"דודה שלי שהגיעה לפנינו לישראל, ראתה על גופי סימנים כחולים, והחליטה להוציא אותי מהבית". אילוסטרציה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock את הטלטלות והתלאות שעבר נתן אמינוב (22) בחייו הקצרים, אפשר למלא בביוגרפיה עבת כרס, אבל גם המזל ליווה אותו, ופתח בפניו את הדלת הנכונה בבית הנכון – ביתה של משפחת האומנה, איתה הוא חי עד היום. "חשוב לי שילדי אומנה ילמדו מהסיפור שלי ויידעו שגם אם קשה והלב כואב, יש מישהו שם שיוכל לעזור ולתמוך בהם", אומר אמינוב. כמה רחוק מוכן ללכת אדם צעיר שמשאלתו העמוקה היא לפגוש את אמו?
הרגשתי שזו משפחה שלא אפרד ממנה לעולם
כולנו גדלים על סיפורי ילדות כאלה ואחרים, אבל אמינוב גדל על סיפורי אימה שסיפר לו אביו. בסיפור שסופר לו, הייתה לו אחות, וכשהייתה רק בת כמה חודשים, אביה שם אותה על שולחן אוכל גבוה במקום עבודתו, ללא השגחה, ובעקבות זה היא נפלה על הראש ונהרגה. האב לא טרח לספר זאת לאמו של אמינוב וניסה להסתיר ממנה את המקרה. לאחר שאמינוב נולד, האם המשיכה לחפש את האחות במקומות שונים, אחד מהמקומות הללו היה בבטנו של אמינוב התינוק. האם, על פי סיפורו של האב, נטלה סכין, וחיפשה את הבת שלה בבטנו של התינוק. כשהחל לדמם, האם עטפה אותו בסדין ורצה לבית החולים, כך למעשה ניצלו חייו.
>> חושבים שאתם מתאימים להיות משפחת אומנה? היכנסו
איך מרגיש ילד שמגיע לבית זר?
"קיבלו אותי בידיים פתוחות ובלב רחב. היה לי חדר משלי, אוכל טוב ויחס טוב של ההורים כלפיי. הילדה הביולוגית שלהם מבוגרת ממני בשש שנים, ומאוד שמחה לקבל אותי. אנחנו ממש כמו אחים", אומר אמינוב ומספר כי מדובר במשפחה מיוחדת, שאימצה לחיקה במהלך השנים 13 ילדי אומנה, שכל אחד מהם הגיע לתקופה מסוימת, לעתים אף לחמש או עשר שנים, ועזב. "ילד שחי במשפחה אומנת, חי במעין פיצול אישיות. מצד אחד הוא במשפחה אומנת, ומצד שני יש לו משפחה ביולוגית, ויש בלבול מי המשפחה האמיתית שלו?".
שמרת על קשר עם אביך?
"נפגשתי עם אבי במרכז קשר, כי רצו לפקח על הפגישות שלנו. ההורים האומנים שלי נלחמו שאפגש אתו, ומכון סאמיט מאוד עודד את הקשר שלנו כי הם לא רצו שאשכח את העבר שלי. עם הזמן נפגשתי בפרטיות עם אבי כפעמיים בשבוע, אבל מפעם לפעם הוא עדיין הכה אותי. פעם אחת כשהייתי בן שבע וחצי חזרתי הביתה מדמם מהמכות שנתן לי. כל הזמן שאלתי אותו איפה אימא שלי, לפעמים הוא סיפר שהיא כבר לא בחיים, לפעמים שינה גרסה. אבל את התשובה לכך קיבלתי רק בגיל 18".
הלכתי לחפש את אימא שלי
אמינוב מספר כי הרצון לפגוש את אמו הביולוגית לא עזב אותו כל השנים. "הצלחתי לחסוך בתוך קופת צדקה אלף שקל, ובגיל 9 פשוט קמתי יום אחד בשש בבוקר, כתבתי לאמי האומנת פתק: "הלכתי לחפש את אימא שלי", וברחתי מהבית. בסופו של דבר, האב האומן מצא אותי יושב על נדנדה עם קופת הצדקה ביד, הוא נתן לי את ידו ואמר 'בוא הביתה'".
בעקבות הסדרה "אבודים", האם האומנת שתמכה באמינוב לפגוש את אמו, החליטה לפנות לצופית גרנט. לאחר מספר חודשים, כשאמינוב היה בצבא, התקשרה אליו גרנט וסיפרה כי היא איתרה את מקום מגוריה של אימו. בגיל 19 החליט אמינוב לנסוע לטג'יקיסטאן עם אמו האומנת, ודוד שלו על מנת שיתרגם. "מאוד התרגשתי שאני הולך לפגוש אותה, אבל היו לי גם חששות", מספר אמינוב, "צופית אמרה לי שהיא חולה בסכיזופרניה חמורה, ונמצאת בבית חולים פסיכיאטרי. היא הכינה אותי מראש כדי שלא אהיה מאוכזב. נסעתי עם התמונה היחידה שהייתה לי, תמונה של אמא שלי מגיל 18 כשהתחתנה, והכנתי לה אלבום תמונות מכל שנות ההתבגרות שלי".
הפגישה עם אמו של אמינוב לא עלתה בקנה אחד עם ציפיותיו. הוא ניסה בדרכים שונות לגרום לה להיזכר מי עומד מולה, אך לא תמיד היה בטוח שהיא מבינה. "לפעמים היא לא דיברה, לפעמים אמרה מילים לא קשורות. הייתי בטוח שיהיה לה פלשבק והיא תשפוך את הלב, אבל בגלל הסכיזופרניה זה לא התאפשר". אמינוב ביקר בבית שבו גדל, וכמעין סימבול לניסיונו הכושל להגיע לאמת ולדעת איך הכול התחיל, הבית היה סגור ונעול בפניו. "רציתי לבדוק אם הסיפור שאבא שלי סיפר לי נכון. פניתי לדיירת הכי ותיקה שגרה בבניין, מסתבר שהיא הייתה החברה הכי טובה של אימא שלי. שאלתי אותה על הכול. היא אמרה שאימא שלי הייתה אימא טובה ואהבה את ילדיה, ואבא שלי היה חוזר שיכור ומרביץ לה עם נעליים. היא גם אמרה שבטופס הוויתור עליי, שאותו הציג לי אבי, היא לא מזהה את החתימה או הכתב של אימא שלי. כך הבנתי שזה זוייף. אימא שלי, שנכחה בפגישה, זיהתה את החברה שלה, והחברה ניסתה לשכנע אותה שאני הבן שלה, זה צבט לי בלב".
בפגישה, אמו האומנת עמדה מהצד, נרגשת ומוחה את דמעותיה. אמינוב לא חדל לנסות לעורר את זיכרונותיה של אמו, הוא מצא שני ילדים קטנים, בן ובת, שדומים לו, אך האם הביטה בהם והחלה לצחוק. לפתע, ספק ברגע של גילוי לב ספק ברגע של חוסר בהירות, אמרה האם כי אביו של אמינוב הניח את אחותו התינוקת בתוך קופסה וזרק אותה לים.
במקום סיפורים על נסיכות, גדל על סיפורי אימה. אילוסטרציה | צילום: Steven Bourelle, Shutterstockהסוף למסע המטלטל
עד היום לא יודע אמינוב מה באמת קרה לאחותו. לגבי הצלקת בבטנו, סיפרה לו השכנה כי שני הוריו רבו עם סכינים והוא נפגע מהמריבה, ונחתך. אך גם זו עדיין נותרה תעלומה. כשהעניק לאמו חיבוק אחרון הבין אמינוב שהוא רוצה להביא אותה לישראל, אך המשימה הזו לא עומדת להיות פשוטה משום שאימו לא יהודייה וחסרים לה מסמכים.
11 הימים המטלטלים בטג'יקיסטאן עמדו להגיע לסיומם, אך אמינוב, אמו ודודו לא ידעו כי בדרך חזרה ארצה חיכתה להם דרמה מטלטלת נוספת. בעודם מוכנים לעלות למטוס, השלטונות המקומיים האשימו אותם בריגול, וכלאו אותם. השלושה נאלצו לשלם כספים רבים ולתת שוחד כדי לשרוד. משום שאין במקום קונסוליה יהודית, בעזרת קשרים הם פנו לגורמים לא רשמיים כמו אחד המאפיונרים הכי גדולים באזור, על מנת שישחרר אותם מהכלא. "המסע הזה בהחלט לימד אותי המון על החיים, והמפגש עם אימא סגר לי פינות. אני מרגיש שתיקנתי את העבר עבור העתיד, ועשיתי גם תיקון לאבא שלי. כשיוצא לאור סוד שמישהו הסתיר, זה מכפר גם עליו. יצרתי קשר עם אבי לאחר שחזרתי וסיפרתי לו על המפגש. הוא איים שירצח אותי ואת המשפחה שלי, ומאז עברו כבר שנתיים וחצי והקשר איתו נותק. אני יודע היום שזה יהיה כמעט בלתי אפשרי להביא ארצה את אמי. מנהלת בית החולים בו אמי מאושפזת דרשה שוחד, ומשלא קיבלה, אמרה לי שאני לא אנסה להתקשר לאמי כי היא לא תיתן לי לדבר איתה". כיום, מתגורר אמינוב אצל משפחתו האומנת ושומר על קשר עם סבתו ודודתו. "חשוב לי שילדי אומנה ילמדו מהסיפור שלי, ויידעו, שגם אם קשה והלב כואב, יש מישהו שם שיוכל לעזור ולתמוך בהם", מוסיף אמינוב.
יוני בוגט מנכ"ל מכון סאמיט שעוסק באיתור והכשרה של משפחות אומנה באזור הדרום ובירושלים: בישראל חיים היום כ- 10000 ילדים הנמצאים במסגרות חוץ ביתיות. על אף שמחקרים קובעים כי טובת הילדים היא לגדול במסגרת משפחתית, 75% מהילדים נשלחים לפנימיות ולמוסדות ורק כ 25% מגיעים למשפחות אומנה.
למרבה הצער, קיים בישראל מחסור חמור של משפחות אומנה - הפניות להשמת ילדים מתרבות ואין מספיק משפחות. לכן, ב"מכון סאמיט" אנו פועלים בימים אלה לצרף אל "משפחת האומנה" משפחות חדשות במטרה למצוא לילדים בית חם. אנחנו מחפשים בעיקר משפחות לילדים מגילאי 5 ומעלה. אם לא יימצאו לילדים אלה משפחות אומנה, הם ייאבדו את הסיכוי האחרון שלהם לגדול בבית רגיל, עם דמויות של אב ואם, שיכולים להעניק להם יחס אישי ותחושת בטחון.
משפחות המעוניינות לשמש משפחת אומנה לילדים מוזמנות ליצור קשר עם מכון 'סאמיט' בטלפון: 02-5631350 או באתר המכון בכתובת: www.summit.org.il.