יובל רבין (50) דוקטור למוזיקולוגיה, מלמד במכון ללימודי חוץ של האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. "מלמד באופן פרטי נגינה על עוגב, קלאוויקורד וצ'מבלו. הצ'מבלו הוא כלי מאוד שקט, הכי שקט שיש, והעוגב הכי רועש שיש, אז אני מחזיק משני הקצוות. ממש לא היה ברור שאני הולך להיות מוזיקאי. למדתי בבית ספר ריאלי במגמה ביולוגית, עשיתי בגרות עם 22 יחידות מדעיות, ובגיל 16 הודעתי שאני הולך ללמוד מוזיקה וכולם חשבו שהשתגעתי. מגיל צעיר הלכתי לשמוע קונצרטים וניגנתי אבל לא בצורה רצינית, ובגיל 16 כשהודעתי אמרו לי שזה קצת מאוחר להחליט עכשיו, ואמרתי שאני ארוץ מהר ואתפוס את הרכבת בתחנה הבאה. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בגיל 18 עשיתי את עבודת הגמר בקונסרבטוריון, למדתי באקדמיה בזמן השירות הצבאי, תואר ראשון במוזיקה ובחינוך. כשהגעתי לסמסטר קיץ באקדמיה בהולנד, פגשתי את אחד הנגנים החשובים בעולם - גי בובה. הוא הופתע כשגילה שעדיין לא השלמתי תואר ראשון ואמר 'תסיים מהר ובוא ללמוד באירופה'. עבדתי עוד שנה כדי לחסוך כסף ונסעתי לבאזל לשנתיים שהתארכו ל-22 שנים. שם גם נהייתי ד"ר למוזיקולוגיה. לפני שלוש שנים חזרנו לארץ, באמצע עבודת דוקטורט עברתי לאוניברסיטה העברית והשלמתי את זה כאן. חזרנו לכאן בשביל העתיד לילדים. אנחנו חושבים שאין שם עתיד לילדים, בטח לא בתור יהודים. בתקופה שהתגוררתי בבאזל הייתי בשני כובעים - הייתי אחראי על החינוך בקהילה היהודית והופעתי המון, הייתי מורה מחליף באקדמיה למוזיקה, אבל זה לא קרה הרבה, במקביל החזקתי בארץ את פסטיבל ימי מוזיקה יהודית ומנהל אמנותי של סדרת הקונצרטים לעוגב בחיפה, עשיתי את זה בשלט רחוק".
אנה רבין (44) עובדת בארכיון אלברט איינשטיין כרכזת מידע באוניברסיטה העברית. ילידת פרייבורג בדרום גרמניה. "החיים שלי היו נורא משמעממים, הלכתי לבית ספר ואחרי הבגרות לא ידעתי מה לעשות. ליום הולדת 16 ביקשתי רק ללמוד עברית. זה פשוט היה רצון מבפנים, ועשיתי קורס בעברית למבוגרים, הייתי הצעירה היחידה והקצב היה מאוד איטי. בהמשך למדתי במגמה של שפות עתיקות - למדתי לטינית, יוונית עתיקה ועברית. יובל: "זה מאוד מקובל במרחב הגרמני, מגמה של שפות עתיקות נחשבת ליוקרתית, זו תפיסת עולם אחרת, זה פותח פתח להרבה שפות ומפתח חשיבה". אנה: "אחרי זה החלטתי שאני רוצה להתגייר. רציתי כבר בגיל 12, יחסית בגיל מוקדם ידעתי שאני רוצה להיכנס ליהדות. בהתחלה למשפחה שלי זה היה מוזר, ואז הם ראו שאני קוראת ספרים על ישראל ויהדות, אז הם נתנו לי לעשות את זה. התגיירתי אחרי שפגשתי את יובל, אבל הוא לא היה הסיבה לגיור. באוניברסיטה למדתי היסטוריה ומדעי יהדות ועבדתי במוזיאון היהודי בבאזל. הלימודים האלה לא מובילים למקצוע ספציפי והיה לי מזל שהתקבלתי לעבודה במוזיאון היהודי".
נישואים: "הכרנו כי היא חיפשה מישהו שישפר את העברית שלה". אנה: "ולפעמים אני צריכה לתקן אותו". יובל: "הייתי בבית קפה עם קבוצה של ישראל-גרמניה וראינו סרט ישראלי. היא שמעה אותנו מדברים על הסרט בעברית והיא ניגשה אליי וביקשה שאני אשפר לה את העברית והיא תשפר לי את הגרמנית. אני עשיתי עבודה יותר טובה, והיא הייתה תלמידה יותר טובה. מהר מאוד זה הגיע לרומנטיקה. היא גרה אז בפרייבורג ואני בבאזל, מרחק של 90 ק"מ. זה היה בקיץ 2001. התחתנו ב-2004. די מהר ידענו שזה זה. לא הייתה ממש הצעת נישואים, איכשהו זה היה ברור לשנינו".
ילדים: כרם (10) יובל: "ילד חמוד, מבריק ויפיוף, שובב מאוד, אוהב צמחים, טבע, חיות, מנגן על ויולה".
גרן (12) יובל: "הוגים את השם גרן עם חולם חסר. רוקדת בלט, תולעת ספרים, הרבה פנטזיה אבל לא רק, ניגנה על כינור, בינתיים לא ברור אם היא ממשיכה או לא. התחילה לאחרונה לנגן על פסנתר".
גפן (15) יובל: "גפן ותכלת תאומות זהות. גפן מנגנת על כינור. אם אצלי היה מדעים, טיולים ומוזיקה, אצלן יש מוזיקה ומוזיקה ויהדות ומוזיקה. הן מנגנות בתזמורת של הפילהרמונית הצעירה וברביעייה של תוכנית גולדמן במשכנות שאננים". אנה: "המוזיקה לא משאירה להן הרבה זמן לדברים אחרים".
תכלת (15) יובל: "מנגנת על צ'לו מגיל רבע לשש, מבחירה. הן חזרו מהגן והודיעו שהן רוצות להתחיל לנגן, אחרי שהגיעו לגן שני מוזיקאים והדגימו לפני הילדים נגינה בכלי קשת ונתנו להן להתנסות. תכלת הודיעה שתנגן על צ'לו וגפן על כינור. התעלמתי מזה אבל הן חזרו על זה שוב ושוב. רשמנו אותן לטרום כלי בחוג בקונסרבטוריון אבל היינו צריכים לחכות שלוש שנים ברשימת המתנה. אחרי חצי שנה שהן נדנדו על בסיס יומיומי, אמרנו שנשכור כלים ונביא מורים ואם הן לא יתאמנו נפסיק, מאז הן מנגנות. אם ברוב המקרים זה ההורים שמניעים את זה, כאן זה ממש לא היה ככה. שתיהן ממש מחוננות במוזיקה, לפני גיל 11 הן עברו מהמורים הפרטיים למורים בקונסרבטוריון בבאזל. מצאנו את המורים הכי טובים בבאזל, והם לקחו אותן בשמחה והקפיצו אותן בכמה רמות, ואז הן גם זכו בתחרות של המוזיקאי הצעיר בקטגוריה של דואטים. בגיל 11 כבר ניגנו איתי כסולניות עם תזמורת בקונצ'רטו משולש של ויוולדי. הופענו בשווייץ ועם תזמורת הבארוק בארץ. כשהחלטנו שנעלה לארץ התחלנו לחפש מורים, ראיתי שיש תוכנית למוזיקאים צעירים במשכנות שאננים, הן נבחנו לתוכנית והיום הן מוכרות על ידי משרד החינוך כמחוננות במוזיקה. תכלת לומדת אצל שמואל מגן – אני מכיר אותו מאז שהייתי סטודנט באקדמיה וידעתי שהוא הבנאדם, אמרתי לו שהוא חייב לשמוע את הבת שלי, ואמר שאין לו זמן לקחת עוד תלמידים, אחרי הרבה שכנועים נפגשנו והיא ניגנה לו, אחרי 5 דקות אמר לי 'אין לי זמן אבל אני אקח אותה בכל זאת', מאז היא אצלו וזה סיפור אהבה הדדי. עד השנה הן היו בחטיבת פלס - בית ספר ממלכתי דתי לבנות ממלכתי דתי. שתיהן עברו לאקדמיה, שהוא בית ספר חילוני, כי העומס של בית ספר פלס עם העיסוק במוזיקה זה יותר מדי, הן מתאמנות 6-5 שעות ביום".
מגורים: יובל: "בשכונת הקטמונים בירושלים, בדירה גדולה מאוד. יש לנו סלון גדול ויש בו עוגב, צ'מבלו וקלאוויקורד, אני עושה בסלון קונצרטים לעד 50 איש. בערך פעם בחודש יש כאן קונצרט".
גיור: יובל: "גדלתי כחילוני, וככה יצאתי לשווייץ. בתהליך הגיור של אנה הבהירו לי שאם אנחנו יחד והיא בתהליך גיור זה לא יעבוד אם לא אשמור שום דבר, הסכמתי ואמרתי שאתחיל להכיר דברים, וראיתי כי טוב, ואז חזרתי בתשובה. כשאתה מתגייר אתה מתחייב בפני בית דין שאתה מתכוון לשמור את כל המצוות. יש בזה הרבה היגיון. בנאדם שלא יהודי מחויב בשבע מצוות בני נוח, לא מסובך לא לחטוא, אך ברגע שבנאדם מתגייר הוא מחויב בתרי"ג מצוות, וכל מה שלא יעשה הוא חוטא, אז אם הוא לא מתכוון לשמור מצוות עדיף שיישאר לא יהודי".
סדר יום: אנה: "אני משכימה לפני כולם ברבע לשש, צריכים להעיר את הבנות כדי שיוכלו לעלות על האוטובוס לפני שבע". יובל: "לפני הפקקים. בשבע ורבע או שבע ועשרים הן כבר בבית הספר. אני קם בשש וקצת, מכין את הכריכים כבר בלילה. זו האחריות שלי. אני הולך להתפלל שחרית. כשחוזר מעיר את כרם ולפעמים את גרן, ושולח אותם לבית הספר. אני עובד מהבית, פסטיבלים למוזיקה וסדרת קונצרטים לעוגב זו עבודת ניהול, ואם יש הרצאות שאני צריך להעביר בחוגים ובמתנ"סים, אני עובד על זה במחשב וצריך להתאמן, אז מחלק את הזמן בין אימון לעבודה משרדית". אנה: "אני באלברט איינשטיין עד שלוש ואז חוזרת הביתה". יובל: "הארוחות המשותפות בערב ומשתדלים להקפיד על זה. לכל אחד יש לוח זמנים מטורף אחר, חזרות ושיעורים. גפן עברה למורה בהוד השרון אז היא נוסעת לשם וחוזרת. ארוחת הערב היא אי, זמן להיות ביחד, אחרת לא היינו מתראים במסגרת משפחתית וזה חשוב לנו. הילדים הולכים לישון בין עשר לחצות ואנחנו איפשהו בין חצות לשתיים וחצי. כעצמאי אני גמיש מבחינת לוח זמנים ויש לי הרבה עבודה גם בערב".
מה אוכלים: יובל: "ברוך השם לא צמחונים ולא טבעונים אבל משתדלים להימנע מאוכל שקונים בחוץ, כמעט רק מבשלים בבית, גם מכינים את הבצק של הפסטה. משתדלים שיהיה בריא, יש הרבה ירקות טריים, משתדלים שיהיה מאוזן עם חלבונים, כשאני עושה פסטה מקמח כוסמין מלא וביצים, אוטומטית זו מנה מאוזנת ובריאה וזה לא ג'אנק פוד".
חלוקת התפקידים: אנה: "יובל נהנה לעבוד במטבח, לבשל, לאפות. אני עוזרת קצת במטבח, עושה את הניקיון והגיהוץ, אבל זה לא ממש מחולק, אם צריכים לעשת משהו אז עושים, יובל אחראי על בירוקרטיה".
מטלות הילדים: יובל: "לנקות את השולחן אחרי האוכל, ואפילו על זה יש תורנות מי יעשה. אנחנו קוראים להם לעזור לתלות ולהוריד את הכביסה, וכל אחד מקפל את הכביסה שלו, לפעמים זה עובד. החדר של גפן תמיד מסודר, היא היחידה שהחדר שלה תמיד מסודר. גם ניקיון של המטבח ביום שישי אחרי הבישולים מפילים על הילדים, לפחות חלק מזה".
תחביבים: יובל: "כרם משחק כדורגל, אבל לא בקבוצה. יש לנו גינה שאנחנו מטפחים, בעיקר אני והילדים כשאין להם ברירה".
ערך מרכזי בבית: יובל: "לעשות, לא לחכות שדברים יקרו, סבתא של אמא שלי הייתה אומרת: 'תבורכנה הידיים שעושות בעצמן', חשוב לך שמשהו יהיה עשוי - תעשה, אם אתה רוצה להגיע לאנשהו, זה תופס בכלל בבית, אל תקטר שמשהו קשה או לא הולך, גם אם שמים לך רגליים תמצא דרך ותעשה בכל זאת, קשה לך? תתאמץ ותעשה. ערך נוסף - סובלנות לקבל את זה שאני כך ומישהו אחר הוא לא, שיש לי אמת מוחלטת ומישהו אחר טועה בעיניי אבל האמת שלו לגיטימית, וערך נוסף הוא היהדות – זה מקיף לנו את החיים בהמון דברים, זה לדעת שהכול מגיע מלמעלה ולדעת מה המקום ומה התפקיד שלנו בעולם".
מה בסל רגשות האשמה: יובל: "תמיד היית רוצה להיות יותר אבל אי אפשר הכול, בסופו של דבר חיים בפשרה כי גם כשאתה בוחר משהו אתה בוחר לא לעשות משהו אחר. אבל אשמה היא לא מה שמניע אותנו".
כמה משתכרים: יובל: "בגבולות הסביר. ממש לא מיליונרים, בפירוש צריך לשים לב כמה נכנס וכמה יוצא אבל אנחנו לא מסכנים".
לאן הולך הכסף: יובל: "פעילויות של הילדים זה הרבה כסף, עם כל זה שמקבלים על חלק מהדברים מלגות הרבה מאוד כסף הולך לשם".
מגבילים בזמן מסך: "לגפן ותכלת יש טלפונים. הן לא מוגבלות בזמן מסך, אבל אין להן זמן לשבת ולבזבז מול המסכים. את כרם וגרן צריך להגביל, אין להם טלפונים משלהם, גרן היחידה בכיתה שלה בלי טלפון, היא היתה שמחה לטלפון אבל אמרה בעצמה שלא הייתה עושה שום דבר אחר חוץ מלהיות בטלפון, ואצל כרם חצי מהילדים עם טלפונים, הוא לא מעט במחשב אבל בהחלט מגבילים אותו".
על מה רבים: יובל: "אנחנו לא. בכלל לא". אנה: "בינינו לא אבל עם הילדים כן".
קווים אדומים: יובל: "שהם רואים את עצמם ולא את האחר זה משגע אותי, ונורא קל להיגרר לזה כשאתה מתבגר, היום כבר עשר וחצי זה מתבגר. אם יש חובות הם צריכים להיעשות גם אם לא מתאים לי ולא בא לי וגם אם זה מוצדק שזה מעצבן אותי".
מפלס עצבים: אנה: "כשהילדים לא מקשיבים למה שאומרים להם, כשהם מגיעים הביתה ומשאירים הכול בסלון או איפשהו ברחבי הבית". יובל: "אם משאירים את הצלחות על השולחן אחרי שאכלו זה חלק מאותו עניין - שמישהו כבר יתמודד עם זה".
קורונה: יובל: "אצלי היא גרמה לשינויים בתפיסות מקצועיות. עצם זה שהוחלט שעולים באמצע הקורונה ולא משנים את התוכניות גרם לזה שהיינו עסוקים בעלייה ובהתמקמות, והקורונה הייתה בצד. במישור המקצועי עבדתי בפסטיבל של ימי מוזיקה, למדנו להעביר את הקונצרטים בצורה מקוונת וזה אפשר לנו להגיע לקהל רחב יותר, עכשיו אנחנו בגרסה היברידית, גם קהל באולם וגם משודר. ב-20.10.23 נפתח את עונת הקונצרטים לעוגב בחיפה. זו עונה שאני מנהל כבר 12 שנה וניהלתי אותה עוד מבאזל. בעונה יש תשעה קונצרטים, אחד בחודש, מרבית הקונצרטים מנוגנים על ידי נגנים מחו"ל. את קונצרט פתיחת העונה אני אנגן, בחלקו עם גפן ותכלת: הקונצרט יוקדש ל'שיאי הרומנטיקה הגרמנית'. מנדלסון (סונטה מס' 4 לעוגב סולו), ברהמס (פוגה וכורל, שניהם לעוגב סולו) וקונצ'רטו/סוויטה של ריינברגר לעוגב, כינור וצ'לו. זה הביצוע הראשון של היצירה במלואה בישראל. וזו כמובן חוויה לשמוע אותנו יחד. בהמשך העונה צפויים נגנים מאיטליה, אסטוניה, קרואטיה, גרמניה ועוד".
סופי שבוע: יובל: "בשבת אנחנו בבית, לפעמים נוסעים לאמא שלי או לאחותי. אחותי גם חזרה בתשובה, שנינו חזרנו בתשובה, כל אחד בדרך שלו. כשאנחנו בשבת אצל אמא שלי יש פלטה ומיחם, וכדי שלא נתחיל לסחוב קונים אוכל מוכן ויש ערכות כלים כשרות. גרן בדרך כלל בבני עקיבא, לפעמים משחקים, לפעמים סתם יושבים ומתפנקים ביחד".
הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: יובל: "שבת, אבל לא הייתי מוותר על ימות השבוע. שבת היא סוג של אורחת, קצת כמו אורח שכיף שהוא בא וכיף בשגרה, אני מאוד נהנה מהשקט של השבת ולא הייתי מוותר על העשייה והאימונים של אמצע השבוע". אנה: "אני שמחה שיש עבודה שאפשר ללכת כל יום ולהיות בארכיון ובשבת כיף להיות עם המשפחה ללא התחייבויות. אנחנו מארחים הרבה בשבת".
זמן איכות זוגי: יובל: "קניות זה הדייט שלנו, זה דייט נורא יקר בדרך כלל". אנה: "מבלים ככה כל שבועיים".
זיכרון משפחתי נעים: אנה: "אחרי שעלינו לארץ היינו תקועים שבועיים במלון קורונה. היינו יחד בשני חדרים צמודים". יובל: "בהתחלה שמו אותנו בנפרד והיינו צריכים להסביר שזה לא עובד ככה ועשו לנו טובה ושמו אותנו בשני חדרים צמודים. ישנו שם וראינו את הארץ מרחוק".