בעלי הוא אדם טוב ואבא נהדר. אבל כגבר הוא לא מושך אותי בכלל. אני נראית טוב, הוא נראה רע. כלומר, כשהכרנו הוא היה חתיך מאוד, אבל גם אז הוא לא השקיע במראה בכלל; נראה טוב בלי להתאמץ. אלא שבגילו, כשלא עושים ספורט ותוקעים המבורגרים באחת בלילה, נראים בהתאם.
הוא משמין מיום ליום וזה דוחה אותי, הוא מעורר בי גועל. אני כבר לא יכולה לראות אותו אוכל, בא לי להקיא כשהוא מכין לעצמו פסטה במטבח ומזמין אותי לשבת איתו. אני לא יודעת אם זאת הסיבה לנישואים הדפוקים שלנו, אבל המראה שלו בטח לא עוזר לשפר אותם.
עכשיו אני יודעת מה זה סקס טוב
זה נראה כאילו ככל שאני מתאמצת להיראות טוב, מתלבשת טוב וזוכה למחמאות, ככה הוא מזניח את עצמו. ובכל פעם שהוא מחמיא לי ואני אומרת לו: "אולי תעשה דיאטה ונקנה גם לך בגדים יפים?", הוא מחייך, כאילו לא לוקח אותי ברצינות. ואז אני שונאת אותו עוד יותר.
אני בעלת עסק ורוב היום לא נמצאת בבית. בעלי עובד בעבודה יותר נוחה ולמעשה הוא המטפל העיקרי בילדים, בעוד אני המפרנסת הראשית. שעות העבודה שלי ארוכות ולא שגרתיות. הוא מאוד פתוח ומבין את זה. חלוקת התפקידים בינינו התקבלה לאור העובדה שהמקצוע שלי הוא בעל פוטנציאל כלכלי גבוה יותר, מה שמוביל לזה שאני יכולה להיעדר ערבים שלמים מתי שמתחשק לי, בלי שום הסברים. לו זה נראה נורמלי כי אני הרי בעבודה.
השיחות איתו משעממות נורא. מה הילדים אכלו, מה הגננת אמרה, איך עבר המבחן לילד הגדול. הוא מדבר רק על נושאים כאלה, בדיוק כמו האמהות הטרחניות שאני כל כך לא סובלת.
אני בת 43, נשואה 18 שנים, ארבעה ילדים. בעלי היה בסך הכל החבר השני שלי, לא היה לי ניסיון מיני בכלל. חשבתי שהסקס איתו מספק אותי, עד שהכרתי את המאהב שלי, לפני כשנתיים. בכוונה אני אומרת מאהב, כי זה כבר לא סתם יזיז. התפתחה בינינו אהבה, ויש בינינו גם הרבה הערכה.
נפגשנו בנסיבות שקשורות לעבודה ומיד הייתה כימיה מאוד גדולה. גם הנישואים שלו מאוד לא מספקים, ודי מהר זה היה נושא השיחה העיקרי שלנו. יום אחד כשחזרנו מכנס במכונית אחת, פשוט מצאנו את עצמנו במושב האחורי, כמו שני ילדים בני 16.
לו יש יותר ניסיון בסקס עם פרטנרים מחוץ לנישואים, לי לא היה. הוא לימד אותי כל מה שאני יודעת, ובעיקר הוא לימד אותי הרבה על סקס; מתברר שבעלי היה רק להקת החימום, הוא זה הדבר האמיתי. עכשיו, אחרי שאני יודעת מה זה סקס מעורר חושים, אין סיכוי שאני אוותר על זה.
לפעמים כשאני רואה את בעלי בבית צופה בטלוויזיה או מכין לעצמו אוכל, בא לי לצרוח עליו. איך הוא לא רואה שאשתו כל כך לא מסופקת? איך הוא לא רואה שאני בעצם לא באמת איתו כבר הרבה זמן? אני חושבת שזה מסביר את העובדה למה חיפשתי משהו אחר מלכתחילה: הוא פשוט לא קשוב אליי. הוא כמו עוזרת בית, מבשל ומנקה ומטפל בילדים. אבל את הצרכים שלי הוא לא רואה.
מי תרצה את בעלי? רק מכוערת
וככל שהזמן עובר והקשר עם המאהב מעמיק ומתפתח, ככה בעלי נראה לי אפס כזה, סליחה על הביטוי. הוא באמת אדם טוב ואבא מדהים, אבל כגבר הוא לא שווה הרבה.
הסקס בינינו כמעט ולא קיים: פעם בחודש-חודשיים. הוא לא מבקש, ואני לא רוצה. לפעמים אני חושבת שאולי גם לו יש משהו מהצד, אבל כשאני מסתכלת עליו אני מיד פוסלת את זה. מי תרצה אותו? רק מישהי מאוד מכוערת, ובשביל אחת כזאת אין סיכוי שהוא יסכן את הנישואים שלו.
חבל לי שהוא אדיש כזה, לא שואל שאלות, לא מתעניין, לא רואה שום נורת אזהרה. אם אני חוזרת באחת בלילה מהעבודה: "מאמי, רוצה פסטה, הילדים השאירו". אם אני לא עונה לו לטלפונים כל אחר הצהריים: "מאמי, אל תעבדי קשה מדי, אני מקווה שלפחות לא שכחת לאכול צהריים".
לא יודעת למה, אבל אני שונאת אותו על האכפתיות האימהית הזאת, המשפטים האלה מעצבנים אותי נורא.
להתגרש זה לא אופציה מבחינתי. מי יטפל בילדים, מי ינקה את הבית? יהיה לי מאוד קשה. כרגע המצב די נוח לי, חוץ מזה שהאיש שאני גרה איתו לא מעניין אותי. ברגעים קשים אני מדמיינת שהוא פשוט מן עוזרת-מטפלת שמסתובבת בבית כדי להקל עליי, ואז באמת קל לי יותר לשאת את נוכחותו.
אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. מצדי שיגלה ואז אתחתן עם המאהב. מצדי שמישהו אחר יתפוס אותנו, ויספר לכולם. אולי ככה אהיה חייבת להתחיל פרק חדש בחיים ולהיות מאושרת סוף סוף. ואז גם אשתו של המאהב תגלה, וגם הוא יתגרש. ואנחנו נתחתן ונהיה מאושרים. אני בהחלט אשמח להפי-אנד כזה.
>> לטלנובלה הקודמת: "לא נמשכת לבעלי, לא רוצה לבגוד"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו