אני רק בת 20, אבל כבר נשואה ואמא לשני ילדים קטנים. יש לי סקס מדהים ואני מאוהבת עד הגג - רק חבל שכל זה קורה לא עם בעלי, אלא עם האקס שלי. כן, אני כל כך צעירה, וכבר הצלחתי להכניס את עצמי לסאגה משפחתית כזו מסובכת.
את האקס הכרתי כשהייתי כבת 15. עבדנו יחד באיזו חנות, הוא התאהב בי במבט ראשון וחיזר אחרי במשך שנה שלמה. רק אחרי שנה הסכמתי לצאת איתו, וזאת הייתה אהבה מטורפת לגמרי. הכל עברנו ביחד והקשר שלנו היה יותר חזק מכל דבר שהכרתי.
המשפחות שלנו מאוד התנגדו לזוגיות הזאת - הוא היה מבוגר ממני בחמש שנים - אבל בכל זאת המשכנו להיות יחד כשנתיים, עד שנכנסתי ממנו להריון לא מתוכנן.
רציתי את התינוק הזה, אבל הוא לא רצה. כלומר, הוא רצה שיום אחד נתחתן, אמר שיבנה לי ארמונות ושיהיו לנו חיים מדהימים ביחד - אבל לא התאים לו תינוק. הוא אמר שאם אני אשאיר את ההריון הוא יישאר איתי ויתמוך בי, אבל לא יתחתן איתי. החלטתי לעשות הפלה.
כשהסיפור התגלה למשפחות שלנו, ההורים השתגעו. במיוחד אמא שלי, שבעצמה עברה אז תקופה לא קלה - הכירה את בעלה השני והתחתנה. היחסים בינינו הגיעו לפיצוץ ענקי.
ואז החבר סיפר לבעלי הכל
נפרדתי מהחבר, אבל הבעיות בבית עם אמא רק החמירו והחמירו. החלטתי לחפש בן זוג חדש, למרות שלא הפסקתי לאהוב את החבר לרגע, אבל המצב הפך לכך כך קשה, שרציתי התחלה חדשה.
נרשמתי לאתר היכרויות באינטרנט, וממש מהר פגשתי גבר נחמד, מבוגר ממני בכמה שנים, אחראי ומסודר, שהתנהג אליי יפה. הוא הציע לי נישואים אחרי חודשיים. היתה לו בעיה אחת – הוא עשה בדיקות פוריות, וגילו שם שהוא לא יכול להביא ילדים. החלטתי להתחתן איתו בכל זאת, בעיקר כי הוא לקח אותי אליו אחרי שאמא שלי זרקה אותי מהבית ולא היה לי איפה לגור; הוא דאג לי וטיפל בי יפה, מה שהחבר שאהבתי לא עשה.
רציתי להתאהב בו אבל לא ממש הצלחתי. חשבתי שזה יגיע עם הזמן. הוא אהב אותי מאוד, השקיע בי וקנה לי שמלה מפוארת. עשינו חתונה יפה וגדולה.
למרבה הפתעתנו, נכנסתי ממנו להריון. כנראה שהרופאים טעו בבדיקות שלו. שמחתי, חשבתי שזה יכניס אותנו למסלול כזה של משפחה, וגם שאתאהב בו סוף סוף.
זאת הייתה התקופה הכי ארוכה שבה לא ראיתי את החבר. זה נמשך בערך חצי שנה, אבל כשהייתי בהריון יום אחד הוא יצר קשר. נפגשנו. זה היה כל כך חזק - לראות אותו שוב פתאום, שלא שלטתי בעצמי. שכבנו. האהבה לא נעלמה, היא רק התחזקה. הוא חזר לחיים שלי בגדול; דיברנו כל הזמן בטלפון ופגשתי אותו בסתר שוב ושוב.
אחרי שנולדה הילדה הגדולה שלי שהיא כיום בת שנה וחצי, הוא הגיע יום אחד לבית שלנו כשבעלי היה בבית, ואמר לו: "אשתך לא אוהבת אותך, היא אוהבת אותי, אתה חי בשקר". הוא סיפר לו את כל הסיפור.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. החבר השתולל ובעלי התחיל לבכות בפינה. סילקתי את החבר בכעס, והלכתי לבעלי הפגוע. לא היה לי מושג מה להגיד לו, ובסוף פשוט אמרתי שאני אוהבת אותו ושהחבר מדבר שטויות, שזה קשר מהעבר שהוא לא מסוגל לוותר עליו, ושהכל בראש שלו. שיקרתי, אבל הצלחתי להרגיע אותו. לקח לו בערך חצי שנה עד שהוא נרגע לגמרי מהסיפור הזה ושכח ממנו.
בהתחלה נורא כעסתי על החבר על זה שהתפרץ ככה לבית שלנו וסיפר הכל, אבל אחר כך סלחתי לו והבנתי אותו: הוא פשוט אוהב אותי, בדיוק כמו שאני אוהבת אותו. מהר מאוד חזרנו להיפגש בסתר.
החבר שלי הוא כל מה שבעלי לא
ארבע פעמים הגענו כבר, אני ובעלי, למצב של כמעט גירושים. את הבת השניה שלנו, שהיא כיום בת ארבעה חודשים, עשינו בתקווה לתקן את הבעיות. קיוויתי שאולי עוד הריון יגרום לי להתאהב בו סוף סוף, אבל גם הפעם זה לא קרה.
בזמן ההריון השני עזבתי אותו לכמה חודשים וניסיתי להיות עם החבר. החבר, שהתבגר בינתיים והסתדר בחיים, מאוד נהנה לבלות עם הבת הגדולה והציע לי שנתחתן ושהוא יהיה אבא של הילדים.
אני מאמינה לו שזה מה שהוא רוצה, אבל בתקופה הזאת ראיתי כמה הריחוק מבעלי היה קשה לילדה, ולא הייתי מסוגלת לעשות לה את זה, בעיקר כשיש עוד ילד בדרך. גם הלב השבור של בעלי הרס אותי. הוא היה מרוסק, והוא איש טוב שאוהב את המשפחה שלו. אז חזרתי הביתה.
הילד הקטן נולד, והקשר עם החבר ממשיך כל הזמן. הוא עוד מחכה. הוא לא מוותר, ולא יוותר. הוא אומר שהוא יודע שיום אחד נתחתן ונהיה יחד. בעלי לא חושד בכלום. לפעמים אחרי שלושה ימים שלא שכבנו הוא פתאום שואל מה קורה, ואז, בשביל להשתיק אותו אני שוכבת איתו, שלא יתחיל לחשוד. אני לא מרגישה כלום כשאני שוכבת איתו, ממש כלום.
עם החבר יש המון תשוקה והסקס מדהים - תמיד היה. בכלל, החבר הוא כל מה שבעלי לא. הוא גבר. אין תכונה אחת שאני לא אוהבת בו, וכל מה שחסר בבעלי יש בו בכמויות. הוא כל כך חלק ממני שאני לא מסוגלת להתקדם בלעדיו. אני גם חושבת שהוא יהיה בעל מדהים ואבא מדהים, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה לבעלי. אני לא יכולה לפגוע בו ככה. בכל זאת, אנחנו המשפחה שלו.
מרוב כל הסבל שאני עוברת עם הסיפור הזה, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אין לי ממי לבקש עצה. גם אין לי אמא שתעזור לי, מאז שהיא התחתנה ויש לה משפחה חדשה. אני מרגישה ממש לבד, תקועה בין בעלי לבין החבר.
בגלל זה רציתי לבקש את עצת הגולשים, ולשאול מה כדאי לי לעשות: להישאר עם הבעל והילדים על חשבון החיים שלי? או ללכת עם החבר - על חשבון בעלי והילדים?
מחכה לתגובות, תודה.