חודשיים אחרי שנולדה אלה, קיבלתי מתנה מהוריי: לילה במלון. רק יניב ואני. מצד אחד, המחשבה לעזוב תינוקת כה רכה עוררה לבטים. מצד שני, הרצון לישון 6 שעות רצוף במיטה מוצעת לבנה עם כריות בגודל של החדר שלנו - היה חזק מאיתנו.
רגע העזיבה לא היה פשוט, וזה לא כי אלה סירבה להרפות, זה פשוט כי היא סבלה מגזים וצרחה כמו מטורפת. אחרי 45 דקות, אמא שלי העיפה אותנו מהבית ודרשה בתוקף שנהנה ויהי מה.
בסוף היה כיף. רומנטי. מענג חושים ומאוד קצר. פחות מ-24 שעות, וחזרנו לאחוז באלה נטולת הגזים.
מאז חלפו שנה וארבעה חודשים של שיממון קליני. השגרה השתלטה על חיינו. הרומנטיקה נעלמה. ונקודת האור היחידה הייתה אלה, שכל יום שימחה אותנו מחדש. אבל עם כל הכבוד למתיקות הכובשת שלה, היא לא יכולה לגרום לי לגמור. או לתת לי הרגשה נשית, אקזוטית, מלאת רצונות וחשקים. או לישון.
לכן, אי שם במהלך חודש פברואר 2011, ניצבתי מול יניב ואמרתי לו בצורה עניינית ומאוד מקצועית שהגיע הזמן לערב רומנטי בצימר. עם ג'קוזי. או הוט טאב. טוב, נו, עם מיטה גדולה ונגמור את הסיפור. אז הזמנו צימר ליממה שלמה (באמצע השבוע). ואלו הדברים שגיליתי על לילה רומנטי בצימר כשיש ילדים.
זכרון יעקב? מרגיש פצצה
1. לילה אחד בצימר מרגיש כמו טיול אחרי צבא: לא מפסיקים לדבר על זה חודשים מראש. חסר היה רק שנלך ל"למטייל" ונבדוק איזה חיסונים צריך לקחת לצפון. הקרוב.
2. הרעיון לנסוע בלי הילדה נראה מקסים בהתחלה. ככל שמתקרבים לשעת השין, מתחילים לפקפק אם זה באמת המעשה הנכון או שמא נצלק אותה לעד, נפתח אצלה חרדת נטישה ובעיות חברתיות ואמון עתידיות.
3. זאת הסיבה שמנסים תמיד לבחור את היום הכי נכון והמיקום הכי קרוב לזנוח את הילדה. אמצע שבוע נשמע אידיאלי. זכרון יעקב מרגיש פצצה.
4. לשים ילד קטן אצל סבתא זה מאוד טבעי ואף מתבקש ואין צורך לעשות מזה ביג דיל. לארוז חצי בית בעבור לילה אחד זה פשוט פיגור.
5. גם להתקשר 10 פעמים במרווחים של חצי שעה. הנזק היחיד שסבתא יכולה לעולל לו זו הרעלת סוכר. שטויות, אתם יצאתם מזה בסדר.
6. יום היציאה לצימר שונה בעליל מיציאה של רווקים לבילוי רומנטי, והוא כולל: חמש נגלות לאוטו (תיק גב לאבא ואמא, מזוודה לתינוקת), שמים את הקטנה אצל סבתא, נפרדים במשך שעה וחצי, נוסעים, נזכרים בדרך ששכחנו להביא לסבתא משהו קטן (נניח, חיתולים), חוזרים חלילה לעוד סשן נשיקות וממשיכים בנסיעה. במקרה הטוב מגיעים לצימר בשלוש בצהריים. או בשש בערב, במקרה שלנו.
7. 90 אחוז מהזמן מדברים על הילדה. ב- 5 אחוז נותרים מדברים על איך היינו פעם. 5 אחוז ישנים.
8. זה רשמי: רק בשהות מחוץ לבית כשאתם בלי התינוקת, כשכל מה שאתם יכולים זה לישון וכמה שיותר, אתם מבינים: השינה שלכם נדפקה סופית. אל תתפלאו אם תקומו בשמונה בבוקר עם רצון עז לפתוח ערוץ לולי. זה באוטומט.
9. בשורה טובה: יש סקס. והוא עשוי אף להגיע פעמיים. בלילה. בצימר.
10. העניין הוא שהוא לא מגיע מיד עם הנחיתה בצימר: אם פעם רציתם להוריד את הבגדים כבר בדלת, היום, אתם בוחנים קודם את נוחות המיטה, לובן המצעים והפתחים של הג'קוזי. אחר כך, יש לכם עוד חצי שעה להבין איך 47 השלטים בצימר עובדים. מה זה זה?
11. הפעם הראשונה של הסקס מחוץ לבית, ללא ספק מזכירה ימים עברו.
13. רק ביציאה מהצימר, אתם פתאום קולטים שלא ניצלתם את הג'קוזי בכלל. כי העדפתם לישון. ואתם מרגישים הכי פארשים.
14. אז אתם מפעילים את הג'קוזי, רק כדי להיות בו חמש דקות ולהרגיש עקצוצים בישבן ובגב ולהבין שאתם לא גמישים כלל. אבל חנכתם את הג'קוזי, זה חשוב.
15. אתם חייבים לקנות משהו בדרך לילדה. פשוט חייבים. משחק מתקדם עם אורות וקולות מרגיע יופי את תחושת ההזנחה.
16. רגע לפני שבאים לאסוף את הילדה, הפחד משתחל פנימה: האם היא תכעס עלינו? תזכור אותנו? תבכה? תרצה שסבא וסבתא יאמצו אותה לכל ימי חייה?
17. ואז, סבתא פותחת את הדלת. ואלה יושבת על ברכיה והן רואות יחד טלוויזיה. ואתם עומדים בכניסה, נרגשים עם פרפרים ענקיים בבטן, וכמו סצנה בהילוך איטי, אלה תניע את ראשה לכיוונכם, וחיוך גדול עם שיניים קטנות ומושלמות יקשט את פניה והיא תקפוץ על רגליה ותרוץ אליכם בהתרגשות נפלאה ואתם תחבקו אותה חזק חזק חזק ותנשקו אותה חזק חזק חזק ותגידו לה שלעולם לא תעזבו אותה יותר.
18. לעצמכם תגידו אחר כך שרק למען קבלת הפנים הזאת, שווה לנסוע לצימר שוב. ובקרוב.
19. ובפעם הבאה תפנקו את עצמכם בשני לילות. כי מה זה כבר 24 שעות? ואחרי הכול, נראה שסבתא וסבא היו בשליטה והילדה חזרה כמו חדשה. ואפילו בלי כתמי שוקולד מחשידים.
20. ואז בלילה, אחרי שכבר פרקתם את המזוודה ואת כל החפצים של הקטנה, ופתחתם לה את המתנה החדשה שקניתם לה, תשכבו צמוד צמוד ותיזכרו: "יו, היה בצימר גם הוט טאב. איך פספסנו אותו?"