בשבוע שעבר הייתי בהצגה "בגדי חורף אבא". הצגה קטנה, הצגת יחיד, במקום אינטימי וקטן, "קפה קאמרי". הצגה של שעה, בה היינו מרותקים לשחקנית היחידה והמצויינת, הילה הלוי-מצקר. הצגה שכתב, במשך כמה שנים, משה פרסטר, אותו אתם מכירים כסטנדאפיסט, שכאן גילה צד אחר ושונה לגמרי באישיותו. הצגה טובה, מעניינת, מרגשת, בגדר חובה לכל זוג נשוי ולכל הורה גרוש.
ההצגה הינה מונולוג של ילדה (בת עשר בערך) להורים גרושים. היא מעלה מחשבות שמגלות בפנינו בדידות ואומץ, אהבה ופחדים, תקווה והרבה עצב. השעה הזו הינה שעה של כניסה לתוך עולמם של ילדים להורים גרושים. את המחזה כתב פרסטר בשנים הראשונות שאחרי גירושיו, והוא שם בפי בתו הדימיונית את כל אשר הוא חשב שהיא חווה. והאמת? הוא דייק מאוד, הצליח להיכנס לראשה, ומראה כיצד היא עוברת, ממש עוברת, את כל שלבי תהליך האבל.
נכון שיש גירושין שהם ממש הכרח: הורה מתעלל או הורה פושע אשר המשך שהותו במסגרת המשפחתית רק תגרום נזק נוסף לבן או בת הזוג ולילדים. אינני מתעלמת מזה. אבל יש גם גירושין מיותרים. משברים כואבים שאפשר היה להתגבר עליהם ללא גירושין. אחרי שנים רבות של ישיבה בקליניקה מול הורים הנמצאים במקומות שונים ברצף הזוגי והמשפחתי שלהם, אני אומרת לכם זאת שוב בפה מלא: יש גירושין מיותרים.
גם הילד עובר תהליך של אבל
אני יוצאת מנקודת ההנחה שרוב הזוגות שמתגרשים רואים גם את טובת הילדים, ובאותו רגע, בהחלטה להתגרש, מצאו את החיזוק לכך שזה טוב גם לקטנים. ובכל זאת, בואו נבדוק את ההשלכה של ההחלטה הזאת על עולמם.
הרבה פעמים שואלים אותי "איזה נזק זה עושה לילד?". אבל אינני מדברת על נזקים. אני מדברת על השפעה. בואו נחשוב מה יכולה להיות השפעת הגירושין על הילדים. אין ספק שכל ילד הוא עולם בפני עצמו, וילדים שונים מגיבים בצורה שונה ומושפעים באופן שונה מנסיבות חייהם. ובכל זאת...
ילד מתגרש (ואני בוחרת במילה הזו בכוונה, כי זה כך. לא רק ההורים התגרשו אלא גם הילדים) עובר את חמשת שלבי תהליך האבל, ממש כאילו מת מישהו חשוב בחייו. את המודל הזה ניסחה פסיכיאטרית שוויצרית, אליזבת קובלר רוס, אשר עבדה שנים רבות עם חולים סופניים ובני משפחותיהם. היום מספרים לנו הפסיכולוגים כי ילדים גרושים חווים את אותם הרגשות ובאותו הסדר.
ראשית, עם גילוי המציאות, בעקבות שיחה עם ההורים בדרך כלל, הילדים מכחישים את הידיעה, בינם לבין עצמם. הם בטוחים שזה לא נכון, שאולי לא הבינו טוב. שנעשתה כאן טעות. איך זה יכול היות? אם הם מספיק בוגרים, הם מנסים להבין (מאיתנו) איך זה הגיע לכך. ההכחשה הזו מגנה עליהם ומבטאת את הקושי שלהם להתמודד עם המציאות, ובתקופה הזו הם בעצם אוספים כוחות להמשך הדרך.
אחר כך הם כועסים. לעיתים הם מביעים רגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה (בהצגה יש לזה ביטוי מצוין). הכעס שלהם מופנה החוצה, לסביבה, להורים, לצוותים החינוכיים ואפילו לחברים. רע להם. כואב להם. הם מנסים להבין מה קרה כאן? מי אשם? אולי הם? למה עושים להם את זה? אם הסביבה לא תדע להכיל את הכעס הזה הילדים הללו לא יצליחו להשלים עם המצב והם יחושו בודדים מאוד.
ואז מגיע המיקוח. הילד בודק כל אפשרות לבטל את המצב, לדחות את הקץ, למנוע את הגירושין. ילד קטן ינסה להיות ממש ממש ילד טוב במחשבה שאז, אולי, אם הוא אשם בגירושין (הרי בגללו ההורים רבים כל הזמן), הם יבטלו את החלטתם, יישארו ביחד ולא יריבו יותר. הם מנסים לעיתים לגרום להורים להשלים. הם חושבים, במוחם הילדותי, מה עוד הם יכולים לעשות כדי למנוע את רוע הגזירה.
מכאן הם מגיעים לקבלת המצב. והאמת, לעיתים זה לוקח להם שנים. הורים גרושים יודעים שהילדים קיוו, במשך שנים, שהם יחזרו לזוגיות. עם קבלת המצב הילדים משלימים עם זה שאין מה להילחם, שהם לא יוכלו לשנות את רוע הגזירה, מתרוקנים מרגשות של מאבק, מתעייפים, עצובים, גרושים.
כל בוגר הוא תוצר של חוויות ילדותו
את כל זה מעבירה הילה, השחקנית, מצוין. המפגש הזה שלנו, הקהל, עם הילדה הזו, היה מפגש שחודר ללב. לראות את הילדה עוברת בין כל השלבים האלה, ובעצם מתבגרת בעל כורחה – היה מחזה טעון. יצאתי מההצגה בידיעה שכולם צריכים להבין את זה, וכי כל מה שצריך זה לקחת את זה בחשבון, להוסיף את זה למידע שממנו מוציאים החלטות, ומי יודע, אולי ההחלטה תשתנה בעקבות ההבנה הזו.
כל בוגר הוא תוצר חוויות ילדותו. אני הינה תוצר של הוריי, של הזוגיות שלהם, של האחים שלי, של בית הספר היסודי בו למדתי, של חיי בתל אביב. כל אחד מכם הינו תוצר הוריו, אחיו, מגוריו והחינוך שהוא קיבל. הילדים שלכם אינם שונים מזה. הם יגדלו להיות בוגרים שהם תוצר חוויות ילדותם. חוויות גירושין הן קשות. קחו את זה בחשבון ורוצו לראות את ההצגה.
>> בטור הקודם: "אני לא מתגעגעת לנשיקה הראשונה שלי"
לכל הטורים האישיים של מיכל דליות
>> יש לכם שאלה למיכל דליות? תעלו אותה לעמוד הפייסבוק שלה או שלחו למייל family@mako.co.il והיא תשיב לשאלות נבחרות במדור מיוחד