יום פקודה

כשהאגם יקפא, אז יהיה היומולדת שלך, ככה הבטחתי לניצן מהיום שהגענו לאמריקה לפני כמעט חצי שנה. והנה הגיע תאריך יום ההולדת של ניצן, וגלי האגם עדיין נוצצים בשמש החורפית. זקני ויסקונסין לא זוכרים חורף חם כל כך, כבר ינואר והרחובות ריקים משלג. מזל ששניים מתוך שלושת המוזמנים של מסיבת יום ההולדת לא יכלו להגיע בתאריך המקורי ונאלצנו לדחות את האירוע בשבוע; הטמפרטורות צנחו, העיר כוסתה לבן והאגם קפא. בשבת חוגגים לניצן יום הולדת שלוש.

נבו, הבן הגדול שלנו, חגג יום הולדת ארבע בדיוק חודש אחרי שהגענו לכאן. בבית בישראל לא היינו מזמינים חברים מהגן לימי ההולדת של הילדים, אלא חוגגים רק עם המשפחה המורחבת. אבל כאן אין משפחה, אז הזמנו את שלוש המשפחות הישראליות שלכולן ילדים בגן של נבו וניצן ליער שליד הבית (לכל אחד יש פה יער ואגם ליד הבית), סיפרנו לילדים סיפור מסגרת על מכשף רשע שגנב את תיבת האוצר עם המתנות של נבו, נתנו להם חרבות עץ שהכנו בעצמנו והטלנו עליהם משימות כמו לצעוד עם כף בפה ועליה ביצה, למצוא בובות סנאים שתליתי מראש על עצים (זה נשמע כמו רעיון טוב אבל ברגע האמת נראה קצת קריפי) או להכניע את אבא טל שהתכסה בגלימה גדולה ועשה פרצוף מרושע. הילדים רצו, צרחו והיו מאושרים, ובסוף המסלול הגענו למדורה (אותה תיאמתי מראש עם רשות היערות המקומית, במייל כמובן) ושם אכלנו עוף ותירסים ועוגת שוקולד שאני אפיתי ואפילו יצאה טעימה. כל ילד קיבל שקית ממתקים קטנה עם טופי וכמה דובוני גומי ואני הרגשתי קצת לא נעים שאני מעמיסה על הילדים סוכריות, אולי לאחד ההורים של הילדים האחרים זה מפריע. אבל כולם סיכמו שהיה ממש יום הולדת כיפי, ואני הרגשתי שהצלחנו לארגן אירוע מושלם. עוד לא ידעתי אז איך חוגגים ימי הולדת לילדים באמריקה, ומזל שלא ידעתי.

או מאוד כיף או הלם קרב, לא החלטתי

מיד אחרי יום ההולדת של נבו קיבלנו הזמנה למסיבת יום הולדת של ילד אחר מהגן. "אז זה אירוע יום ההולדת האמריקאי הראשון שלך", אמר לי אחד מהחברים הישראלים, שהגיע עם הבן שלו לג'ימבורי בו נערכה המסיבה הראשונה. "אה, זה כזה מוסד ידוע?" הסתקרנתי, והוא רק אמר בחיוך של יודעי דבר "את תביני לבד".

אחרי שעה וחצי הבנתי: יום הולדת של ילדים אמריקאים זה דבר מאוד כיפי, אם באים מוכנים ולא חוטפים הלם קרב. זה אירוע שנערך ברמת אינטנסיביות גבוהה מאוד. הנעליים שלך מורחקות ממך מיד עם הכניסה, ואז אתה והילדים שלך נכנסים לזון, שזה למעשה מסלול מתוזמן היטב של אטרקציות במהלכו הילדים קופצים על מתנפחים, טרמפולינות, מזרונים או הקרנת וידאו על הרצפה במשך שלושים דקות בדיוק, ואז עוברים לפי פקודה לקפוץ על מזרונים, מתנפחים, טרמפולינות או הקרנות וידאו בחדר הבא למשך שלושים דקות נוספות בדיוק. בתום הזמן מתקבלת הוראה מגורם רשמי במקום וכולם עוברים, עדיין חסרי נעליים, לחדר השלישי ולשלב הכיבוד. שלושים הדקות האחרונות של האירוע, שאורך בסך הכל ובמדויק שעה וחצי (כי האירוע הבא במקום מתחיל ברגע בו אתם אוספים את הנעליים שלכם ויוצאים לחניון), מתקיימות ליד שולחן ארוך הערוך סביב תמה מרכזית של נסיכות / דינוזאורים, תלוי כמובן אם החוגג הוא ילד או ילדה. כל ילד מקבל בקבוק קטן של מים מינרליים, כוס בייגלה ופרוסה עצומה של עוגה עם הדפס התואם לקונספט הכללי, ובמרכז השולחן מונחות להן כעלי תאנה כמה קעריות עם גזרים גמדיים. אחרי שסיימו להיאבק בעוגת הענק מקבלים הילדים ממתק לקינוח ומתנה קטנה לקחת הביתה, עם משחק או מדבקה או עוגייה או דלעת (בעונה). בשלב הזה נוצרת סביב ההורים של בעל השמחה מערבולת של ילדים והורים וכולם אומרים טנקיו טנקיו טנקיו שלושים אלף פעם ויוצאים לחפש את האוטו, מתנודדים וקצת מסוחררים.

הבנים נהנו בטירוף בימי ההולדת של הילדים האמריקאים. אני לא מאשימה אותם, זה באמת היה בילוי אדיר. ועכשיו הגיע יום ההולדת של ניצן, מה עושים?

לג'ימבורי אין לנו כסף, אי אפשר לקבוע בדשא או בפארק או בחורשה כי בחוץ מינוס 10 מעלות, והבית שלנו קטן מדי אפילו בשביל המעגל הקטן והמצומצם שהזמנתי. אין פה את הבתים המרווחים של ההורים שלנו, זה רק אנחנו מול העיר הגדולה והמושלגת. איפה נחגוג? מזל שבמרכז הקהילתי שמול הדירה שלנו משכירים את אולם הספורט במחיר מופקע. נעשה לו מסיבה נחמדה בג'ים, זה יהיה כיף, אני אסדר על הרצפה חישוקים ומזרונים ואכין לילדים מסלול מכשולים. אבל כששאלתי אם אפשר להשתמש בציוד של אולם הספורט, קיבלתי להפתעתי תשובה שלילית. "אנחנו קיבוצניקים, אנחנו נחזיר את הכל למקום, אתם יכולים לסמוך עלינו", עבר לי לרגע בראש ונשאר שם.

אין ציוד? בסדר, נסתדר בלי ציוד. ילד אחד מבין שלושת המוזמנים כבר הודיע שהוא לא יוכל בסוף להגיע, ובשלב הזה הבנתי שאני עורכת מסיבה באולם ספורט ענק וריק לארבעה ילדים, ששניים מתוכם הם שלי. קצת פאדיחה. קניתי בלונים ושני כדורים בהכל בדולר והתחלתי לתכנן את פלן בי: תופסת, תופסת ישיבה, תופסת קווים. יהיה בסדר. המשימה הבאה: המתנות.

בימי ההולדת של הבנים שלי בישראל אני לא זוכרת שקניתי להם משהו. כל המשפחה הייתה מגיעה וכולם היו מביאים כל כך הרבה מתנות שלא היה שום צורך להוסיף עוד. אבל  פה כל המתנות – עליי, ולכן ביקשתי מניצן חודש מראש את רשימת המשאלות שלו והתחלתי לאתר – אונליין ומכל חנויות הצעצועים בעיר: צב נינג'ה כחול עם חרב ביד "מהסבים" (טויז אר אס), בובת שאול החתול "מהסבים השניים" (ברנס אנד נובל), ולגו פיראטים (קרייגס ליסט) ולוח ציור מגנטי (גודוויל) מההורים. בנוסף הילד חולה על בובות כף יד, אז למרות שהוא לא ביקש החלטתי להפתיע אותו עם אחת ומצאתי את עצמי עוברת בחנויות ומפשפשת בישבנים של בובות פרווה כדי להבין אם אפשר לדחוף לשם זרוע או לא.

בעוד שנה תהיה אמריקאי

ואז הגיע בוקר יום ההולדת של ניצן, והוא התעורר ומצא שולחן יום הולדת מושקע עם מפה וממתקים ומתנות ופתח בשמחה את הצב נינג'ה ואת שאול החתול והפיראטים ולוח הציור ובובת כף היד. בצהריים יצאנו למסעדת פנקייקים ואחרי הצהריים קיימנו את אירוע יום ההולדת המוזר ביותר באמריקה: אולם ספורט גדול ושומם ובתוכו כמה ילדים רצים וצורחים ומאושרים. לא הספקתי להכין רוטב שוקולד לעוגת יום ההולדת וקצת שרפתי את הפיצות הקטנות שאפיתי בעצמי (מבצק קנוי), אבל טל הכין סלט יפה ונקניקיות בלחמניות והאורחים שוב אמרו שהיה כיף, ומדובר בישראלים ולא באמריקאים, הם לא סתם אומרים רק כדי להיות מנומסים.

ניצן היה שמח וסחוט, ובדרך הביתה אמר שהוא עייף וביקש ללכת מיד למיטה. הוא נרדם בלי לבקש שאני אשב לידו אפילו. נכנסתי לכסות אותו. ילד גדול בן שלוש שלי, איך נחגוג לך בשנה הבאה? איזה מין ילד בכלל תהיה בשנה הבאה? פתאום זה נראה לי כמו עוד המון זמן, שנה שלמה, ואת כולה נהיה פה. ואתה בטח כבר תדע אנגלית מושלמת ותגיד "סליחה" על כל דבר ולא תזכור הרבה מהחיים שהיו לך קודם. ואתה תהיה משגע, ואתה תהיה בן ארבע, וכשהאגם שוב יקפא נעשה לך שוב יום הולדת.

• רילוקיישן