א. גבר, אין לך עבודה?
ב. הוא בטוח גיי.
ג. וואוו, סקסי.
מסקר קטן שערכתי בסביבתי, גיליתי שמי שעונה א' הם בעיקר גברים, לרוב עם ילדים. תשובה ב' ענו אמהות שקשה להן להאמין שיש גברים שעושים דברים כאלה. מי שענה ג' הן נשים ללא ילדים שעדיין מאמינות שיש גברים שעושים דברים כאלה.
את הניסוי הזה ערכתי על עצמי כמובן. לפני שבוע נאלצתי לקחת שני ימי חופשה כדי להיות עם נועם מאחר והמטפלת שלו (היי, סבתא מופלאה שכמוך) הייתה צריכה כמה ימים לעצמה. חיכיתי ליומיים האלה כמו אוויר לנשימה, גם כי הרבה זמן לא הייתי בחופש וגם כי באמת לא ביליתי זמן איכות עם נועם ליום שלם, לבד, רק אני והוא, בלי אמא שתגיע לטפל בעת צרה, ולא רק לשעתיים ביום שישי בבוקר. וכרגיל, חזרתי עם תובנות.
מה חושבים עליי?
הרגשתי שלכל מקום אליו הגעתי הסתכלו עליי באופן מוזר: גבר, עם תינוק בעגלה, באמצע היום, באמצע השבוע?! יכול להיות שבאמת התחושה הזאת הייתה רק בראש שלי, אבל אני די בטוח שהמלצרית בבית הקפה חשבה על תשובה ג', האמהות בקניון חשבו על תשובה ב' (Not there's anything wrong with that), והאבות באזור התעשייה הקרוב לביתי (אל תשאלו מה עשיתי שם עם ילד בן שבעה חודשים) חשבו על תשובה א'. כן, בישראל שנת 2014 (אז זה עוד היה 2013, אבל אני מבטיח לכם שלא הרבה השתנה מאז), גברים שמסתובבים באמצע היום עם עגלה ותינוק הם עדיין מחזה מוזר. לא הגיוני שזה יעשה מבחירה, לא הגיוני שגבר יצא לחופשת לידה, לא הגיוני שאבא סתם ייקח יום חופש כדי להיות עם הבן שלו, לא הגיוני שגבר לא יהיה בחוץ ויצוד פרנסה לביתו. פשוט לא הגיוני. מוזמנים לענות בטוקבקים מה אתם הייתם חושבים.
חופשת לידה זה קשה
לרגע, כלומר למשך יומיים ולא חצי שנה, הבנתי מה עבר על מלי בחופשת הלידה שלה. ואני עוד הייתי עם תינוק גדול יחסית שאתה די מבין מה הוא רוצה. פתאום הבנתי למה היא לא ישנה כשהוא ישן ונותנת לי פטור מלא מלקום בלילות, פתאום הבנתי איך מגיעים לשלוש בצהריים בלי לאכול, הבנתי שאי אפשר באמת לשבת איתו בבית קפה, שכל נסיעה היא יציאה למסע שאתה לא יודע איך הוא ייגמר, ושיש רגעים של תסכול שגורמים לך לרצות לבכות (אבל לא בכיתי, כן?). לא שחשבתי לרגע שחופשת לידה זה באמת חופשה, אבל הפעם ממש הבנתי. ופייר, כנראה שלא הייתי מחזיק חצי שנה. גם לא שלושה חודשים וחצי.
גברים מזיעים כשהם עם תינוקות
אני אבא מעורב. אני מחתל, קם בלילות, עושה אמבטיות, מאכיל בבקבוק, יודע מתי הוא צריך נובימול, ובאמת שחוץ מלהניק אני עושה כמעט הכל, אבל אני עדיין גבר ולא אישה. וכנראה שיש משהו ששונה בתכנות שלנו, אחרת איך תסבירו שגברים מזיעים כשהם צריכים לטפל בתינוק לבד. זה קרה לי בבקבוקים הראשונים שהבאתי לו, באמבטיות הראשונות (אני מודה שזה עדיין קורה לי כשאני מלביש), זה קורה כשהוא לא נרדם ואני לא בטוח אם הוא צריך לישון עכשיו או שלא קראתי את הסימנים נכון (היא בטוח הייתה יודעת), וזה קורה כשהוא מתאונן שבא לו כבר לאכול אבל לי לוקח שעות לקלף את הפירות ולטחון. אלו דברים שמלחיצים גברים. האמת, שאולי זה קורה כי אנחנו, הגברים, פשוט מתורגלים פחות בפעולות יומיומיות עם התינוקות שלנו.
זה חובה לבונדינג
נועם הסתכל עליי אחרת אחרי היומיים האלו. היו לנו מומנטים רציניים וחוויות שיישארו איתנו לנצח. הרוח המתגברת בטיול שלנו באזור התעשייה (עזבו, כבר אמרתי לכם שאל תשאלו) שתפסה אותנו לא מוכנים, הפלרטוט עם המלצרית (הוא, לא אני), גלגולי האקסטרים על מזרן הפעילות, החיוכים המטורפים שלו והמבט בעיניים שלו שאומר "היי, אתה אבא שלי". האמת, אני מחכה לפעמים האלו שאני "נאלץ" לבלות עם אחד הילדים יום בבית, וממליץ לאבות באשר הם: קחו יום חופש, אתם, רק עם אחד הילדים, בלי אמא, למשך יום שלם. נראה אתכם גברים.