כשאתם אומרים לא
בואו נכיר בעובדות: כשאומרים לילד "לא" - מקבלים תגובה. ילדים צומחים על הקשר והחיבור שיש להם אתכם ההורים, וילד שלילי שתמיד מתלונן יקבל בדרך כלל תגובה מהוריו. התגובה היא הקשר והיא היחסים בינו לבין הוריו. זה אולי לא נשמע כך אבל לעתים הדברים השליליים שיוצאים מפיהם של ילדיכם לא כל כך שליליים כפי שהם נשמעים. ייתכן והוא פשוט רוצה יחס, קשר, גם אם הוא שלילי. ישנם ילדים שהגרסה שלהם של "בוקר טוב אמא, מה שלומך?" נשמעת כך: "איכס, הביצים האלו מגעילות!". אז גם אם זו הדרך שילדכם מצא על מנת לתקשר איתכם, זה לא אומר שעליכם להקשיב לזה ללא סוף.
כשיש בבית ילד מתלונן כרוני, זה יכול להתיש מבחינה רגשית. יכול להיות שאותו ילד יודע גם לאהוב, להצחיק ולהיות מתוק, אבל הנטייה שלו להתלונן בולטת כי היא כל כך סוחטת אנרגיה.
אז מאיפה מגיעות כל התלונות שלהם? אם מדובר בנער או נערה, ייתכן וזו הסיבה: ההתבגרות שלהם. ייתכן שכאשר בתכם היתה צעירה היא נהגה להתלהב ולהגיד דברים כמו "אמא, תראי איזה יופי!". ואז הגיע גיל ההתבגרות וזה הפך, בעיניה, להיות בלתי מגניב בעליל להתלהב בצורה כזו, במיוחד עם ההורים. הרי אם היא תשתף אתכם ברגשותיה (כך היא חושבת), זה אומר להיפתח בפניכם וזה הדבר האחרון שהיא רוצה לעשות בשלב זה של חייה. שם המשחק של המתבגרים הוא להדוף אתכם. ואל תשכחו שהבית הוא המקום הבטוח שבו כל המתחים והפחדים יכולים למצוא פורקן. אז אולי היא לא תספר לכם איזה יום מגעיל עבר עליה, אבל היא תתלונן שהאוכל לא טעים. כן, זה לא נעים, אבל זיכרו שזהו רק מנגנון התמודדות מצד בתכם המתבגרת, אז אין סיבה לקחת את זה באופן אישי.
דבר נוסף שיכול לעזור למצוא דרכים רגועות ויעילות להתמודד עם התופעה, הוא לנסות להבין מדוע ההתנהגות מפריעה לכם כל כך, על איזה כפתורים היא לוחצת? האם גם לכם יש נטייה להיות ביקורתיים ושליליים? הרי התנהגותם של ילדינו לעתים קרובות מציבה בפנינו מראה, ואם נודה באמת, לא תמיד אנחנו רואים בה את מה שאנו רוצים לראות. האם אתם מרגישים אחריות, כהורים, לתקן את הילדה, לעצב אותה ולהפוך אותה לסמיילי אחד גדול? האם אתם מרגישים חרדה עתידית ותוהים האם כך יראו שארית חייה של בתכם האהובה? ומי בכלל ירצה להתחתן עם שק של תלונות ופרצוף זועף? אם לאחת מתוך השאלות האלה עניתם בחיוב – הרגעו וזיכרו שזה רק גיל, זו רק תקופה ויש סיכוי גדול שזה יעבור. בינתיים שימו לב לביקורתיות שלכם וליחסים ביניכם.
תישארו בחוץ
"אני שונא את המשפחה הזו!", נשמע מוכר? ילדים מרדניים משתמשים בשליליות על מנת להפעיל את כל הסביבה, כולל אתכם. לפעמים הם מגיבים אוטומטית, בלי לחשוב, והם לא בהכרח מנסים להרגיז. אבל במקרים אחרים הם עושים זאת עם כוונה ברורה לגרום לאחרים להרגיש רע, כפי שהם מרגישים. אז אם הילד מפזר הרבה שליליות בית, תפקידכם הוא לא להישאב פנימה, מכיוון שזה מה שיתן לו תחושה שהוא בשליטה וזה רק יקבע את התנהגותו.
השתדלו מאד לא לשתף פעולה עם חלק זה של הילד. זהו מתי הוא מנסה ללחוץ לכם על הכפתורים והימנעו מתגובת הנגד האוטומטית שלכם. הנטייה הטבעית שלנו היא להגיד משהו כמו "מה לא בסדר איתך? אתה מקלקל לכולם את הארוחה!", או אף חמור מזה "אתה שונא אותנו? אז לך לחפש לך משפחה אחרת!". זה נורא. במקום זה, אתם יכולים להציב גבולות להתנהגות השלילית, למשל "לא עכשיו בבקשה. אנחנו מנסים ליהנות מהארוחה" או "אם הארוחה לא מוצאת חן בעיניך אתה יכול ללכת לחדר שלך ולעשות משהו אחר". אם הילד ימשיך בהתנהגותו השלילית, תצטרכו להשתמש בתוצאות הגיוניות קשיחות יותר.
הגדירו היטב את הגבולות שלכם, והבהירו בדיוק מה אתם מרשים ומה לא, מבלי להיות ביקורתיים ומבלי להעביר לילד מסר שעליו להיות שונה ושמשהו לא בסדר איתו.
נשמע פשוט? כלל לא. לפעמים התנהגות שלילית של ילדים, ובמיוחד בני נוער, היא כמו מגנט המושך אותנו פנימה. הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודעים למה שקורה, ולהישאר בחוץ. רק שם תוכלו לשמור על עצמכם וגם לתת לילד או לנער את הקבלה והאהבה להם הוא כה זקוק.
בעצם, כשאתם מתמודדים עם ילדים שליליים, עליכם לפעול בניגוד לאינטואיציה שלכם. בעוד שהרצון להפוך את ילדיכם לילדים חיוביים ושמחים הוא מטרה טבעית וחיובית, הניסיון לכפות זאת עליהם יחזור אליכם כבומרנג. במקום זאת, תפעלו בניגוד לאינטואיציה שלכם ותקבלו את הרגשות השליליים שלהם. זכרו שרגשותיהם הם שלהם ולא שלכם. אל תתנו לחרדות שלכם ולרגישויות שלכם להפריע. הקשיבו ללא ביקורת. עימדו ליד הילדים, לא בתוכם. והכי חשוב, המשיכו להרעיף עליהם אהבה ולחזק התנהגות חיובית בכל הזדמנות. רק כך יוכלו הילדים להשתחרר ולהתחיל לחשוב על איך הם היו רוצים להשתנות ולגדול.