אינסטינקט אימהי: מיתוס או שגם אבא יודע?
הצד שלו: ילד ראשון, ולא יעזור מה יגידו כולם, זו כאפה לפנים. הרבה דברים אתה מבין ולומד, והחלק הכי נוח זה להישאב לסטיגמה, ללכת צעד אחורה ולתת לאישה ולחמות להחליט ולהכתיב את הטון. מה לעשות, גבר נשאר גבר, גם המתקדם ביותר. ואז מגיע השני, עכשיו אתה משופשף, מכיר את הסימנים, מזהה את סוגי הבכי של התינוק, מתחיל להראות יותר נוכחות ולא מפחד. לאט לאט אתה מבין שאתה קורא את התינוק החדש באותה בהירות שהיתה לך ברגע שהחלטת להציע נישואים. המונח אינסטינקט אימהי מתנתק לשתי מילים לא קשורות שבקלות הופכות להיות אינסטינקט אבהי. כי אבא כבר לא יודע, אבא מרגיש!
היא: יסמין מור, אמא של אייל ואלה, מנהלת משרד ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה.
הצד שלה: אני לא חושבת שיש אינסטינקט אימהי רק כי ילדנו, אלא בעיקר כי יש לנו אינטואיציה נשית. גם כשהייתי שומרת על ילדים של אחרים, עוד לפני שהיו לי ילדים משלי, "הרגשתי" אותם. וגם היום, כשבעלי מכיר את הילדים בדיוק כמוני ויודע לזהות מה ומתי, אני שמה לב לפעמים לדברים שהוא לא היה שם לב אליהם. יש מקרים בהם אנחנו קצת יותר מרגישות את הילד כי בכל זאת ילדנו אותו, אבל הרבה אבות שאני מכירה מרגישים לא פחות את הילד שלהם מאשר האמא.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
כל הדברים שאבות לא יודעים לעשות
צפו באמא המביכה בעולם
איך זה להיות אמא ללא אמא?
"ללמוד להכיר את התינוק"
המומחית: ענבל ברק, מדריכת ליווי התפתחותי של 'הבית להתפתחות תינוקות' ומנהלת מרכז 'ספרטף', מרכז ליווי התפתחותי להורים ותינוקות.
דבר המומחית: "יש לנו סטטוס-קוו וגם אני מסכימה איתם. מניסיוני, לאבא יכול להיות 'אינסטינקט אבהי' בדיוק כמו שלאמא יש 'אינסטינקט אימהי', על אחת כמה וכמה לגבי התינוק האישי שלהם. כמו שגם עידו וגם יסמין ציינו, הרעיון הוא לאט לאט להכיר וללמוד את התינוק שלך וללכת על פי תחושה רגעית חזקה. גם אם עברה רק שעה מאז לידתו של התינוק, אנחנו חווים איתו סיטואציות שונות, מתנסים, רואים את התגובות שלו ופועלים בהתאם. האתגר האמיתי בהורות הוא באמת לפעול על פי אותו אינסטינקט.
בעולמנו רווי המידע, כשאנחנו מוקפים בהוראות, עצות וטיפים מכל כיוון, אנחנו לפעמים הולכים לאיבוד ומתרחקים בהדרגה מ'המקום האמיתי'- האינסטינקט. המקום שבו אנחנו לא מתלבטים, לא שואלים יותר מדי שאלות, אלא פשוט פועלים. המקום הזה שאם מישהו יבוא מבחוץ וישאל אותנו למה פעלנו כך, פשוט נענה לו: 'לא יודע, הרגיש לי נכון'.
בדרך כלל זה יהיה המקום הכי נכון עבורנו ועבור התינוק שלנו. גם אם יתברר לנו שטעינו ולא 'קראנו נכון את השטח'- לפחות זאת היתה החלטה שלנו ולא פעלנו כך כי מישהו אחר אמר לנו. מעבר לזה שנפשית יותר קל ככה להתנהל בנבכי ההורות, זה גם חלק מהלמידה שלנו כאמא וכאבא.
כשאני פוגשת הורים, אני תמיד מנסה להחזיר אותם לאינסטינקטים שלהם. אני מסבירה להם את הרציונל הפיזיולוגי, אנטומי ופסיכולוגי שעומד מאחורי כל שאלה, כל דילמה וכל קושי ומראה להם שגם הרציונל בדרך כלל מוביל לאן שהאינסטינקט הראשוני שלנו (בין אם הוא אימהי או אבהי) היה יכול להוביל אותם.
>> מה דעתכם? טקבקו לנו