ירון טל (49) יועץ משפטי של בית ההשקעות מגדל שוקי הון
נועה טל (45) מחנכת כיתה ב' בבית ספר אילנות בהרצליה.
נישואים: ירון: "בנובמבר 96' החבר הכי טוב שלי וחברה שלה הכירו בינינו, ביום ההולדת של החברה בבית. ראיתי נערה יפת מראה וירוקת עיניים, הייתי אז בלי שיער שיבה. ביקשתי מהחברה את המספר, אחרי שלושה ימים קיבלתי הודעה מהחברה המשותפת, היא הכניסה אותי למתח. היא התקשרה אליי אחרי הדייט, היא עשתה תיקון. היא פמיניסטית, הקדימה והתקשרה אליי. אני כמובן אמרתי ישר כם בוא נקבע עוד דייט, והשאר היסטוריה. דיברנו בפגישה הראשונה שאנחנו רוצים שלושה ילדים בשלב הזה". נועה: "לא היה ולא נברא". ירון: היא מתכוונת שלא היה דבר כזה בדייטים הראשונים, דיברנו שיהיו כמה ילדים אבל לא חמישה, זה התפתח עם השנים. ב-99 התחתנו, אחרי שגרנו ביחד ונועה סיימה את התואר בעבודה סוציאלית, אני למדתי אז משפטים, והתחלתי לעבוד בתור עו"ד".
ילדים: תמר (19.5) "סיימה שנת שירות ומחכה לגיוס. הייתה רשג"דית בצופים, ושירתה בשנת שירות בעמותה בקהילה בכרמל. בנובמבר מתחילה קורס במודיעין ובאפריל תתגייס. בזמן הקורונה התנדבה לעבור בבתים של קשישים".
אלון (16) עולה לי"א "מדריך בצופים, משחק כדורסל ". ירון: "כל משפט שני של אלון זה "אני רעב", "אבא מה אוכלים? מתי אוכלים, ואבא אני רעב".
הדס (14) עולה לט'. "מתעמלת בהתעמלות קרקע ומכשירים בליגה של רמת השרון, זה החיים שלה, היא גם בצופים".
נטע (7.5) עולה ל-ג', "מחכה להגיע לכיתה די ולהיות בצופים"
גפן (6) עולה לכיתה א'. "ילדת טורבו, מלאת אנרגיה ושמחת חיים, מצחיקה מאוד".
ירון: "כל שמות הילדים הם מוטיב של עולם הצומח, צמחים שקשורים לארץ ישראל". נועה: "היה לנו חשוב שיהיה חיבור לקרקע, הפירוש של נטע זה שתיל קטן כי חשבנו שהיא תהיה הכי קטנה. אך כשתמר חגגה בת מצווה, נטע הייתה בת שלושה חודשים, והבנו שנטע תגדל לבד, והחלטנו מהר מאוד שנעשה עוד ילד. נטע וגפן צמודות, הן כל הזמן ביחד ומעסיקות אחת את השנייה". ירון: "כשנועה רצתה לקרוא לקטנה גפן, כל הזמן נזכרתי במערכון של אורי זוהר מהסרט "לול": גפן או גרופן, זה שיגע אותי ועד הלידה החזקתי אותה במתח החזרתי לה על הדייט הראשון, ובלידה הסכמתי שנקרא לה גפן".
נועה: "יש לנו שני כלבים - אוליב הקשיש העיוור בן ה-9, וסקיי שהייתה תקופה ארוכה בהסגר ומשם אימצנו אותה, סקיי בת 4 בוקסרית מטורפת"
מגורים: בית פרטי בן 6 חדרים עם חצר ברובע אלון, רמת השרון. נועה: "נולדתי פה, כזוג נשוי אנחנו חיים כאן עשרים שנים". ירון: "אני במקור רמת אביבי. קנינו דירה קטנה וחמודה, בת 3 חדרים ברמת השרון. גרנו שם עם שלושה ילדים בחדר אחד, עם הזמן הדירה הייתה קטנה מדי עבורנו. כשהגדולה הייתה בת 8 השכרנו את הדירה ושכרנו דירה גדולה יותר, כשהחמישית נולדה שוב עברנו לדירה שבה אנו גרים היום".
סדר יום:
07:15 - נועה יוצאת מהבית. ירון אחראי להעיר את הילדים ולהכין להם אוכל לבית ספר. ירון: "פעם הייתי משקיע היום כבר לא, ראיתי שזה גוזל לי זמן ואין לי כח, היום אני מורח שליכטה של שוקולד. לא יודע איך יצא שלכל אחד יש טעם אחר, ההוא עם שוקולד זו ממרח זיתים, השלישית עם חומוס, והייתי מקבל טלפונים בצהריים למה שמת את השוקולד של נטע בזה שלי, הייתי מכין טבלה והייתי מתחרפן מזה".
צהריים – נועה אוספת את הקטנות ואת הדס. נועה: "יש ימים שאימא של חברה של נטע עוזרת לי. נותנת להם לאכול רק אוכל טרי לא מוכנים שאבשל בשבת ושנחמם". ירון: "אני ילד מיקרו, אימא עיתונאית ואבא איש ביטוח לא היו בבית, כשחזרתי מהבית ספר האוכל היה במקרר, שמתי זיפ וערבבתי וככה גדלתי. הילדים שלי מפונקים האוכל חייב להיות טרי. אם נשאר אוכל מאתמול הם לא נוגעים, אם אני מוציא מהפריזר הם לא מוכנים לגעת. אז אני לוקח לעבודה וחוזר להיות ילד מיקרו".
אחה"צ. נועה: "הסעות לחוגים, לצופים,, שיעורי בית חברים - זה הכול אני".
19:30 – 20:00 - ארוחת ערב משפחתית, מקפידים המון שנים על ארוחות ערב גם כשהיו שלושה ילדים. ירון: "אני מגיע טיפה מאוחר מהעבודה ואני מכין את הארוחה כשאני מגיע. משתדלים לאכול בריא, ירקות חביתות".
נועה: "אם ירון לא בבית הקטנות במיטות ב-21:00 כשירון בבית זה מגיע ל-22:00 – 23:00, ירון: "יש אקשן בבית, הגדולים ערים ועם גדודים של חברים, הקטנות חוגגות פה עד לשעות הקטנות, בחופש הרגו אותנו הלכו לישון ב-01:00 בלילה. אני משכיב אותן לישון אבל הן משכיבות אותי. אני נרדם ובשתיים בלילה זוחל למיטה שלי, הן סחבו את השעות לאקסטרים, הקורונה גם שיבשה".
מה אוכלים: נועה: "מה שאני מבשלת: כדורי בשר ברוטב, פסטה, שניצלים, קציצות, לזנייה, עוף תפוחי אדמה, כרוב, כרובית, ארוחה חמה. תמר צמחונית כבר 3 שנים. היא אוכלת את התוספות, ומחממת לעצמה טבעולים, קציצות ירק או טופו. עם צמחונות קל יותר להסתדר היא מהרהרת בטבעונות ואני אומרת לה שיש גבול ולא לאתגר אותי מעבר לזה".
חלוקת התפקידים:
נועה: "כשהתחתנו חיפשנו רב שיחפש אותנו בצורה שיוויונית, וחברה שלי החזיקה את החופה. בתכל'ס אנו חיים כמו בשנות ה-50 כביסות ובישולים אני עושה, רוב סידור הבית, אני יותר בבית ממנו, אני חוזרת בצהריים והוא בערב. ירון: "בהתחלה אני הייתי עושה את הכביסות, ונועה אמרה שאני לא מקפל כמו שהיא אוהבת. נועה: "אני גם מתעסקת בבתי ספר, ירון הולך ליום הורים רק אצל הדס". ירון: "אני כן הולך לכל המסיבות. חמישה ילדים ולא החמצתי מסיבה אחת. אני עובד ועבדתי קשה והיה לי חשוב הנוכחות".
ירון: "מה לעשות זה ילדות ואבא ככה זה. אנחנו אוהדים שרופים של הפועל תל אביב, עשיתי חו מנוי לכדורגל, אנחנו הפועל וגם הגדולה והאמצעית נכנסה לפועל והולכים למשחקים, עד הקורונה. הגדולה נהייתה יותר שרופה ממני. נכין שהבנות מסובבות אותי אבל גם הבן זוכה לתשומת לב במקומות האלה".
מטלות הילדים: "הילדים אמורים לצאת עם הכלב בצהריים, זה מתחלק בין שלושת הגדולים, ולרוקן מדיח. ירון: "אין רשימה של תורנויות, כי החיים דינמיים אז זה ספונטני. פה ושם אבקש עזרה ספציפית והם יעזרו אך מבחינת האחריות שלהם, לצאת עם הכלב ולרוקן מדיח, הם עוזרים להשגיח על האחיות הקטנות. נועה: "כל אחד מסדר את החדר שלו", ירון: "יש כאלה שיותר טובים ויש כאלה שפחות. אשתי בלגניסטית ומתחת לבלגן נקי, ואני מסודר, ורק ילד אחד קיבל את הגן שלי. כל ארבעת האחרות קיבלו את הגן של האימא.
תחביבים: נועה: " אני מתנדבת במעגל נשים רמת השרון, בפרויקטים בקהילה, אנחנו אחראיות על מועדונית של הרווחה, ומארגנות שם פעילויות. מעבר לזה אין זמן, עם חמישה ילדים אין זמן פנוי".
ירון: "הצופים זה לא תחביב, זו עוד משרה. הייתי צופיפניק מושבע עד יב' בשבט אביב ברמת אביב הישנה, זה היה הבית שני שלי. הייתי מדריך ורשג"ד וביב' הדרכתי את שכבת ט'. נועה: "בתיכון הייתי בארגון נוער לנוער ברמת השרון כך ששנינו הבנו את התרומה והמשמעות של ארגוני נוער, והיה ברור שהילדים יילכו לצופים. חוץ מזה ירון סגן אלוף בחיל אוויר ומתנדב במילואים. ירון: "שמעת את החמיצות בטון שלה? את הסגן אלוף קיבלתי במילואים על התנדבות, ואני ממשיך לעשות זאת באהבה גדולה. בערב אחרי העבודה, אני ראש שבט סער ברמת השרון, שלוחה חדשה של שבט קיים שהוקמה לפני 3 שנים. לפני כן תמיד היינו מתנדבים ללוות בטיולי הצופים ולבשל במחנות קיץ. תמר הבכורה היא זו שקימבנה את כל זה. היא באה ואמרה לי שמחפשים ראש שלוחה ורוצים אותי לתפקיד, הם לא באמת רצו, אני בינתיים שקלתי את זה ובמקביל היא הלכה לראש שבט ואמרה שאבא שלה רוצה להיות ראש שלוחה לפני שבכלל הסכמתי לה. דיברתי עם ראש השבט, הייתה כימיה והוא הציע שאצטרף. נכנסתי להיות ראש השלוחה ובשנה האחרונה מתנדב כראש השבט, זו משרה 24/7 לתת מענה לבעיות שצצות מול המרכזים, להתוות דרך ומדיניות והתנהלות של השבט, לפעמים יש עבודה מול ההורים ואני איש הקשר מול הרשות המקומית. יש ערבים שלמים שאני מתעסק עם העניינים האלה, יש ישיבות הנהגה, לפני טיולים יש המון דברים שצריך לסגור וזה נמשך לתוך הלילה".
נועה: "כל שישי אחר הצהריים הוא לא בבית והקטנות מתעצבנות על זה, ומצד שני הן רוצות כבר מחר ללכת לצופים". ירון: "חשוב לי להיות נוכח, אני עולה על חאקי ונמצא שם כל יום שישי בין 16-19. ונותן מענה זה קבר טוטאלית את השנ"צ, אבל זו שליחות".
ערך מרכזי בבית: נועה: "תרומה לקהילה, חיבור לקהילה, הגדולה הודיעה לירון שהוא נוסע איתה לבלפור להפגנות, מאוד מעורבים והחיבור לארץ מאוד משמעותי. הייתי מש"קית חוויה, כשהיינו שלושה ילדים היינו מטיילים כל שבת שנייה לטיולי קמפינג, חרשנו את כל הארץ. קמפינג זו הנאה צרופה לילדים. הם חווים את הארץ. ירון: "עכשיו בשבת אנחנו רק רוצים שקט".
מה בסל רגשות האשמה: נועה: "אין לנו מספיק זמן. לא כל יום אני יכולה לדבר עם כל אחד מהם על כוס קפה, הכול תוך כדי ההתנהלות". ירון: "הזמן מתחלק פחות שיש יותר ילדים וזה צובט בלב, עם כל העיסוקים, הזוגיות נדחקת". נועה: "אנחנו נפגשים במיטה אחרי חצות ואחרי שתי דקות נשפכים".
כמה משתכרים: נועה: "אני מורה אז אני לא מרוויחה, העבודה זה סוג של התנדבות". ירון: "אני יועץ משפטי ולא איש מסחר ואין לי תגמול של אנשי השקעות שנהנים ממנו, יחד מעל 15 אלף שקל".
לאן הולך הכסף: ירון: "למינוס, פשוט ככה. הולך לשוטף יש המון הוצאות למשפחה גדולה, לא נשאר לנו מזה. שכ"ד, האוכל, החוגים של הילדים. הצופים גם עולים כסף. אנחנו הולכים למכור את הדירה כי מאוד קשה לנו להתנהל גם להשכיר וגם לשכור, ועדיף למכור אותה, ואז כשהילדים יגדלו נקנה דירה קטנה. בגלל שעשינו תמ"א חשבנו שאפשר ליהנות ממה שהושבחה. 90% אחוז מהחופשות בארץ, אנחנו אוהבים את זה וגם כלכלית קשה לקחת משפחה גדולה לחו"ל". נועה: "בגלל זה עושים קמפינג לא נוסעים למלון באילת אלא לאנ"א". ירון: "אנחנו משלבים בין בתי הארחה קיבוצים לבין בתי מלון, חו"ל מורכב כלכלית אופרטיבית. נסענו להונגריה לפני שנתיים פעם יחידה כולנו, ופעם בכמה שנים אני נוסע לארה"ב לבקר את אח שלי ולוקח ילד אחד איתי".
מגבילים בזמן מסך: ירון: "הילדות הקטנות התמכרו לניידים ובמשך שנה נרדמו עם טלפון ביד. פתאום קלטתי שהן נכנסות לסרטונים בערבית או גרמנית עד שנועה עשתה לזה סטופ. ברגע שנפרדו מהטלפון בלילה זה צמצם ביום. גם אם הטלוויזיה פתוחה כי שכחו לסגור, הן משחקות בדברים אחרים. הגדולים יותר עם ניידים, אין הגבלה ולא תהיה כי הם גדולים, האמצעית יותר בעייתית עם זה, בחופש פחות שמים גבולות, בזמן הלימודים כן. לגדולים יש הגבלה טבעית. אנו בגישה שזה חלק מהחיים שלנו אי אפשר למנוע את זה, רק צריך במינון, ואסור להיות עם הנייד בשולחן".
על מה רבים: נועה: "על שטויות". ירון: "אין מריבות מאז'וריות, נועה היא טיפוס עצבן, כל דבר קטן מקפיץ אותה, אני הפוך, היא קוראת לי אדיש, יש מקרים שצריך לעבוד בלילה על המחשב ואני מרוכז". נועה: "הן מסוגלות לעמוד לידו ולהגיד 'אבא אבא' והוא לא שומע כלום". ירון: "לפעמים לגבי הצופים היא מעירה לי לגבי הגישה הדברורית ואני מתעצבן".
קווים אדומים: ירון: "אין הרבה גבולות אנחנו משפחה חסרת גבולות". נועה: "הגדולים יודעים שלא מעשנים בבית, אומרים לאן הם הולכים ועם מי ובאיזה שעה יחזרו. פירסינג בכל מיני מקומות בגוף, קעקועים. הם ילדים טובים. יודעים שצריך להשקיע בלימודים, ושלא נקבל אירועים לא נורמטיביים, אבל זה לא יקרה. הם לא מעשנים, שותים, לא הגענו לקווים אדומים, אז לא הגדרנו בכלל. החינוך עמוק והם ילדים מבית טוב, אני גאה בילדים שלנו. רק הייתי רוצה שילכו לישון בשעה נורמלית".
סופי שבוע: נועה: "שישי בערב יש תמיד ארוחה משפחתית, וגפן מבקשת שנעשה קידוש, ומברכת על היין והלחם. פעם בשבועים המשפחה שלי באה אבל אז לא עושים קידוש".
הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: ירון: "שבת בבוקר. הבית מתעורר אחרינו בשבת בבוקר, אז יש לנו זמן לנשום בין 9-11 נדיר שיש כאן שקט".
זמן איכות זוגי: ירון: "חמש דקות, בין 24:55-01:00". נועה: "אין לזה זמן בשוטף, פעם במאה שנה אנחנו יוצאים למסעדה, רק שנינו לבד". ירון: "זה קורה פעם בחודשיים". נועה: "ככל שהקטנות יגדלו זה יקרה יותר". ירון: "לפעמים בבית בדברים הקטנים, זה יכול להיות דקה של לשתף אחת את השני". נועה: "הוא בעיקר משתף הוא מספר הכול על הצופים ומתייעץ איתי". ירון: "התקשורת שלנו סביב הילדים בעיקר".
זכרון משפחתי נעים: ירון: "הטיול בהונגריה, מדברים על זה עד היום. לארגן טיול לחמישה ילדים היה מורכב אבל יצרנו חבילה שהתאימה לכולם. גם הקמפינג הקבוע שלנו השאיר זכרונות וחוויות".