כשהייתי ילד, תמיד אמרו עליי "הוא בוגר לגילו". קיבלתי את ההחלטות הנכונות, היה לי מצפון חזק שכיוון אותי והצלחתי להכניס את עצמי לשיחות עם מבוגרים. אפילו די נהניתי מזה. אבל אז, כשהגעתי לגיל ההתבגרות, הבנתי שזה הזמן לעשות שטויות. משכתי את זה עוד קצת, עוד קצת ועוד קצת, וגיליתי שדי כיף להיות כזה, אז נשארתי שם, לפעמים מפוכח יותר, לעיתים קצת פחות. אבל בגיל 32, פתאום הבנתי שהגיע הזמן להיות מבוגר.
מבחינתי, זה בדיוק קו התפר. הקו הדק בין ילד למבוגר. זה קורה פחות או יותר באותן שנים להרבה גברים. השלב הזה שבו אנחנו מבינים שהגיע הזמן להתבגר. אבל ממש. לא בכאילו. לא רק בהכרה שהגיע הזמן להתבגר, אלא גם במעשים. להיות קצת כמו שאבא שלנו היה נראה לנו כשהיינו קטנים.
אתן, הנשים, כנראה לעולם לא תבינו את זה. אתן כבר התבגרתן מזמן. לחלקכן זה קרה בכיתה ו', לחלקכן בשנה השלישית באוניברסיטה, לחלקכן בחתונה ולחלקכן זה בא עם הילד. לנו הגברים, זאת פונקציה של גיל. פשוט מאוד. פשוט בדיוק כמונו.
זה לא קורה ברגע אחד. זה מבשיל במשך תקופה. ובמקרה שלי, זה בא לידי ביטוי בשיחות עומק אל תוך הלילה שאני מקיים בין הילד שבי למבוגר שעומד להחליף את מקומו. זה מאבק מתמיד, ממש כמו של שני מתאגרפים שמתמודדים בזירה על כתר האליפות.
סיבוב ראשון: פרנסה
מבוגר: "תגיד, ילד, לא הגיע הזמן שתמצא מקצוע אמיתי? כזה של גדולים".
ילד: "אבל בכל הספרים שקראתי בגיל 25 (ע"ע הנזיר שמכר, מי הזיז את הגבינה ושות') כתוב שצריך ליהנות מהדרך וממה שאתה עושה, ולא משנה כמה כסף אתה יכול להרוויח. זה לא יביא לך אושר אלא רק אם תעשה את מה שאתה אוהב".
מבוגר: "מה, אתה ילד? רד לקרקע המציאות ומהר. יש לך שני ילדים ובית שצריך לעמוד. הגיע הזמן שתתבגר ותעשה את מה שצריך".
ילד: "אבל אם אני לא אהיה מאושר, גם הילדים שלי לא יהיו מאושרים".
מבוגר: "תשמע חבוב, לא יודע מה קראת או אכלת שם בהודו, אבל כסף כן קונה אושר. ואם לא אושר, אז כמה דברים טובים בדרך. או לפחות הוא יוכל לממן לך אחלה פסיכולוג".
המנצח בסיבוב: עוד מוקדם מדי לוותר על החלומות, אבל עד שתגשים אותם צריך למצוא דרך לעשות מלא כסף.
סיבוב שני: בריאות
מבוגר (מביט במראה): "מאיפה הגיעה הכרס הזאת? נשבע לכם שהיא לא הייתה כאן. גם הפנים התנפחו כאילו בלעתי סטרואידים. הגיע הזמן לדיאטה".
ילד: "פחחח... דיאטה? מה, אתה כוסית? אם יש משהו שלמדתי מסבא חיים זה שצריך ליהנות מכל רגע בחיים. ואוכל זה חתיכת הנאה".
מבוגר: "ומה עם כושר? נגמרו התירוצים, אם לא תתחזק את הגוף עכשיו, תשלם על זה בעוד כמה שנים".
ילד: "אני שונא לרוץ. אני מקלל את העולם בכל פעם שאני מנסה להתחיל עם זה. אתה יודע שאף פעם לא התחברתי לכושר. יוגה זה המקסימום".
מבוגר: "ומה עם הסיגריות? אני יודע שאתה גונב בסופי שבוע".
ילד: "אבל זה רק בסופי שבוע. ורק אחרי שהילדים הולכים לישון. אני חייב את המרד הקטן הזה. את העולם הקטן הזה שהוא רק שלי, קצת מלוכלך ולא תמיד ישר. זה מקום של שקט אחרי שבוע של טירוף".
המנצח בסיבוב: לגבי דיאטה, אני מסכים לאכול מהדברים הדיאטטיים של מלי (אבל מבטיח גם לגנוב מהאוכל של עלמה). כושר? אולי הפעם, כשאני כל כך צריך קצת שקט בסוף היום, אמצא אותו בחצי שעה של ריצה (אני אלוף בלהאמין בשקרים של עצמי). סיגריות בסופש? מנה של שפיות. לא מוותר, אבל מבטיח להיזהר.
סיבוב שלישי: כסף
מבוגר: "תגיד, לא הגיע הזמן שתתחיל לבזבז קצת פחות? אתה כבר לא ילד. קצת דחיית סיפוקים".
ילד: "אבל זה כיף לבזבז. ואני לא משתגע, חוץ מאותה פעם שבדיוק יצא האייפון החדש, והייתי חייב".
מבוגר: "ככה מדבר ילד. אתה צריך להתחיל לחשוב על העתיד של הילדים שלך. הם יצטרכו כסף לאוניברסיטה, רישיון נהיגה, חתונה. איך בדיוק תעזור להם?".
ילד: "אתה יודע מה אומרים על הגשר ועל מה נעשה כשנגיע אליו".
המנצח בסיבוב: המבוגר, ביי פאר. זהו, מחר עושים טבלת הוצאות.
סיבוב רביעי: לעשות שטויות
ילד: "יואו, איך בא לי להשתכר!".
מבוגר: "ואם נועם התינוק פתאום יקום באמצע הלילה, איך תתפקד בדיוק?"
ילד: "אבל בא לי. בא לי ערב אחד של שכרון חושים כמו פעם. לשכוח מי אני ומה אני לכמה שעות. לא לזכור איפה הוא התחיל ואיך הוא נגמר. להיות נטול אחריות לערב אחד".
מבוגר: "אבל אתה לא יכול להיות נטול אחריות לחלוטין. יאללה תעביר פאזה".
ילד: "כן, כבר? זהו, נגזר עליי להיות אחראי בכל רגע בחיי?".
המנצח בסיבוב: עזוב שטויות, מותר להתפרק מדי פעם. רק מי ינהג חזרה הביתה?
סיבוב חמישי: ביורוקרטיה של גדולים
מבוגר: "תגיד, בדקת אם יש לך ביטוח סיעודי?"
ילד: "מה זה אומר?"
מבוגר: "הייתה עכשיו בדיוק רפורמה בנושא וזה יצא מביטוח הבריאות הרגיל".
ילד: "מה זה אומר?"
מבוגר: "וכמה פנסיה אתה שם בחודש?"
ילד: "מה זה אומר?"
מבוגר: "וביטוח מנהלים?"
ילד: "מה זה אומר?"
המנצח בסיבוב: שוקה שלום, בשביל זה יש סוכן ביטוח.
סיבוב אחרון: ילד ג-דול מול ילדה בת שלוש
ילד: "עלמה, את יודעת שלפעמים גם אבא הוא קצת ילד?"
עלמה: "אבל אבא, אתה ג-דול".
ילד: "כן, אבל לפעמים אני מרגיש קצת ילד".
עלמה: "לא אבא, אני ילדה, ואתה ג-דול".
ילד: "אבל לפעמים בא לי להיות ילד".
עלמה: "אה, טוב. אז בוא נשחק שאני דורה ואתה דייגו".
ילד: "עכשיו אבא קצת מבוגר. אחר כך".
המנצח בקרב: הילד. תבטיח לי שלעולם לא תשתיק את הקול שלו. גם כשתחליט להיות הכי מבוגר שיכול להיות, אל תשכח לשמוע את הקול הזה. הוא תמיד יהיה שם ויזכיר לך מה המשמעות האמיתית של כל החיים האלה.