ירדנה מלקר שוסטק (53) נשואה ואימא לשלושה ילדים, ממושב פרי גן בעוטף עזה. "עובדת כשכירה בהנהלת חשבונות כרגע, ומפתחת קורסי בישול הודי דיגיטליים. עד השבעה באוקטובר היה לנו במשך ארבע שנים פודטראק של אוכל הודי 'בא לי הודי' שהסתובבנו איתו בירידי אוכל. מאז הפסקנו לבשל ולתפעל את הפודטראק כי ברחנו מהבית. בכל סבב לחימה הפסדנו המון לקוחות וסחורה. אחרי שהייתי שנתיים עם הפודטראק בסנטר באשקלון, חיפשתי במקביל עבודה, שלחתי קורות חיים והתקבלתי לעבוד בחוות גידול קנאביס רפואי בניר עוז. עשיתי אבטחת איכות על תהליכי ייצור של קנאביס, תחום שלא הכרתי לפני כן, וזה היה מאוד מעניין. לא חזרתי לעבוד שם, הם עדיין לא קיבלו את הפיצוי מהמדינה, וחזרו לפעול בצוות מצומצם.
"אנחנו מבשלים אוכל הודי כבר 20 שנה, שני ההורים שלי עלו מהודו וזה מה שאכלו אצלנו בבית, למדתי מהסבתות, דודות ואימא. כרגע אני עובדת על קורס דיגיטלי של בישול.
"אני מלווה מקצועית על ידי עמותת יוזמות עתיד, הם מחברים לי צלם שיצלם את הקורס. לפני הרבה שנים, כשהתחלתי עם האוכל ההודי, עברתי קורס בבאר שבע של יוזמות עתיד ומאז בכל פעם שיש להם תוכנית מתאימה, הם חוזרים אליי. הקורס הראשון שאוציא יהיה על אוכל נטול גלוטן הקורס השני יהיה אוכל הודי טבעוני ואחר כך נראה איך יילך, יש לי רעיונות לשמונה קורסים. הקורס הראשון ייצא לקראת פברואר אחרי שנסיים צילומים ועריכה. אני אלמד להכין מסאלה דוסה עם כל מיני תוספות, צ'יקן טיקה, חומוס ותרד בקרם קוקוס, כל מיני תיבולים ושיטות עבודה, וכל זה יימכר דרך האתר שלי".
דניאל שוסטק (54) נשוי לירדנה ואבא לשלושה. "עד ה-7 לאוקטובר הייתי מאמן טניס במרכז הטניס באשקלון, ומאז הוציאו אותי לחל"ת. לא אהבתי את ההחלטה הזו. בגלל שאני מהעוטף אמרו שיתנו לי משכורת ואחרי שלושה שבועות הוציאו את כולם לחל"ת, וכאב לי שעשו את זה. יכלו לשבץ אותנו במקום חבר'ה שיצאו למילואים. כשפונינו ועברנו לפ"ת, עברתי לעבוד באוריון מערכות מתקדמות, מפעל בטחוני ביבנה, ועד היום אני עובד שם, כמבקר איכות. עבדתי בעבר במוטורולה אז יש לי רקע. הנסיעה בבוקר לשם שקטה יחסית, אחר הצהריים לוקח לי שעה וחצי להגיע הביתה. שיחקתי טניס מגיל 11 ואימנתי עד עכשיו, עבדתי בכל מיני מקומות כמאמן, בערד, באופקים, באשקלון, חוץ מהפסקה של כמה שנים, שבה עבדתי בדפוס בארי. ועבדתי גם כמתאם מעבר הדלקים לעזה בין 2018-2022, בשלוחה של דור אלון שהייתה במעבר. זו אחריות מאוד גדולה, קרוב לציר פילדלפי. אהבתי לעבוד שם".
נשואים: דניאל: "אני ערדניק במקור אשתי מפרי גן. נפגשנו בערד, היא התחילה לעבוד במוטורולה בערד ואני גרתי שם ועבדתי כמאמן טניס, החלטתי לעזוב והגעתי למוטורולה, ושם נפגשנו. אנחנו נשואים כבר 28 שנים. לקח 3 שנים עד שהתחתנו".
ילדים
שוהם (26) דניאל: "שוהם על הרצף בתפקוד גבוה, נפגע מאוד בשבעה באוקטובר ולא חזר לעבוד מאז. הוא עבד בסופר המקומי לידנו והוא גר איתנו. לא קל לו, מקבל טיפולים רגשיים, גם כשהיינו בפתח תקווה קיבל, אבל העו"סית מקיבוץ רעים עזבה לארה"ב, ואפילו המשיכה לטפל בו מרחוק בזום כי לא היה מוכן לדבר עם אף אחד חוץ ממנה. באיזשהו שלב זה הפסיק וחזרנו הביתה, לפני חודש התחיל שוב טיפולים".
א'. סטודנטית (25) – לומדת בבר אילן תחום בטחוני.
סול (14) דניאל: "בשבעה באוקטובר היא איבדה חברים אונליין, כשישבנו בממ"ד החברים הפסיקו לענות לה, אלו חברים מקיבוץ בארי וניר עוז: התאומים ינאי וליאל חצרוני ז"ל, נויה דן ז"ל, היא התכתבה איתם באותו בוקר והפסיקו באיזשהו שלב לענות לה. היא עברה טיפול ארוך, כולנו עברנו. עם נויה היא הייתה כל היסודי ועם ינאי וליאל התחילה את כיתה ז'. כולם מכירים את כולם". ירדנה: "אנחנו עברנו אובדן בצבא והיא הייתה בת 13 בסך הכול, זה ממש קשה".
לוק – כלבה, איצי – חתולה. ירדנה: "הכלבה היפר אקטיבית, הייתה איתנו בממ"ד בשקט מוחלט. הצלנו אותה, מישהו זרק שלוש גורות, ואימצנו את הכי שקטה. הן לא מסתדרות אבל גם לא רבות". דניאל: "אין שם אהבה גדולה". ירדנה: "הן נמנעות. החתולה ברחה כשעזבנו לפתח תקווה חזרנו אחרי כמה ימים לחלץ אותה והיא חיכתה ליד הדלת. שוהם היה עצוב מאוד ורצה אותה".
מגורים: ירדנה: "גרנו בערד קצת ועברנו לפרי גן. כששוהם נולד הבנו שיהיה לי פה מענה הכי הולם לילד על הרצף, זה היה המקום האידיאלי עם המרחבים ותמיכה בבית ספר. בנינו בית עם משק, יש לנו קרקעות אבל אנחנו לא חקלאים, משכירים את זה למושב שלנו".
חרבות ברזל: דניאל: "בשבעה באוקטובר היו 10 מחבלים במושב והבית שלנו נפגע. החלטנו לעזוב לפתח תקווה, וחזרנו הביתה לפני .ארבעה חודשים וחצי. בשבעה באוקטובר מכולנו היינו בבית, גם הבת האמצעית שגרה במרכז, כל הקרב היה ברחוב שלנו סביב הבית, הבית היה מחורר והרכבים שלנו ניזוקו. חשבנו שחדרו הביתה, וכשהיינו בממ"ד היינו בשקט ולא הוצאנו מילה, שמענו את כל מה שקרה במהלך היום משש בבוקר עד שלוש וחצי אחר הצהריים. אף אחד לא הצליח לחדור לתוך בית של מישהו, אבל עשו נזקים גדולים. עד לפני שנתיים אני הייתי בכיתת כוננות וסיימתי את תפקידי. במושב שלנו היו רק שני חברים בכיתת כוננות, והם ביקשו עזרה ממי שיכול, היישוב שלומית נענה לקריאה ושלחו לנו שמונה חברי כיתת כוננות וארבעה מתוכם נרצחו: אוריאל ביבי ז"ל, ראובן שישפורטיש ז"ל, אביעד כהן ז"ל ובכור סוויד ז"ל, ונרצח גם השוטר אבי צידון שהיה במקרה באיזור. המחבלים ברחו באיזשהו שלב.
"בשש וחצי בבוקר הערתי את כל הבית, הכנסתי את כולם לממ"ד, לרוב אצלנו יש 2-3 כיפות ברזל וחוזרים לישון, אבל היה בלי הפסקה, יצאתי לסגור את החלונות של הסלון ושל המטבח, יש לנו חלונות גדולים, הבית שלנו הוא הראשון ליד השער של המושב, וראיתי איך הם מפוצצים את השער של המושב וחודרים פנימה, כשראיתי שהם עם בנדנה ירוקה, אמרתי זה לא הצבא שלנו. נכנסנו וסגרנו את הממ"ד. ירדנה התקינה מנעול פנימי לממ"ד, בצוק איתן, גם להורים שלה שגרים פה וגם לנו. כשהחיילים הגיעו בסביבות שש בערב הרגשנו בטוחים. אף אחד לא יצא מהבית עד שהצבא לא טיהר את המקום. החיילים עברו חדר חדר וראו שהכול בסדר. בהתחלה קראו בשמנו ולא יצאנו כי חשבנו שאלו המחבלים, אבל הוא אמר: 'זה אני, אלירן' וידעתי שזה סגן הרבש"ץ, ואז הבנתי שאפשר לצאת. כשיצאנו חשכו עינינו, ראינו את כל הנזקים שהיו בבית".
ירדנה: "שפכו בנזין על הדלת אבל לא הציתו אותה".
דניאל: "באו עם כמות של נשק ותחמושת, לבנות חבלה ורימונים, הכול היה עליהם, בנס ניצלנו. בזכות כיתת הכוננות של שלומית, והשכן שלנו, עזרי נתן, ששכב בחצר הבית שלו, וכשראה את מחבלי הנוחבות מתקרבים ירה לכיוונם עם האקדח, ככה מנע את הכניסה שלהם פנימה להמשך הרחוב, וגם בזכותו אנחנו ואימא של ירדנה ניצלנו".
ירדנה: "שני הרכבים שלנו ניזוקו. היה אסור לנו לצאת אבל דניאל יצא וראה את הנזקים לרכב. יצאנו והכנו אוכל ושתייה לחיילים שהגיעו, ונשארנו עוד יומיים בממ"ד".
פינוי: דניאל: "היינו 5 ימים אצל המשפחה של ירדנה שגרים בנס ציונה, היינו 6 נפשות בבית של ארבע נפשות וזה לא היה פשוט, אז שכרנו דירה בפתח תקווה, בת דודה של ירדנה הכירה קבלן שהכיר יזמת שיש לה בניין עם דירות, והיא תרמה לנו לחודש וחצי את הבית ואחר כך שילמנו שכירות. לאחר שהבית שלנו שופץ ותוקן, חזרנו ביוני הביתה". ירדנה: "כל המושב התפנה בשיירה לאילת, ולנו לא היו רכבים לצאת כי הם ניזוקו אז עוד נשארנו בבית, לקחנו את סול כל כמה שבועות לאילת להיות עם החברים. אימא שלי סיעודית ולא היה נראה לי הגיוני שנשהה איתה במלון. עברנו לפתח תקווה יחד עם ליליאן, אימא שלי ופיי, הפיליפינית שלה".
אובדן: דניאל: "כולנו במשפחה איבדנו המון חברים בשבעה באוקטובר. אני איבדתי המון מקיבוץ בארי. יוסי שרעבי היה המנהל שלי בדפוס בארי ואלי, ואיתי קפלינסקי שנרצח, ומישל טננבאום, חבר שהכרתי ועבדתי איתו בהרבה מקומות". ירדנה: "מתן צנגאווקר עבד איתי בחוות קנאביס רפואי בניר עוז, והוא עדיין חטוף, וגם אילנה עבדה איתנו שם, היא הייתה חטופה וחזרה בעסקה הראשונה. אנחנו מכירים מהירידים את דרור אור שהכין את הגבינות בבארי ודביר קרפ שוקולטייר, שפתחו בתי קפה על שמו, הגופות שלהם עדיין חטופות".
מה אוכלים בבית? דניאל: "כשעבדנו עם העסק של האוכל ההודי היה יותר אוכל הודי ומאז שהפסקנו אנחנו לא מבשלים את זה". ירדנה: "אני פחות מבשלת בתקופה האחרונה, רק בסופי השבוע. הילדים מבשלים יותר, אנחנו משפחה של בשלנים. שוהם מבשל כל מיני בשרים, סול - פסטות, והאמצעית מוקפצים. היא הייתה טבעונית 10 שנים, עכשיו צמחונית. דניאל מכין לנו חביתות, הוא הסו שף, חותך כמו שצריך". דניאל: "אני שפן נסיונות של כל ההצלחות".
חלוקת התפקידים: דניאל: "אני אומר את המילה האחרונה בבית: 'כן, אשתי'. יש פה הרבה חלוקות תפקידים. אני שם מדיח ומפנה את הזבל, כולנו מנקים את הבית, הקטנה שוטפת את האמבטיה, הגדול שם ומפנה מהמדיח, עושים הכול ביחד".
אאוטסורסינג: ירדנה: "הכביסה הולכת למכבסה, יש בקיבוצים. עד השבעה באוקטובר לקחתי לניר יצחק ועד היום לא הפעילו את המכבסות אז לוקחים לקיבוץ גבולות. זה הדבר היחיד כי אף אחד פה לא מקפל כביסה".
תחביבים: ירדנה: "אני לומדת תמיד, עכשיו אני לומדת בינה מלאכותית ושיווק, קצת כותבת, קצת מנסה אמנות, לצייר, סול אוהבת לקרוא, שוהם הוא גיימר של מחשבים". דניאל: "אוהב לראות הרבה טלוויזיה".
ערך מרכזי בבית: ירדנה: "אוהבים להיות ביחד. כל הזמן עובד פה הראש היהודי: 'מה אוכלים עוד מעט, ומה אוכלים בששי?' רואים תוכניות אוכל, בכיפור מבשלים הכי הרבה כדי לאכול אחרי הצום".
משבר אישי: ירדנה: "ההריון של שוהם התחיל כתאומים, והיה אובדן של עובר אחד במהלך ההיריון וזה מלווה אותי שנים. היו לי דימומים וכשהגעתי לרופא הוא שלח אותי לעשות הפלה לגמרי, לא התרגש מהעניין אמר לי שזה קורה לעשרים אחוז מהנשים. הסתובבתי בכבישים עד שדניאל הגיע ונסענו לבית חולים ושם אמרו שיש לנו תאומים ואחרי כמה זמן עובר אחד לא החזיק ונספג, ושוהם נשאר".
דניאל: "כשהייתי בן 19 בסדיר, חייל בגולני, אבא שלי נפטר בגיל 55, קיבלתי חופשה מהצבא כי אבא שלי עבר הקרנות וכימותרפיה, היתה לו לוקמיה, אמרו לו שאם הוא יפסיק לעשן, יהיה לו עוד 5 שנים לחיות, הוא הפסיק לעשן ואחרי 5 שנים הוא נפטר. הוא הגיע לביקורת רגילה ופתאום עלה לו חום, הדרדר מצבו ואחרי שבועיים נפטר. לי היה מאוד קשה. אבא שלי היה חבר שלי והמאמן שלי בטניס כשהייתי שחקן צעיר, ליווה אותי כל הזמן בתחרויות ובכל מקום. אחרי שנפטר החלטתי לעצור את זה, לא יכולתי להתחרות, הייתי במצב לא טוב נפשית. היום אני כבר לא משחק טניס, עברתי מספר ניתוחים לא קלים, שמנעו ממני להמשיך לשחק".
קורונה: דניאל: "הקורונה חיברה בינינו יותר מכל תקופה אחרת". ירדנה: "הגענו להבנה שהמקום כאן הוא גן עדן, יכולנו לעשות הליכות ולא לפגוש אף אחד, הילדה והכלבה יכלו לשחק בחוץ שעות, פה יש מרחבים פתוחים".
מה בסל רגשות האשמה: ירדנה: "בגלל שהייתי עסוקה עם שוהם, האמצעית שלנו פחות קיבלה את המקום שלה, מצד שני זה גרם לה להיות יותר עצמאית".
כמה משתכרים: "סביב ה-18,000 שקל".
לאן הולך הכסף: ירדנה: "על הרכבים, כי כל אחד צריך רכב נפרד, על אוכל ומשכנתא". דניאל: "בקושי יוצאים לבילויים". ירדנה: "אבל כשיוצאים עם סול ליום כייף זה עולה המון כסף, כי מבקשת שנקנה לה המון דברים. יום הכייף שלה זה קניון".
על מה רבים: ירדנה: "על משימות בבית שעושים בזמן או לא בזמן, אם שכחנו או לא, אבל לא יותר מדי. אין לנו על מה לריב".
מפלס עצבים: ירדנה: "שקרים, יודעים את זה פה, אני מעדיפה שיבואו ויגידו לי אם עושים משהו. סול באה להתייעץ איתי הרבה וגם חברות שלה, אז אני יודעת שעשיתי בסדר, גם שוהם היה משתף הרבה בעבר". דניאל: "דברים קטנים כמו גרביים ונעליים של הילדה שמשאירה בסלון יום יומיים".
סופי שבוע: ירדנה: "כל שישי נוסעת לים, לפעמים עם דניאל ולפעמים עם חברות, כל שישי עושה הליכה על חוף הים באשקלון, ובשבתות נחים ומנסים לעבוד בגינה, יוצא לנו ממש קצת, מעכשיו זה יהיה יותר טוב". דניאל: "אני אוהב את הבית והשקט שלי, אני קם כל בוקר בארבע ורבע ונוסע עוד שעה אז אני מגיע הביתה עייף. עברתי לפני כארבעה חודשים ניתוח בעמוד שדרה צווארי, בגב התחתון, עברתי תאונת דרכים במרץ 2023 ועשרה חודשים אחרי היו לי בעיות עם הידיים, והחליטו שאני צריך לעבור ניתוח בעמוד שדרה צווארי. אני גם מאובחן כפוסט טראומתי מהשבעה באוקטובר, כל המשפחה עברה פה טלטלה".
זמן איכות זוגי: ירדנה: "גונבים קצת זמן כשיש משהו לעשות, לא נוסעים במיוחד. אם יש לנו בדיקה או סידור נוסעים ביחד ועושים מזה זמן שלנו. בסוכות נסענו לאילת עם זוג חברים והבת שלהם". דניאל: "ביום שישי לפעמים אוכלים ארוחת בוקר בחוץ".
זכרון משפחתי נעים: ירדנה: "הבריתה של סול, היינו כולנו משפחה". דניאל: "הזמן של הפינוי, בשמונה חודשים שהיינו ביחד זה היה זמן מגבש ועשה לנו טוב, כי היינו כולם ביחד וכולנו הבנו אחד את השני והיינו אחד בשביל השני, כמה שהילדים רצו לחזור הביתה, הם אמרו איפה שאתם נמצאים זה הבית. גם נסענו בתקופה הזו לאילת מדי פעם והיינו שם כמה ימים כדי שסול תהיה עם חברים ושם גם היינו ביחד וטיילנו בערבים, שוהם גם היה איתנו, האמצעית מדי פעם באה. מישהו היה צריך להישאר עם הכלבה אז עשינו סידור שכל פעם מישהו יישאר איתה".