אז זהו, כפי שאתם מבינים, הפסקתי לעשן. זה קרה בוקר אחד, לפני שלושה חודשים. אם הייתם שואלים אותי חודש לפני, הייתי אומר לכם שבחיים לא אפסיק לעשן. שזה הדבר שאני הכי נהנה ממנו בעולם, שאני אוהב כל טיפת עשן שנכנסת לגוף שלי. רק שהוא, הגוף שלי, חשב קצת אחרת. ולאט לאט הוא העביר את המסר הברור הזה גם למח שלי.
האקסית המיתולוגית
לכל מי שלא עישן מימיו, אין מושג כמה כיף זה. יודעים מה, זה מעבר לכיף. זאת זוגיות. מהנה, מורכבת, אהבה-שנאה קלאסי. זוכרים את מערכת היחסים שהייתה לכם עם האקסית המיתולוגית שלכם? זה בדיוק ככה. זאת שבלי הרבה מאמץ, הצליחה במבט אחד להכניס אתכם שוב ושוב למיטה שידעתם שאתם מזמן צריכים לצאת ממנה. שהיא לא טובה לכם, אבל כל כך כיף שם. לכמה שניות בודדות אתם בעולם אחר. נטול דאגות, מחשבות, מלא בריגושים מסעירים, מחכים כבר להגיע לאורגזמה הזאת שתמיד תהיה שם בהישג יד.
לאקסית הזאת התקשרתם כשהיה לכם רע, רציתם שתהיה לידכם כשטוב, וביקשתם לזרוק אותה לאלף עזאזל כי היא חתיכת חרא. אבל אי אפשר להיפטר מהאקסית הזאת. הנשיקה הראשונה שלכם הייתה מדהימה, והריח שלה מאותה נשיקה, מתובל במרד נעורים, קיבל תא זיכרון מיוחד במח שלכם. איזה ריח משכר. אחר כך קרעתם את העולם ביחד: בים, קצת לפני השקיעה טעמתם את טעם החופש, העברתם לילות שלא נגמרים בין בירות, וויסקי, עשבים שוטים וברים אפלוליים, ואיך אפשר לשכוח את רגעי החורף האינטימיים כשבחוץ גשם, אבל היא שם איתכם, מחממת, מלטפת, עוטפת.
רק שאז האידיליה מתחילה להיסדק. אתה מתחיל להבין שאולי היא לא הדבר הכי נכון עבורך. בהתחלה זה נראה כאילו לא תוכל לחיות בלעדיה. עם מי תדבר כשאתה עצבני? עם מי תחגוג כשתצליח? ומה יהיה עם החברים המשותפים?
בפעם הראשונה אתה עושה ניסוי קטן ומבשר לה שזה נגמר. כשאתה ממש תמים וצעיר, אתה גם חושב שזה יצליח. בקלות. ועוד תוכלו להישאר ידידים. כן, בטח. אבל היא שואבת אותך פנימה. הטריק מאוד פשוט: פתאום היא מופיעה באיזה בר, הלב שלך מתחיל לדפוק ואתה כבר יכול לחוש בחיך את טעם הריגוש שבהישג ידך. והיא יודעת את זה. אתה רק רוצה להגיד לה שלום קטן, אבל אתה יודע טוב מאוד כבר איך הלילה הזה עומד להיגמר.
אחר כך תעשה עוד כמה ניסיונות כאלו. לפעמים תצליח להחזיק יותר זמן, לפעמים פחות. אבל ככה זה עם אקסיות - בסוף נופלים.
לא אותו דבר, אבל לא פחות טוב
בסיגריות, כמו עם אקסיות, מסתבר שצריך לחתוך. חד וחלק. בלי טלפונים בחגים, בלי סמס "ערה?" כשמשעמם בלילה, ובעצם בלי שום קשר עין. זאת הדרך היחידה להיפטר מהן. ואז חולפים כמה שבועות קשים. קשים מאוד. בהתחלה אין שנייה ביום שאתה לא חושב עליה. זה מטריף אותך בעבודה, כשאתה בוהה בטלוויזיה, אחרי סקס. אבל כשהזמן חולף, אתה פתאום שם לב שאתה חושב עליה קצת פחות. פתאום היא גם נראית פחות מושכת.
שלושה חודשים אחרי, במצב קצת יותר מפוכח, אתה מבין שהצלחת להשיג משהו ובהחלט מגיעה לך טפיחה על השכם. עוד מוקדם מדי להגיד שעברת את זה, אבל יש כיוון.
אחד הדברים הכי כיפיים בהתגברות על אקסית, אחרי שהחלק העיקרי ממנה כבר התנקה מהמערכת שלך, הוא לפגוש מישהי חדשה ולדעת שיש משהו אחר בחוץ, הרבה יותר טוב. ויודעים מה, אני מאוהב. מאוהב קשות. קוראים לה עלמה, והיא בת שנתיים. בכל פעם שבא לי על האקסית, אני שם אותה מול העיניים ויודע שהיא הרבה יותר טובה.
אולי אין לה את הטעם שלה, אולי אין בה את הרגשת החופש של מרד הנעורים, אבל היא הרבה יותר שווה. ביי פאר. בלב, במח ובנפש. פייר, חלק גדול מהגמילה זה בשבילה.
אבל אני חייב גם להודות על עוד דבר אחד שמחזיק אותי: כמו כל אקסית, גם את זאת הייתי רוצה לפגוש לגמרי במקרה. אחרי שכבר אשכח אותה כליל.
הבהרות:
הכותב עדיין לא מגדיר עצמו כלא מעשן, אבל הטור משמש ככתב התחייבות.
הטור פונה לשני המינים.