הנה סיפור שנשמע אצלי בקליניקה בחודש האחרון, והאמת? אני שומעת אותו לא מעט לאורך השנים: "בחודשים האחרונים קרו מספרים מקרים בהם הילד שלי, בן חמש, פילח דברים קטנים", מספרת לי אמא. "במקרה אחד, בסופרמרקט, הוא הכניס לכיס קופסה קטנה של סוכריות בלי שהבחנתי, וכשהגיע הביתה החביא אותה מאחורי הכרית בספה. כשגיליתי את קופסת הסוכריות ושאלתי אותו מהיכן היא, הוא התחיל להמציא כל מיני תשובות: 'אמא של עילאי נתנה לי', אמר. היה לי חשוב לאמת אותו מול השקר, אז התחכמתי ואמרתי לו שאתקשר לאמא של עילאי ואשאל אותה. פתאם הילד נלחץ ושינה את תשובתו".
האמא המשיכה וסיפרה: "'מצאתי את זה בארון', הילד אמר לי. 'אבל זה לא יכול להיות', אמרתי לו, 'כי אני לא קניתי סוכריות כאלה'. 'אז אני לא זוכר', הוא אמר. אחרי התייעצות עם בעלי עזבתי את הנושא, וביום אחר הסברתי לילד את חומרת המעשה וכי אסור לקחת דברים בלי רשות ובלי לשלם. לא ידעתי עד כמה ניתן להפחיד ילד בן חמש וחצי, אבל אמרתי לו שבמקרים כאלו יכולה להגיע משטרה ולהתערב כי זו גניבה וזה פשע".
האם זה נורמלי שילד יגנוב וישקר?
האמא תיארה לי מקרה אחד שכלל גניבה ושקר, אבל סיפרה ששקרים מתחילים להיות נוכחים יותר ויותר אצל הילד. "בהזדמנות אחרת אמרתי לו: 'שמעתי שאמרת לירדן שאתה והחברים שלך תהרגו את הבנות, וזה לא בסדר להשתמש במילים כאלה כי אנחנו לא הורגים כאן אף אחד', והוא ענה לי שלא שמעתי נכון, וגם נתן לי הסבר מפורט למה בדיוק הוא אמר שאני לא הבנתי".
הדילמה של האם שפנתה אלי מורכבת: "אני לא יודעת מה המקור שגורם לו להתנהג כך. עד כמה זה נורמלי שילד ינסה לגנוב? עד כמה זה בסדר שהוא ישקר בקשר לזה? האם נכון לשלב גורמי הרתעה מפחידים כמו שוטר?".
ילדים משקרים וילדים מפלחים דברים שלא שלהם. נכון, לא כולם, אבל כמעט כולם. לילדים יש חשקים גדולים ורצונות שלא באים לידי ביטוי, והם חיים בעולם בו המבוגרים קובעים עליהם, מגבילים אותם, לא קונים להם כל מה שבא להם, כועסים עליהם, מצרים את צעדיהם. נכון שיש ללמד אותם גבול, מוסר, כבוד לאחר ולרכושו של האחר, אבל עד שזה יקרה יש סיכוי שהם ישקרו ויפלחו מהסופר, מהגן ומחברים.
לילדים צעירים עוד אין חוש מוסר גבוה, כי הרי מוסר הוא נורמה חברתית (עובדה שהוא שונה בכל מיני חברות ותרבויות) ונורמה חברתית נרכשת על ידי לימוד וחינוך. הילדים לוקחים דברים שלא שלהם כי ממש מאד, אבל מאד, רוצים שיהיה להם את זה, ומשקרים שלא עשו זאת כדי לא להרגיז, לצער או לאכזב את ההורים. ואז נכנס החינוך, וחלק מהחינוך הוא ההרתעה.
כשגונבים באמת יכול לבוא שוטר
צריך להשתמש בהרתעה. כולנו יצורים אנושיים ורובנו גם חלשי אופי, ואנחנו לא חונים ליד מדרכה שמסומנת בקו אדום-לבן לא בגלל התחשבות בקהילה אלא כדי לא לקבל דו"ח. רובנו מורידים מהירות בזמן נסיעה ברכב כשמתקרבים למצלמת מהירות. ההרתעה עובדת.
להפחיד ילד שיכול לבוא שוטר זה אולי לא נעים, אבל זה נכון: כשגונבים באמת יכול לבוא שוטר. להכריח את הילד להחזיר לחבר את הצעצוע שלקח לו ללא ידיעתו וגם לבקש סליחה זה קשה, אבל זה מלמד את הלקח. להגיד לילד "אני יודע/ת שאתה משקר ולכן אני לא סומך/ת עליך בעניין זה לכמה שבועות" זה קשה, אבל זה מרתיע. וההרתעה במקרה זה היא גבול שהולך ומופנם.
מוסר הוא ערך וערך זה דבר מופשט. כדי שילד ילמד מוסר – עלינו לבצע פעולות, שגם אם אינן נעימות, הן מכינות את הילדים לאיסורים של החברה שלנו. אז מצד אחד אל תיבהלו, כי זה טבעי ונורמלי. ומצד שני: הגיבו בחומרה.