"אפילו בייביסיטר אנחנו עושים אצל סבא וסבתא"

ליאור רוכמן (41) נשוי למיכל ואבא לשני ילדים, אמן חושים ושחקן. "אני מופיע מאז שאני בן 12, קרוב ל-30 שנה. זה התחיל מתחביב שהיה לי כילד. האהבה לקסמים נוצרה כשלקחו אותי ללונהפארק כשהייתי בן 6 והייתה שם הופעה של קוסם, התרשמתי מאוד וכשחזרתי הביתה ניסיתי להעתיק את מה שהוא עשה - הכניס נוצה אדומה לעיתון והוציא אותה כחולה, הקסמתי את המשפחה בסלון כשעשיתי להם את המופע הראשון למדתי עוד קסם מפה ומשם, מספרים של קסמים, ממה שראיתי שוב ושוב בווידאו וניסיתי להבין לבד איך זה עובד. היה לי את ספר הקסמים הגדול. ישבתי בספריות ובחנויות והסתכלתי בספרים באנגלית, והייתי מנסה להבין דרך התמונות. תמיד ידעו שיש לי חפיסת קלפים. גדלתי בנתניה והייתי ילד מאוד עצמאי כבר מגיל קטן, עבדתי והרווחתי כסף מגיל 9-10, ואת כל הכסף שחסכתי השקעתי בקסמים. אבא שלי לקח אותי לתל אביב לקנות קסמים, בחנות שנקראה 'קוסמוס' בצ'לנוב בתל אביב, והתחלתי להופיע בימי הולדת, בת מצוות, עבדתי גם בגלידריה. בגיל 12 התחלתי לפרסם במקומון, אני זוכר שזה עלה 22 שקל למילה, ההורים שלי אמרו לי שחבל על הכסף ולא יצא מזה כלום, אני פרסמתי כמה מילים: ליצן/קוסם את הטלפון של הבית כי לא היו עוד טלפונים ניידים ואת השם שלי ליאור. שילמתי 88 שקל לשלושה שבועות. המקומון יצא בבוקר והלכתי לבית הספר וכשחזרתי הביתה אימא שלי אמרה שהטלפון לא הפסיק לצלצל, ואז חזרתי לאנשים שהתקשרו אליי. בהתחלה לקחתי מחיר יחסית זול, לעומת האחרים. ידעתי מה המחירים ותמחרתי פחות האחרים לקחו 200-250 שקל להופעה של קוסם אז לקחתי 150 שקל כדי להיות אטרקטיבי, אני אומן עם ראש עסקי".

מיכל: "ואדם נחוש".

ליאור: "כבר בהופעות הראשונות שעשיתי, התגובות היו מעולות, ואז די מהר שיניתי את המיתוג והפכתי להיות הכי יקר, ועדיין עבדתי יפה. אבא שלי היה לוקח אותי להופעות, או שהיו באים לקחת אותי לימי הולדת וכו'. ככה הופעתי. בגיל 16 זכיתי בתחרות קסמים של אגודת הקוסמים, בצבא שירתי כקוסם צבאי והופעתי בלהקה צבאית, הייתי מופיע בפני החיילים ושם נפתחתי לתחום המנטליזם. עשיתי עד אז את כל הקסמים, וגם טלפתיה, וזה היה עוד תת ז'אנר וזיהיתי שהמנטליזם ואומנות החושים יותר מדבר לחיילים והתמקדתי יותר ויותר בתחום הזה. הקהל של החיילים היה אחלה בית ספר לכל מה שבא אחר כך, כי הם לא ריחמו עליי. לקראת החיים האמיתיים, צברתי המון ניסיון שם. כשהשתחררתי, התלבטתי בין לימוד משפטים לבין משחק, בסוף החלטתי שמשחק יותר מתכתב איתי. חשבתי על משפטים כי המורות תמיד אמרו שאני יודע לצאת מזה בעזרת הדיבור".

מיכל: "הוא גם לוחם צדק".

ליאור: "בסוף הלכתי ליורם לווינשטיין ללמוד משחק, זה מקצוע שיש בו הרבה חופש, ויכולתי להמשיך להופיע ולכלכל את עצמי, גרתי בשכונת התקווה שלוש שנים. הופעתי במקביל ללימודים. המטרה הראשונית הייתה לשחרר את יכולות הפרפורמר והתאהבתי בתחום המשחק. שיחקתי בתיאטראות באר שבע, חיפה, הקאמרי כמעט 7 שנים, ובתיאטראות ילדים: אורנה פורת תיאטרון השעה, ואז הייתי חצי שחקן חצי קוסם, בגיל 30 קיבלתי את תוכנית הטלוויזיה "העוקץ" ששם התפרסמתי, בגלל הכישרון שלי כשחקן וכאומן חושים, ותפקיד שדרש גם וגם, זה היה בפריים טיים של ערוץ 10 במשך כמה עונות, היה לי רייטינג גבוה. התוכנית גרמה לי להתפרסם יותר, העלתה את כמות הביקושים של ההופעות, הייתה לי עוד תוכנית טלוויזיה 'בלתי נראה' עם נמרוד הראל, הוא חבר טוב. הופעתי שם בפינת האמבוש. מיכל מזכירה לי שהורדתי את התיאטרון והמשחק והתמקדתי יותר באומנות חושים, בעיקר בגלל הפרנסה. לשחקן קשה להתפרנס בארץ, אז שמתי את זה התיאטרון בצד. הייתה רק הצגה אחת שהמשכתי לרוץ איתה 'משחקים בחצר האחורית'. ראיתי את המחזה המקורי בתיכון והתרשמתי ממנו. שיחקתי בהצגה 11 שנים, 7 שנים בקאמרי ואחרי זה עוד 4 שנים אצל אורנה פורת, אני השחקן היחידי מהקאסט המקורי שסיים את ההצגה עד הסוף. היום אני משחק לפעמים, ובעיקר מופיע בפני חברות וארגונים ואירועים פרטיים, מעביר הרצאות על מחשבה יוצרת מציאות, חשיבה חיובית ושפת גוף כי אני שחקן ואומן חושים ויודע איך להשתמש בשפת גוף כדי להשפיע על תקשורת יומיומית ועל התחושה שלך. מרצה על מחשבה יוצרת מציאות כי כילד יישמתי עקרונות של זה עוד לפני שהייתי מודע ל'סוד' ו'בליפ', והבנתי שיש דבר כזה - שאתה מזמן דברים מהיקום, ואני מנהל כך את אורח החיים שלי". 

מיכל רוכמן (41) "פגשתי את ליאור בבית הספר למשחק, אני גננת בשנת שבתון, שבתון זה החיים. אני לומדת כתיבה וביבליותרפיה בבר אילן, לקחתי המון קורסים לנפש. היה לי תואר בפסיכולוגיה ועשיתי הסבת אקדמאים להוראה, ומגיל 25 אני גננת, כבר 15 שנה, בגן עירייה בהדר יוסף. כרגע אני בצומת, רוצה להיות בריק כדי לראות מה ייכנס, אין כיוון ברור, אבל אני במקום של לחשוב ולראות הלאה, עושה ניהול אישי והנה"ח לליאור, ומלווה אותו להופעות כי הוא מחזיק את כל העסק שלו לבד".

נשואים: מיכל: "בגיל 23 באתי לראות חברה טובה בהצגה בבית ספר של יורם לווינשטיין, ליאור היה בקהל ונדלקתי עליו. אני בדרך כלל מאוד ביישנית וסגורה ומשהו בו היה נראה לי וחקרתי עליו ופתאום נהיה לי כוח. חברה שלי פנתה אליו והוא אמר שהוא בקשר עם מישהי ואחרי שבועיים התקשר אליי, אני אז למדתי בירושלים באוניברסיטה, דיברנו והשיחה הייתה נחמדה וקבענו לדייט ראשון בשכונת התקווה ששם נמצא בית הספר למשחק. ליאור אומר שהתאהב בי ממבט ראשון".
ליאור: "זה מבט ראשון אבל לא אותו מבט".

מיכל: "בהתחלה הייתי סגורה וביישנית אבל הוא ראה את הקסם שלי וידע לראות אותי ולאהוב אותי וצמחנו ביחד והצמחנו אחד את השנייה והתבגרנו יחד".

ליאור: "ראיתי אותה למטה בגינה היא ראתה אותי פעמיים, פעם אחת דרך החלון ובפעם השנייה בקהל. חברה שלה אמרה לי שיש לה חברה שנדלקה עליי, הייתה כימיה כבר משיחות הטלפון, היינו מדברים שעה, שעה וחצי עוד לפני הרפורמה של הסלולרי, כל דקה עלתה הרבה, ולא היה פייסבוק או וואטסאפ, ולא היה לי שום דרך לדעת איך היא נראית, אמרתי אולי יהיה עוד דייט. הייתה אהבה ממבט ראשון, ברגע שראיתי אותה, זה היה בהאני ביץ' ביפו, אני זוכר שהיו ממטרות שהשפריצו עלינו מים, ואהבתי שהיא קלילה ולא עושה עניין מדברים, היה דייט כייפי ואחרי זה ירדנו לטייל בחוף והייתה נשיקה ראשונה לאור ירח".
מיכל: "ליאור יודע לספר בפרטי פרטים".

ליאור: "נפגשנו אחרי שבוע שבועיים, עברתי פעם אחת אצלה ברמת גן היא האכילה אותי סברס התראינו לשתי דקות בפעם השנייה, בפעם השלישית נסענו לסיני לשבוע, ואימא שלה חששה שהיא יוצאת עם מישהו משכונת הארגזים".

מיכל: "אימא שלי אמרה שיש לו עיניים של ילד טוב. כל זה היה ממש לא אופייני לי, מערכת היחסים כנראה הצליחה להוציא את זה ממני. אנחנו ביחד 18 שנים ומתוך זה נשואים 13 שנים".

ילדים:

אמילי (9) ליאור: "ילדה מדהימה חכמה ומתוקה, שמנו לב בתקופת הקורונה שיש לה זיכרון מאוד טוב, והתחלתי להכניס אותה להופעות, במרץ כשהייתה בת 8 מול קהל של מאה איש, ובהופעות שעשיתי למשרד הביטחון. עשתה איתי כבר בין 10-20 הופעות, כשיש לה קטעים של זיכרון. היא מצליחה לשנן סדר של קלפים איזה מיקום ואיזה קלף, וזה תמיד הקטע הכי טוב בהופעה. בעקבות ההצלחה של זה החליטו מאגודת הקוסמים לארח אותה. ליאור מנור לקח אותנו להופיע בכנס שנתי של אומנים מחו"ל, אני ואמילי הופענו שם מול 880 איש. ילדה בת 8 שמצליחה לזכור חפיסת קלפים שלמה ולהופיע, בנוסף היא תחרותית, הישגית ואמביציוזית".

אדם (7): ליאור: "ילד עם לב ענק, הוא המורה שלי, יש בו טוב ורצון לתת ולעזור לאחר. ילד מדהים. אדם רשום בסוכנות שחקנים, אדם צילם סרטון עם אורנה דץ לחברת הראל סרטון פנימי, וגם אמילי עושה אודישנים, הם עוברים הרבה שלבים והם חברים טובים".

מיכל: "יש להם אחד את השנייה והם חברים טובים, וגם שונים באופי אז משלימים אחד את השנייה. אדם יותר מעולמות הרוח, מתאים עצמו למצבים, לא מתעקש יותר מדי, מוותר לאחרים, מאוד נעים לבריות, ויודע לעמוד על שלו. יש לו נפש של אומן, רוצה להיות ממציאן או מדען, מצייר ברמה גבוהה וחושב מחוץ למסגרת".

ליאור: "אנחנו מאוד ביחד, 99 אחוז מהזמן ישנים באותה מיטה, יש לנו מיטה יחסית גדולה 1.80 על 2 מטר התרגלנו ככה בשנים האחרונות מנסים שהם יעברו לחדר אבל באמצע הלילה הם חוזרים למיטה, וזה נותן תחושה של ביחד כל הזמן ועם זאת מצליחים למצוא את הפרטיות והלבד, כי גם הלבד חשוב לזוגיות, שמים אותם אצל סבא וסבתא וזה נותן אפשרות להיות לבד".

מגורים: ליאור: "גרים בשכונת כוכב הצפון בתל אביב כבר 5 שנים, בבית שלנו עם משכנתא".
מיכל: "גרנו כל השנים במרכז תל אביב והיה ברור לנו שלא עוזבים את תל אביב והמרכז ובחיפושי הדירות המתמשכים בסוף גילינו את השכונה הזו שיש בה את הפארק ונמל ויש בה שכונתיות ויש בית ספר קרוב אני תמיד מרגישה שזו מתנה. יש לנו את תל אביב וגם את הדבר האחר, מול הנמל והספורטק. אנחנו גרים בדירה בת 4 חדרים. חיפשנו הרבה שנים את הפינה שלנו ומאוד אוהבים את הבית, זה לכל החיים פה".

סדר יום: מיכל: "בזכות השבתון שלי השנה, אנחנו יכולים לקום ביחד, כל המשפחה בנחת ורוגע ולא ממהרים לשום מקום. שמים את הילדים בבית ספר, ופותחים את הבוקר בהליכה ספורטיבית ליד הים, לפתוח את היום, חוץ מימי רביעי, ממש משתדלים כל יום, בחוף מציצים יש קפה מסובסד ששותים שם לפעמים וחוזרים הביתה כל אחד לענייניו או ביחד, עובדים קצת בניהול חשבונות, קובעים הופעות, ואז הילדים באים הביתה בשלוש ומאז אנחנו איתם. ליאור בערב יוצא להופעה, תמיד הולך לישון יותר מאוחר. בזכות השבתון שלי כן אפשר להיפגש בלילה ולראות סדרה. לפני כן הייתי מתחילה את היום בשבע, בשתיים חוזרת, אבל יש לי עכשיו יותר סבלנות ושקט שלווה ופניות למשפחה ולילדים".

מה אוכלים בבית? מיכל: "כל אחד אוכל משהו אחר. אני יותר בעניין של ירקות, פירות, סלט, מרקים אוכל בריאותי מהטבע, די צמחונית, הילדים אוכלים בבית ספר כי זה יום לימודים ארוך, ובערב מכינה כל מה שרוצים: פסטות, פיצות, חביתות, טוסטים, ארוחות קלות וחלביות".

ליאור: "אצלי זה משתנה תלוי בתקופות, עולה ויורד במשקל הרבה פעמים, בקורונה היה הכי אינטנסיבי, בהתחלה עליתי קצת וגם ככה הייתי בשיאי ועליתי עוד קצת ובשלב מסוים תפסתי את עצמי בידיים. התפנה הרבה זמן אז החלטתי לנצל לספורט ותזונה נכונה, הייתי הולך 20 קילומטר ביום, ההליכה הכי ארוכה שלי הייתה 47 קילומטר. פעם אכלתי יותר בחוץ, והיום יותר מה שאני מכין או מיכל מכינה. רוב הבישולים של מיכל, היא הטבחית ואני השף, כשאני מכין זה דברים מושקעים והיא באוכל השוטף. אני אוהב דגים נאים, סשימי, סביצ'ה, קרפצ'יו, סלטים. בתקופה הנוכחית זה בין לאכול כל מה שבא לי ליותר מודעות, ומה שיש בבית בעיקר. למיכל חשוב אוכל בריא וגם שם יש איזון בין הבריא לשטויות, יש מודעות לפירות והילדים שותים רק מים, אני שותה רד בול וקולה זירו". 

חלוקת התפקידים: מיכל: "אני מעירה את הילדים, מכינה ארוחות בוקר, אחראית על הבית ספר והלימודים הטיפול השוטף, כשאני עסוקה ליאור תמיד יהיה שם, גם בעבודות הבית לרוב זה אני, ליאור יוציא מהמדיח, לפעמים יתלה כביסה, כל מה שאבקש יעשה הוא אחראי על הקניות בסופר ופרנסת המשפחה".

ליאור: "כל מה שמתקלקל תחזוקת הבית זה אני, הייתי לוקח את הילדים ומחזיר אותם מהגנים ובתי ספר, כי מיכל עבדה. אחראי על ענייני הכסף".

מיכל: "כל מה שקשור לכסף, הוא מטפל. אני לא יודעת כמה יש בחשבון בנק".

מטלות הילדים: מיכל: "אני מאוד רוצה לערב אותם בדברים, חשוב לי אבל לא תמיד זה מצליח לי. אני צריכה לבקש, הם לא יעשו מיוזמתם. אמילי מרוקנת מדיח, מקפלת מגבות, הייתה תקופה שקיפול כביסה עלה לנו 5 שקלים. היא עשתה תפריט של כמה כל דבר עולה, אני פחות אוהבת את זה".

ליאור: "בזמן האחרון שהם יכולים להרוויח כמה שקלים זה נחמד, מעלה את המוטיבציה וכמו שאני הייתי ילד זה מפתח יכולת ניהול כספית, הם יכולים לקנות לעצמם ונוצרת מודעות לכסף".

תחביבים: מיכל: "אני השנה בכתיבה. לקחתי קורס כתיבה ואני לומדת ביבליותרפיה, כתיבה, מילים, שירה, אני עושה גם יוגה. אנחנו הולכים למלא הצגות, הופעות, צורכים הרבה תרבות, גם כזוג גם בנפרד וגם במשפחה. לליאור אין זמן לתחביבים".

ליאור: "המקצוע שלי זה סוג של תחביב. אני נוסע לכנסים בארץ ובחו"ל, הייתי בכנס בקוויבק סיטי בקנדה בקיץ, אולמיפייאדת הקוסמים ואומני החושים כל שלוש שנים זה במקום אחר בעולם, והשנה אני הולך לבלאקפול – כנס של 5,000 קוסמים שמתקיים כל שנה בעיירה ליד ליברפול ומנצ'סטר, אלפי קוסמים ואומני חושים ב-5 ימים של כנס הרצאות תחרויות. אני ומיכל טסים פעם ראשונה יחד, ניסע יומיים קודם ללונדון לראות הצגות והופעה של המנטליסט הגדול בעולם".

מיכל: "סוף סוף אני יכולה".

ליאור: "אדם בחוג קפוארה ומתחבר לכל מה שאפל: שלדים, חרבות, סכינים, אפילו מוות קצת. רוצה להתחפש למלאך המוות בפורים".

מיכל: "אבל הוא ילד מאוד שמח, זה בא כסוג של כח שלו".

ליאור: "ואין בו צד של אלימות. אמילי רוקדת היפ הופ, אוהבת לאפות ולבשל, ילדה עצמאית ואוהבת לעשות דברים בעצמה. היא הופיעה השנה המון. אנחנו אוהבים להיות ביחד, משפחה מאוד קרובה. ישנים כל הזמן במיטה".

מיכל: "העובדה שאני בשנת שבתון מאפשרת לנו לקחת הפסקות לטיולים, ברמת הגולן ולמדבר. בגלל העבודה החופשית של ליאור".

ליאור: "לפעמים העבודה מובילה אותנו. יש לי הופעה במדבר, אז נוסעים לשם, זה נותן גמישות שמיכל בשבתון".

מיכל: "אני תמיד אומרת שזה שווה יותר מבית ספר ויותר מלמד".

ליאור: "אנחנו טסים במרץ לתאילנד לחודש וחצי אני אעשה שם קצת הופעות ומקווה שאמילי תדע עד אז יותר אנגלית ותוכל להופיע איתי שם".

מיכל: "החלום לבחון את האפשרות לנסוע שנה לחו"ל".

ליאור: "ברגע שיהיו יותר גדולים ומיכל בחופש, לעשות את מה שנעשה בתאילנד מנעשה שנה. ולשלב עם ההופעות שיממנו את הסיפור הזה.

אאוטסורסינג: ליאור: "הכול אנחנו עושים בעצמנו".

מיכל: "אפילו בייביסיטר אנחנו עושים אצל סבא וסבתא".

קורונה: ליאור: "תקופת הקורונה הייתה קשה כי כל ההופעות התבטלו, לא היה ברור לאן זה הולך, והייתה חוסר וודאות גדולה. באיזשהו שלב אמרתי אולי אני אתחיל לעבוד בתור שליח. גם ככה אנחנו ביחד כל הזמן וזה נתן לנו עוד יותר זמן ביחד. מיכל צילמה סרטונים לגן, אני צילמתי סרטונים לרשת, ואמרתי שנשתמש באמילי וראיתי שזה תופס טוב, יש לה זיכרון, יכולת משחק ומשמעת עבודה. עשינו פה טייקים עד אחת בלילה, ולא פשוט לעשות סרטונים בטייק אחד רצוף, היא הייתה רק בת 6 עשינו סרטונים מדהימים וקיבלנו תגובות טובות, הם היו ויראליים וזה גרם לנו לעשות עוד סרטונים".

משבר אישי: מיכל: "לקראת גיל 40 חוויתי משבר שהתבטא בפיזיות בגוף. ולקח לי זמן להבין שהגוף קורא להתמודד עם דברים נפשיים. היה לי עניין שהרגשתי לא נוח בצד שמאל ובדקתי את זה ולקח לי זמן להבין שאם עד גיל 40 אתה במשימות החיים, פתאום הגוף מאותת להתמודד עם עוד דברים שאתה לא מתמודד כדי להתפתח ולהתחבר לעצמי. אני אדם מאוד רגיש אז הרגישות התפרצה, ומאז אני כן עם ליווי תרופתי ופסיכולוגי ואני מאמינה בעבודה פנימית כדי לממש את עצמי, ושתהיה לי שמחת חיים וכוח, ולחיות את החיים עד הסוף. בגיל הזה אני נמצאת במקום של: "בואי נראה מה את רוצה".

ליאור: "אני איבדתי את אבא שלי לפני 6 שנים וגם בתוך הדבר הזה חוויתי דברים ואני מעביר הרצאות על מחשבה יוצרת מציאות ומדבר על חשיבה חיובית, ומשתדל לחיות ככה את החיים שלי, עוד לפני שהתחלתי לעשות הרצאות בנושא, משתדל לא לשקוע למקומות של הקושי והדאון אלא מנסה לנתב את הדברים למקומות חיובים, להימנע מחיכוכים ומריבות. אני צריך לעלות על הבמה, אתה מגיע להופעה וסוחב דברים ואתה אמור לנקות את זה ולעלות וזה גם סוג של תרפיה כשאתה פורק את התחושות על הבמה".

ערך מרכזי בבית: ליאור: "כבוד. חשוב לנו מאוד שיכבדו אותנו ולכבד אחד את השני, אנחנו מצפים לאותו כבוד כמו שנותנים להם, החל מהדיבור, להתנצל בפניהם במידה ועשינו משהו לא בסדר. הם רואים אותנו נוהגים ככה אחד מול השני, התפייסות וכבוד".

מיכל: "תקשורת ואמת".

ליאור: "פותחים דברים ומדברים והילדים לומדים לבוא לעשות את זה במשך היום ובעיקר בלילה לפני שישנים. אם אנחנו באותה מיטה כל אחד מספר מה שעבר עליו".

מיכל: "זו בעיקר הקשבה".

מה בסל רגשות האשמה: מיכל: "אני באופן עקרוני מאז המשבר שחוויתי מנסה לא לפעול משם, אני כן כל הזמן מחזקת את עצמי והסביבה שכל מה שאני עושה, אני מנסה לעשות את הטוב דיו, וזה משהו שמדובר ואני פטורה מזה במין אג'נדה כזו, אני משתדלת אמנם טועה וזו דוגמא טובה, אז מנסה לעשות רפלקציה ולא להלקות את עצמי, אשמה זה כמו כלא, זה כבר בא לי טבעי לא לפעול מתוך זה. ניקיתי במשך הזמן את המקום הזה ואני מרגישה חופשיה בתוך זה".

ליאור: "אם יוצא ממני משהו פחות נעים והם נחשפים לזה אני יכול להרגיש קצת אשמה".

מיכל: "זה לא קורה הרבה אבל שזה כן קורה ואתה לא פועל ממקום של מחשבה אז קצת מרגיש אשמה".

כמה משתכרים: ליאור: "מיכל היא גננת אז היא מרוויחה משכורת של גננת שכירה, היתרונות של זה הם היציבות ובקורונה זה היה טוב כי אני פחות עבדתי והיא עבדה בזום והמשיכה לקבל משכורת, הטבות ביטוחים וכו'. יש לה הטבות דרך הסתדרות המורים לחופשה או אטרקציות, ואני עצמאי אז זה משתנה בהתאם לתקופות שיש יותר עבודה או פחות עבודה. משתדל להיות בהתפתחות ולהתקדם משנה לשנה. אנחנו בכל זאת גרים בתל אביב, אז אנחנו מרוויחים ביחד ממוצע פלוס. עובדים מאוד קשה סביב השעון, היתרון של שכיר שהעבודה נגמרה, היא מכינה דברים וצריכה להיות זמינה לשיחות עם הורים ואני סוחב את זה לאורך כל היום, כל רגע. בתור שחקן אתה בא ומשחק ויש במאי ונהג והנה"ח ובתור אומן חושים אני עושה הכול לבד: אני המפיק, הבמאי, האומן, המתאם הפקה, הנה"ח, הכול אני עושה לבד וזה סביב השעון אני חוזר באחת בלילה, מצד אחד עבודה מאתגרת ומצד שני יש בה חופש".

מיכל: "אנחנו מעמד ביניים רגיל, עושים תעדוף ולא חסר מה שרוצים".

ליאור: "זה עניין של העדפות מה לעשות עם הכסף. לנו יש רק רכב אחד והוא משנת 2015 לא חשוב לנו לנסוע על רכב חדש, או ללכת לישון במלונות מטורפים, מותגים וכו".

לאן הולך הכסף: ליאור: "חופשות, הטיול של תאילנד והמשכנתא".

מיכל: "מזון, וכמובן הילדים, החוגים, הצרכים שלהם, מלא תרבות הצגות, פעילויות".

מגבילים בזמן מסך: מיכל: "הילדים תמיד ישאלו אותי 'אימא אנחנו יכולים לראות?, הם קודם מבקשים רשות, ואני משתדלת עד שתי תוכניות ביום, מצד אחד יש גבולות ומצד שני גמישות. אם יום אחד אפשר עוד תוכנית או שמתחשק לראות סרט אני אתן. לאמילי יש טלפון היא לא מדברת עדיין כי היא קטנה זה בעיקר משחקים, עד שאגיד שזהו. אייפד קנינו להם השנה והם קצת מתלהבים. אני סומכת עליהם והם יבינו את הגבול שלי. ליאור קנה להם משחקי וידאו על אפי וחמתי וזה רק בשישי שבת".

ליאור: "זו קונסולה של משחקי נוסטלגיה, עלתה לי בעלי אקספרס 100 שקל".

מיכל: "הוא מתלהב יותר מהילדים".

ליאור: "כשהייתי קטן אהבתי ללכת לקניון לשחק במשחקי וידאו".

מיכל: "זה המפגש הבין דורי, כמו שהיית מקריאה ספר הוא מראה להם סופר מריו וזה עושה לו משהו".
ליאור: "אני בנאדם נוסטלגי".

על מה רבים: מיכל: "אני וליאור 18 שנים ביחד, את המלחמות הגדולות כבר עשינו, את הניסיונות לשנות אחד את השני ולהבין שלא נצליח ושכל אחד הוא מה שהוא. עם הזמן הפסקנו את המלחמות ויש מריבות לעיתים רחוקות כי למדנו לקבל אחד את השנייה ולהבין מה כל אחד צריך, למדנו לריב. המריבות יותר קצרות ויודעים להשלים. יש דברים שצפים אבל אין משהו אחד".

ליאור: "ערך חשוב אצלנו זה תקשורת, וזה התחיל לפני שהתחתנו בשנים הראשונות, ולי היה חשוב לפני שמתחתנים לדעת שהכול בסדר".

מיכל: "לקח לנו 6 שנים עד שהתחתנו, אז היה לנו זמן לפתור את הדברים הקריטיים".

ליאור: "שמנו לב שכשמדברים זה נפתר מעצמו כי יש הרבה פעמים אי הבנות. כשמדברים ומפשטים את הדברים זה נפתר מעצמו, ולכן התקשורת היא ערך שאנחנו דוגלים בו. אפילו שאני הולך לחתונה אני מאחל לאנשים שמתחתנים שתהיה להם תקשורת טובה".

קווים אדומים: ליאור: "אמינות, אם יהיה משהו לא אמין זה יהיה קו אדום עבורי. אם מישהו שיקר לי הסתיר ממני משהו, או חוסר כבוד, בגדול פגיעה בערכים שלנו".

מיכל: "אני מאמינה בגמישות ומתן מקום לדברים שליליים, ואני כל הזמן שם בבדיקה, אם הבת מתעצבנת או צועקת אולי זה לא קשור אליי והיא צריכה את זה או שהיא עוברת קו אדום. אני לא קובעת מראש אבל כשזה קורה צריך להפעיל שיקול דעת".

מפלס עצבים: מיכל: "כשאני מעירה לליאור, זה מעצבן אותו".

ליאור: "מיכל חפיפניקית, לא סוגרת בקבוקים האקונומיקה מכתימה את כל הבגדים, לא סוגרת את כל הצנצנות".
מיכל: "אני יותר מהירה והוא יותר איטי, או יותר אוהב לשקול את הדברים עד שבוחר משהו, חוקר, הססן ואני כבר יאללה מה זה משנה, ואני יכולה להתעצבן מהקצב או מאובר הססנות, אני רוצה לבחור ולשחרר".

סופי שבוע: מיכל: "אימא ואבא שלי צוחקים עליי כי אנחנו שמים שם את הילדים ואומרים שאנחנו צריכים זמן זוגי והיא אומרת: כמה זמן זוגי אתם צריכים? הילדים אוהבים ללכת אליהם וזה הזמן שלנו להיות לבד, זה קורה בשישי בערב. אם ליאור עובד אני אלך להוריי בשבת. בשישי זה הזמן שלנו לבד, הילדים ישנים שם ובשבת בבוקר אאסוף אותם. שבת זה זמן של התכנסות, יותר בית, לא להיות עם כל העולם בחוץ, ובאמצע השבוע יותר משחררים. לפעמים הולכים לחברים, אבל הרוב זה ביתי. אני גרה ליד הנמל ולוקחת אותם אחה"צ, באמצע השבוע. אני מרגישה שאמצע השבוע שלנו פורה ולא צריכה את השבת כדי שנעשה משהו".

הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: ליאור: "לכל זמן יש את הייחודיות שלו, אנחנו מאוד אינטנסיביים עם הילדים, מיכל יושבת איתם על לימודים ושיעורים, משחקים ביחד וישנים ביחד - הרבה ביחד ויש משהו שונה פתאום כשאנחנו לבד בימי שישי".

מיכל: "אני גם מאוד אוהבת את שעת הקסם שלי בעשר בערב כשהם במיטה, והכול נעים אני באה לסלון, רואים סדרה, סרט רגע של נחת כולם בטוחים במקום שלהם ואני יכולה להתפנות לאיזה שקט".

זמן איכות זוגי: ליאור: "כל בוקר ההליכה לכיוון הים, וגם בבילויים שלנו אנחנו מתבססים על הליכות, נצא ליפו ולתל אביב נלך ברגל, והיתרון שאתה מגלה מקומות חדשים כשאתה הולך ברגל. ההליכה עצמה היא חלק מהבילוי".

מיכל: "תמיד נסיים באיזה בר או מסעדה ונשתה משהו".

ליאור: "אחד המקומות האהובים עליי זה שוק הכרמל, שאני כמעט כל יום נמצא בו, יש שם אופציות קולינריות וגם בילויים, אז אנחנו אוהבים את המקום".

זכרון משפחתי נעים: מיכל: "רגעים פשוטים שארבעתנו יחד או שאנחנו במיטה צוחקים ומדברים, שאתה יודע שכולם בסדר, רגעי נחת מאוד פשוטים".

ליאור: "חופשות, נסיעות לאילת, למדבר או לצפון. הייתה תקופה שהייתי עם הילדים כמה שבועות כשמיכל לא הרגישה טוב, וזה חיזק אותנו".