לא מזמן חגגנו לבת הבכורה שלנו, עלמה, יום הולדת 6 בגן. הילדה התרגשה, לבשה שמלה חגיגית, קיבלה מתנות ונשפה על העוגה בצורת מערכת השמש בהתלהבות גדולה. זה היה אירוע מאוד נחמד, אבל בסופו נזכרתי שאנחנו באמצע מאי והילדה נולדה בכלל בסוף אוגוסט. ככה זה בעולם הגנים, באוגוסט יש חופשה ולכן צריך לחגוג לילדי הקיץ קודם, הרבה קודם. מה שגורם לכך שחגיגות יום ההולדת נפרסות על פני רבעון שלם, אי אפשר יהיה לפספס. צריך לשנות את מושג מ"יום הולדת" ל"חודשי הולדת".
גם אני קהל שבוי
כשהייתי קטן, הייתה מסיבת יומולדת אחת, ולמיטב זכרוני היא גם נערכה קרוב לתאריך. ההורים שלי פתחו כמה שקיות של ביסלי ובמבה, הוסיפו ופלים ומזגו מיץ פטל מתוק מדי לכוסות קלקר. אחר כך שיחקנו "החבילה הגיעה", אחר כך הניפו אותי כמה פעמים באוויר ועוד פעם לשנה הבאה, ואז כיביתי את הנרות. זהו, פחות או יותר. והיום? כל חגיגת יום הולדת היא הפקה מתמשכת שכוללת אירוע בגן, אירוע למשפחה, וכמובן "האירוע" בחצר, או באולם, הפקת יום הולדת מוגזמת שהפכה כבר מזמן לסטנדרט קבוע.
צריך להודות בכנות שלמרות הניסיונות של ההורים להיות יצירתיים ופורצי דרך, רוב ימי ההולדת נראים אותו דבר. יש מפעיל או מפעילה, כיבוד לילדים, כיבוד להורים, הפיצה אותה הפיצה ורק העיצוב של העוגה משתנה. ובכל זאת, לפעמים נראה לי שאנשים איבדו כל פרופורציה לגבי האופן שבו הם מציינים 4 או 5 שנים להיווסדו של עוללם. אני מכיר אמא שהשחילה במשך 3 ימים סוכריות, מרשמלו ופירות על מאות שיפודים ואז אפתה עוגות אישיות, פשטידות, וכמובן עוגת יומולדת בת 3 קומות שראיתי רק בחתונות בסרטים. חוץ מזה התפתחה תעשייה שלמה של מפעילי יומולדת שגובים סכומי עתק עבור שעה של הופעה בינונית מול קהל שבוי. בשנה שחלפה זכיתי לראות אנשי קרקס, קוסמים, פיות, סטנדאפיסטים לילדים, מפעילים שהביאו נחשים, תוכים וציוד הגברה שלא היה מבייש מסיבת פול מון בתאילנד. לא ברור אם מנסים להרשים את הילדים את ההורים שלהם, כנראה שהתשובה השנייה נכונה.
ובכל זאת, כמה מהמסיבות נשארו חרוטות בזיכרוני. בכל פעם שאני מתקרב למתנ"ס, אני נזכר ביום שישי ההוא, בחדר המחניק שמושכר לאירועים. קשה היה לטעות לגבי המיקום, כבר מרחוק נשמעו הצעקות. באולם ישבו עשרות ילדים על כסאות פלסטיק ולעסו בייגלה בהרמוניה לא מושלמת. על הבמה הקטנה עמד קוסם עם מיקרופון מדונה שצעק בווליום מחריש אוזניים. לדעתי מרוב ימי הולדת הוא כבר איבד את השמיעה. מאחוריו היה תלוי פוסטר ענקי ועליו תמונה שלו ושל איש נוסף, מעליהם התנוססה הכותרת, "הקוסמים התאומים". ניסיתי לחפש את התאום אבל לא מצאתי אותו, רגע לפני שהתחלתי לדאוג קם ילד מהשורה השנייה ושאל, "סליחה, אם אתם הקוסמים התאומים אז איפה התאום שבפוסטר?". הקוסם הביט בו לרגע ואז צעק אל המיקרופון "התאום שלי במסיבת יומולדת אחרת. בדרך כלל אנחנו באים יחד, אבל היום זאת מסיבת יומולדת חשובה ולכן התפצלנו". זה היה נשמע טיעון משכנע, כמעט נוגע ללב, אבל אז קם ילד אחר וצעק "לפני שבוע הייתי במסיבת יומולדת שהופעת בה, וגם אז הגעת לבד. התאום שלך אף פעם לא מגיע". התאום הבודד התעלם באלגנטיות, שלף מהכובע שרשרת מטפחות והמשיך לצעוק. נמלטתי מהאולם רגע לפני שיצאתי מדעתי.
בכלל, קוסמים זוכים לפופולאריות גדולה בימי הולדת, אבל חייבים להודות שהם ממש לא אחידים ברמתם. מצד אחד נתקלתי בקוסמים שהתייחסו ברצינות תהומית להופעה שלהם מול ילדים בני ארבע וחצי שרוב הזמן היו שקועים בבמבה. מהצד השני נתקלתי גם בקוסמים מאכזבים, שברור היה שהחסירו לא מעט שיעורים בקורס הקוסמים אותו סיימו בציונים בינוניים, אם בכלל. במסיבת יום הולדת אחת היה קוסם מרושל כל כך שאפילו הילדים זלזלו בו. הקסם הכי מוצלח שלו היה המהירות בה נעלם בסוף ההופעה עם הצ'ק.
חצי כיף
ההורים בימי ההולדת האלה, מתחלקים לשלושה סוגים: אלו שמורידים את הילד וממהרים להיבלע ברכב, נמלטים לשעה-שעתיים של שקט נטול ילדים. רוב הגברים שאני מכיר נוקטים בשיטה הזאת. הסוג השני הוא הורים שנשארים בצד להשגיח, ומנסים לפתח ביניהם שיחות כדי להעביר את הזמן. רוב השיחות, אם לא כולן, עוסקות בנדל"ן, שכבר אמרו עליו שהוא הפורנו של זוגות נשואים. השיחות האחרות עוסקות בהשוואת יום הלדת הזה ליום ההולדת שהיה באותו מקום לפני שבוע.
בשבת שוב הוזמנו למסיבת יומולדת. הפעם היא הייתה בסימן של בועות סבון. החצר הרחבה קושטה באלגנטיות והזכירה אקווריום גדול, והילדים התגודדו סביב בחור שנראה היה עייף במיוחד. הוא נשף לתוך עיגול מתכת ויצר בועה בגודל בינוני, הבטתי בו וראיתי איש שכנראה היה כבר במסיבת יומולדת אחת קודם, אם לא יותר. קצת ריחמתי עליו, הוא היה נראה אבוד בין הילדים שעסקו בהתזת סבון אחד על השני. אנחנו ההורים לא ממש התלוננו, בעיקר בגלל שהבופה למבוגרים היה עשיר במיוחד, הילד שחגגו לו יומולדת נראה היה מרוצה. אבל אז, שמעתי אמא אחת שאספה את הבן שלה ושאלה: "איך היה?", הוא עיקם את הפרצוף וענה "היה חצי כיף, חצי פחות כיף. לסיכום: בינוני".