזו מחשבה שאומרת כן ללכת אחריו ולעבור לישראל.
מה עושים עם המצב הזה?
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו
לעוד סיפורים מהחיים היכנסו לפורום זוגיות במשבר בתפוז אנשים
>> לטלנובלה הקודמת: "בתי מתגרשת, אני מרגישה כישלון"
לכל הסיפורים במדור
|
מקרא:
 = תגובה ללא תוכן  = תגובה עם תוכן |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
