"אני מסתדר יופי בלי בשר וברגע שבא לי אני הולך לאכול אצל ההורים"

ערין כמאל דקסה (30) מדלית אל כרמל, נשואה ואימא לבירם, נטורופתית ומנחת הורים מתמחה בטיפול טבעי בהפרעות קשב וריכוז. יועצת, מלמדת ומלווה משפחות לאכילה מחזקת.

"כל אוכל שנכנס לגוף שלנו, משפיע עלינו מבחינה התנהגותית ורגשית. הגישה הזו משלבת בין עולם הנטורופתיה, אורח חיים בריאים להנחיית הורים. הטיפול הוא בהורים שרוצים לגדל ילדים בריאים. אני כבר עשר שנים בתחום. גדלתי לסבתא שהייתה האחות הראשונה בישראל מהמגזר הדרוזי, היא עבדה בכל מיני מקומות, העבודה האחרונה שלה הייתה מנהלת מחלקת יולדות בבית חולים רמב"ם. זה היה נדיר למצוא בסוף שנות ה-50 אישה מהמגזר שיצאה ללמוד, היא פרצה תקרת זכוכית. היא היוותה לי השראה בכל מיני דברים שקשורים לבריאות, וגם לדרך הייחודית שלה, לא ללכת ללמוד רק כדי לסמן וי אלא לעשות דברים מתוך השראה ומתוך עזרה לאחרים. אני הנכדה הראשונה במשפחה. לפני כן, עבדתי כמנהלת מחלקת צמחי מרפא בחוות דרך התבלינים, בבית לחם הגלילית. אחרי שילדתי החלטתי לצאת לעצמאות, במאה אחוז. יש לי קליניקה בדלית אל כרמל וגם אונליין, ואני פוגשת הורים מכל הארץ. בנוסף, אני מגישה תכנית בערוץ חלאם, ערוץ של המגזר הערבי, זו תכנית שבועית בטלוויזיה שהמסר שלה הוא להעביר תכנים של העצמה בריאות, חינוך, אני מראיינת שם אנשי מקצוע שונים".  

נידאל כמאל דקסה (39) נשוי לערין ואב לבירם. מורה לאנגלית בחטיבת ביניים, בית ספר החקלאי בפרדס חנה.

"אני מלמד שם כבר שנה חמישית. מאז היותי ילד תמיד נפתחתי לתכנים באנגלית דרך המוזיקה והסרטים, מהחשיפה הזו התחלתי לאהוב את השפה וכל הזמן בהשתפרתה. כשחשבתי על תחום שארצה לעשות בו תואר באוניברסיטה, זה היה טבעי שאלמד תואר ראשון באנגלית. אחרי האוניברסיטה התגייסתי הייתי עתודאי. לצערי לא עשיתי תפקיד משמעותי בצבא באנגלית, אבל הייתי קצין. האהבה לאנגלית בערה בי ורציתי לעשות עם זה משהו, כשהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד הוראה, כי הייתי טוב בהדרכה. גדלתי בדלית אל כרמל, שנינו נולדנו פה וגרים פה. אני מלמד בבתי ספר יהודיים בעיקר., איפה שיש משרה פנויה מלאה. אני כל הזמן מנסה להשתפר ולהתפתח. נבחרתי להיות מורה מוביל לקהילה לומדת בצוות האנגלית, בבית הספר עצמו, זה פרויקט של משרד החינוך. חוץ מזה אני ספורטאי ואוהב את תחום הריצה, בתחילת השנה בפברואר עשיתי את המרתון הראשון שלי עם קבוצת ריצה שלי ואני מאוד גאה בהישג הזה. חוץ מהריצה, למדתי להיות סוכן נסיעות, בשנת שבתון. אני לא עוסק בזה אבל יש לי אהבה גדולה לתחום הטיולים התיירות, טיילתי המון בעולם. מאז שהתחתנו כל שנה יצאנו לחו"ל, וכל הזמן הייתי מכין ומארגן את הכול אז רציתי ללמוד יותר לעומק. אנחנו אוהבים לטייל המון בארץ, אני לוקח אחריות ומכין את הטיול".

נשואים: ערין: "הכרנו דרך חברים, ב-2012. אני אישית מאמינה שכדי להתחבר לבנאדם אתה צריך להתחבר לאופי שלו לפני שאתה רואה אותו וקובע לפי המראה החיצוני. לצערי אנחנו חיים בעולם שבו הרוב קובע לפי המראה החיצוני ולא ככה רציתי לבחור את האדם שאני רוצה לחיות איתו אז טוב שהוא זרם איתי. כשאני נפגשת עם אדם שאני מכירה באופי, זה נותן ביטחון שאני לא הולכת להיפגש עם אדם שאין לי מושג מיהו ומה הגישה שלו, אני בטוחה שזה הצעד שאני רוצה לעשות".

נידאל: "דיברנו בטלפון לפני הפגישה, והחלטנו שאנחנו עושים את זה אחרת. חבר הציע לי את הטלפון של מישהי שהכיר דרך ארוסתו, היא הייתה קרובת משפחה שלה. התקשרתי והתחלנו לדבר כל יום כמעט במשך חודש, ואז קבענו בבית קפה להכיר. הפגישה הראשונה הייתה חיובית והתקבל רושם טוב. התחתנו אחרי שנתיים, ב-2014. זה זרם די טוב. היה טבעי לנו שאנחנו רוצים להיות ביחד. זה זמן סביר לא מעט ולא הרבה. אדם מבין שזה מתאים לו, ברגע שדיברתי איתה וראיתי אותה, ראיתי שיש לה ערכים וכייף לדבר איתה וזה הסטנדרטים ששאפתי אליהם, וברגע שפגשתי את ערין, אמרתי לעצמי - She is the one. אחרי שנתיים התחתנו, ואחרי עוד שנתיים נולד לנו בירם. אנחנו תמיד מחכים שנתיים עד שאנחנו עושים משהו".

בירם (5) ערין: "בירם זה שם תורכי, שהפירוש שלו זה 'מלך'. האמת היא שלא חשבנו על הפירוש, רצינו שם בינלאומי שיישמע טוב בכל השפות. הוא ילד יצירתי וקשוב, דעתן".

נידאל: "בירם סקרן, ילד מאוד רגיש אוהב לעזור. אוהב לנסות דברים חדשים כל הזמן נהנה לטייל איתנו בארץ, וכמו כל ילד אוהב לשחק, להרכיב ולבנות דברים".

מגורים: דלית אל כרמל. ערין: "בבית פרטי משלנו, שנידאל בנה, ושנינו עיצבנו. בבית יש 4 חדרים לא כולל סלון, ויש לנו גינה".

סדר יום:

ערין: "קמים בבוקר. נידאל קם לפניי בסביבות 6:00-6:30, מתארגנים, שותים ביחד קפה, ובשנת הלימודים נידאל יוצא בסביבות 7:15, אני מארגנת את בירם, מתארגנת גם, בירם הולך לגן ואני הולכת לקליניקה. שלושתינו נפגשים לארוחת צהריים בסביבות 14:30-15:00. זה אחד הדברים שאני לא מוותרת עליהם, לאכול איתם ביחד, אם זו ארוחת צהריים או ערב, אבל שתהיה ארוחה משפחתית יומית שבה אנחנו מדברים על מה שהיה במהלך היום. יומיים בשבוע אני עובדת בקליניקה אחרי צהריים אז בירם נשאר עם נידאל, ויום יומיים לבירם יש חוג".

נידאל: "הכי חשוב שבסופו של יום נעשה משהו ביחד, בילוי משפחתי, נסיעה לחוף הים, הליכה, לא מחכים לסופ"ש כדי לטייל, עושים את זה כמעט באופן יומי, ברגע שמתאפשר". אני הולך יומיים בשבוע לקבוצת הריצה בשעות הערב. אנחנו גם מקפידים להמשיך ללמוד דברים במקצוע שלנו, אני לומד באינטרנט דברים חדשים באנגלית, קורסים שישדרגו לי את איכות ההוראה ויתנו לי רעיונות בכיתה ובבית הספר, זה אחד השאיפות הגדולות שלי - להיות מורה טוב וכל הזמן להשתפר".  

ערין: "ארוחת ערב אוכלים ביחד, עושים פעילות משותפת, אם לא עשינו קודם, ואחרי זה מקלחת ומקפידים לסיים את היום בטוב, עם תרגילי ספורט או ריקוד או סיפור, או סרט - לא תמיד. בירם הולך לישון בשעה 20:30, ואז אנחנו יושבים ומסכמים את היום והולכים לישון בין 22:30-23:00".

מה אוכלים בבית? ערין: "הכול, חוץ מבשר. אני צמחונית כבר 13 שנים, נידאל אוכל בשר, בירם גם צמחוני. אני הקפדתי שלא לחשוף אותו לבשר בגיל צעיר, כי אני מאמינה שזה משפיע על מערכת העיכול. כשהגיע לגיל שלוש, הבחירה הייתה שלו. הוא בחר בינתיים ללכת בעקבותיי. לפעמים הוא מבקש שניצל אבל מסתכל על השניצל ובסוף אומר שזה לא בשבילו".

נידאל: "הוא אוהב פלאפל, המון ירקות, סלט, אוהב לאכול טונה, דגים ,סלמון. כשמציעים לו בשר הוא מוותר. אני מסתדר יופי בלי בשר וברגע שבא לי אני הולך לאכול, בעיקר בסופי שבוע אצל ההורים".

ערין: "אני מבשלת בבית, מאכלים מסורתיים, פריקה, קינואה בורגול, ממולאים, אני אוכלת דגים, סלמון או טונה, טופו לפעמים, משלבת קטנייה וחלבון מלא. בירם חולה על מג'דרה, הוא יאכל את זה מתי שרק יכול, אני עושה את זה עם בורגול ועדשים. נידאל אוכל בשר בסופי שבוע אנחנו הולכים לאכול אצל ההורים שלי אז הוא אוכל שם".

חלוקת התפקידים: נידאל: "אני אחראי על השואב",

ערין: "ואני על כל השאר. אנחנו מאמינים ששנינו גרים ביחד בבית, המטלות של הבית הם לא על בנאדם אחד. בדרך כלל שואב זה נידאל, וזריקת הזבל".

נידאל: "לפעמים אני עוזר לה עם שטיפת כלים ומכונת כביסה, סיפור לפני השינה, מקלחת לבירם, אני עושה את רוב עבודות התחזוקה בבית, מסדר משהו שהתקלקל. כמובן שהרכבים זה אני, ערין עיקר אחראית על האוכל, הנקיונות, לסדר דברים. היא טובה בלסדר, להכין דברים, ולתכנן דברים".

מטלות הילדים: ערין: "לאחרונה בירם התחיל לעזור בשטיפת כלים וגם לתלות כביסה, לא הרבה, אבל עושים את זה ביחד ולאט לאט, הוא שותף בסידורים בבית, לסדר פינות ואת החדר שלו, לערוך שולחן לארוחה, להכין את הסלט".

תחביבים: נידאל: "אני אוהב לראות סרט טוב, אוהב ללכת לקולנוע למרות שלא יצא לנו הרבה. אני אוהב סרטי הרפתקאות, סרטים שמשלבים נופים וטבע, וסיפור טוב".

ערין: "אני לא בקטע של סרטים. אני יושבת מול סרט ונרדמת אחרי 5 דקות. אני יותר אוהבת לקרוא, לכתוב, לתכנן וזה בעיקר הדברים שאני הכי אוהבת והכי דואגת לשדרג אותם. אני כותבת חוויות, דברים שקשורים לעיסוק שלי. דברים שאני כותבת לעצמי ומתכננת להעלות אותם באתר או בפייסבוק כדי להוות השראה לאחרים. אני אוהבת ליצור דברים, פעילויות עם בירם, לשפץ דברים. אני הכי פורחת בכל מה שקשור ליצירה ואמנות, וגם עושה ספורט, בעיקר מכון כושר לפני הקורונה שחיתי, ומאוד התחברתי, בגלל כל ההגבלות של הקורונה הפסקתי. אני הולכת למכון כושר במטרה להוציא ולחדש אנרגיה. משקל זה מה שמנהל אותנו והרוב הולכים לחדר כושר לחטב או לרדת במשקל, אבל לפעילות הגופנית יש צדדים אחרים, שהם בעיקר להעלות את האנרגיה והמסוגלות שלנו, להרגיש טוב ולחזק את עצמנו. אני הולכת בין 3-4 פעמים בשבוע. תלוי מה בלו"ז. ברוב הפעמים בבוקר".  

קורונה: ערין: "הקורונה עשתה לנו טוב".

נידאל: "נתנה לנו זמן בבית להיות ביחד, יצא לי לשבת וללמוד דברים חדשים בתחום שלי, לקבל רעיונות, לקרוא ולתכנן הלאה. הזמן בבית אפשר לי להתאמן. אני חליתי בקורונה באמצע אימונים למרתון בספטמבר, בתחילת השנה, ואחרי שהחלמתי לקח לי 3 שבועות להתאושש אבל לא ווויתרתי חזרתי לריצה, היה קשה בהתחלה אבל אחרי זה חזרתי לעניינים, לריצות נפח גדולות ובפברואר עשיתי את המרתון. למרות הקורונה הגוף התאושש והצלחתי לעשות את המרתון. רצתי 42 ק"מ במשך 3 שעות וחמישים דקות. חליתי בזמן שהיה סגר. לפני שיצאנו לחופש, היינו בסיור לימודי דרך הבית ספר לתיירות בירושלים, אולי משם נדבקתי. קמתי בבוקר ופתאום התחלתי להרגיש סחרחורת במקלחת, לא יכולתי יותר לעמוד, פשוט נשכבתי והתחלתי לנשום מהר. אחרי שזה קרה היה לי יום לימודים בזום, לימדתי כרגיל והתחלתי להרגיש עייפות וחולשה, אמרתי לערין שאני חייב לבדוק, אולי זה קורונה. ירדתי לחיפה ועשיתי בדיקה, וגיליתי שאני חיובי. הייתי מופתע, ופחדתי קצת כי ידעתי שזה יגביל אותי מבחינת הספורט, וגם עם המשפחה לא אוכל לצאת ולהיפגש, הכול מתחיל להשתנות. אני נכנס לחדר ולא מתקרב לאף אחד זה היה קשה לקבל את הגזירה הזו, הייתי מופתע כי אני ספורטאי ושומר על הבריאות, אבל הייתי חלש ועייף מהוירוס. בירם וערין לא נדבקו, זה מה שמפתיע. אף אחד לא נדבק ממני. הייתי בבידוד בחדר של בירם. ערין הייתה שמה לי צלחת ליד הדלת".

ערין: "זה לא הגיוני שבנאדם שחולה והמצב הנפשי שלו ירוד, ומן הסתם רוצה לקבל יחס, לשים לו את האוכל ליד הדלת זו חוויה של עונש. אני אישית לא האמנתי שאדם אמור להישאר לבד בחדר, אני מבינה שזה וירוס ושצריך לקחת את האחריות אבל קשה להתנהל בצורה כזו. לתת לו להתמודד לבד".

נידאל: "הייתי עדיין עייף אבל שיצאתי מזה, היה טוב סוף סוף להתניע את האוטו. קצת שרף לי בריאות במאמץ הראשוני של הריצה, לקח לי שבועיים להתנקות מזה, כל הזמן יצאה לי ליחה. לא היה פשוט, אבל הריצה עזרה לגוף להתאושש. הבנתי שכל אחד פגיע עם כל החוזק והיכולת להתאמן ולרוץ למרחקים, עדיין הוירוס הזה פגע בי והיה לי קשה יותר מאחרים. מסתבר שכל אחד מקבל את זה אחרת גם אם אתה ספורטאי לא מבטיח שלא תיפגע".

אאוטסורסינג: ערין: "אנחנו עושים הכול בעצמנו, נותנים את מלוא תשומת הלב לבירם ולא מביאים אף אחד".

נידאל: "מחלקים את הזמן כמו שצריך, תמיד יש זמן לבירם, לספורט, למה שצריך לתקן. הנושא של למידה מאוד חזק אצלנו, אנחנו ומסתדרים עם הכול לבד. אני צובע את הקירות מעץ, כל שנה משפץ ומחדש משהו. בחופש הגדול כשאני מתפנה אני מוצא זמן לדברים האלה".

ערין: "אני אחראית על הגינה וזו תרפיה בשבילי. זמן יש לכולם השאלה מה סדר עדיפות ואיך מחלקים את זה".  

ערך מרכזי בבית: ערין: "הקשבה ואהבה".

נידאל: "הכלה, להכיל אחד את השני, את האחר, לקבל את האחר, ולאהוב אותו, לא משנה אם הוא הצליח או נכשל. הבית הוא בסיס חזק, כולם מקבלים תמיכה ואהבה שהם צריכים, ומאוד משקיעים בבסיס כדי שנוכל לצמוח, להתפתח וללכת ללמוד. אנחנו אחד בשביל השני".

מה בסל רגשות האשמה: נידאל: "לא עולה לי משהו. תמיד מסתכלים קדימה. הדברים שבשליטתנו שנוכל לשנות אותם לטובה ולהשתפר - בזה מתמקדים ופחות אם היו טעויות. שום דבר לא מושלם אבל אנחנו מסתכלים קדימה, זה בידיים שלנו לעשות את החיים יותר איכותיים".  

כמה משתכרים: 12,000-13,000 שקלים. 

לאן הולך הכסף: ערין: "בעיקר לבירם - חוגים לבירם, טיולים, בילויים, למידה".

נידאל: "לוקחים קורסים שישידרגו אותנו, גם ערין וגם אני לא מהססים לרגע להוציא כסף על זה. אני תמיד אומר לערין אם זה משהו שיכול לקדם אותנו, לא משנה כמה זה יעלה. חוץ מזה, אוכל, דלק, ארנונה, חשמל, אבל הכסף שנותר לנו הוא  ללמידה, לטיולים ולפנאי, לפתח את בירם".

מגבילים בזמן מסך? ערין: "יש לנו מסך אחד בבית, ואין הרבה ערוצים, יש לנו נטפליקס ומקפידים כן להגביל את הזמן, בדרך כלל רק שעתיים".

נידאל: "החזרתי את נטפליקס אחרי שהתנתקתי, כי ראיתי שיש בו תכנים טובים וכמובן גם באנגלית".  

על מה רבים? נידאל: "לפעמים אם לא מנצלים את הסופ"ש כמו שצריך, אם נשארנו יותר מדי אצל ההורים במקום לבלות כמשפחה לבד באיזה מקום מיוחד או טיול קטן, אז מתווכחים על זה. בעיקר אני אשם כי אני עייף מדי ואין לי את הכוח לעשות משהו אחר, וערין רוצה לצאת, בדרך כלל זה כן יוצא לפועל".

ערין: "אני מתחרפנת שמתכננים משהו ולא הולכים לפי התכנון, במיוחד בסופי שבוע, כי זה הזמן היחידי שאנחנו נמצאים ביחד בלי עוד דברים שצריך לעשות. אני אוהבת לתכנן מראש דברים ולפעמים נידאל לא זורם איתי ומחכה לדקה ה-90. זה נכון לא רק לסופי שבוע אלא למטלות בבית. כשצריך לעשות הוא מחליט לדחות לזמן אחר, למה? כי יש דברים אחרים. לפעמים הוא משנה את סדר העדיפות שלו[ בדקה ה-90".

קווים אדומים: ערין: "חוסר יחס לבירם, אם יש לנו דברים לעשות ונותנים לו לשבת הרבה מול המסך".

נידאל: "כדי לא לגרום לבירם לצפות יתר על המידה, עוזבים את מה שעושים ודוחים את האימון לשעה מאוחרת. ברגע שבירם יילך לישון. אנחנו מאוד מודעים לעניין המסך. הוא לא נוגע בטלפון, אין לו מה לגעת בזה מקסימום לצפות בטלוויזיה בתוכנית חינוכית".

ערין: "מילים שבירם לא אמור לשמוע אותם".

נידאל: "שמים לב לשפה שלנו, למילים שיוצאות לנו מהפה. מבחינת התנהגות שיראה דברים טובים וחיוביים, לא להתווכח מולו".

ערין: "להביא את הכעס או הדברים השליליים של העבודה הביתה, זה מבחינתי גם קו אדום כי הבית זה לא הספוג של העבודה".

מפלס עצבים: ערין: "אני לא מבינה למה לא מחזירים את הדברים למקום? סיימתם להשתמש במשהו, תחזירו למקום".

נידאל: "מעצבן אותי כשאנחנו נמצאים אצל ההורים שלי ואחים שלי מנסים איכשהו לעניין את בירם במשהו בטלפון. זה יכול קצת להכעיס אותי, ואני מבקש מהם לא לעשות את זה. לפעמים החופש שיש לסביבה הקרובה בדברים שחשובים לנו יכול להכעיס אותי, כי אני בונה לו משהו ורואה שמישהו אחר משנה את זה וזה מכעיס. ברגע שזה עובר את גבול הטעם הטוב אני מבקש להפסיק בצורה מנומסת ומבלי לפגוע בבנאדם".  

משבר אישי: נידאל: "לא היה מלבד זה שהייתי חולה בקורונה".

ערין: "קשה לי להתסכל על משהו כמשבר כי אפשר תמיד להתמודד ולהתקדם. זה בא ללמד אותנו משהו, וזה לא סתם קרה. לא משנה אם זה עם חברים או משפחה, זה כנראה קרה כדי שנהיה במקום אחר ונבין את המסר".  

סופי שבוע: ערין: "נידאל לא עובד, לבירם יש גן, אני מקפידה לנתב אותו למטלות בית, וגם לסיים כמה דברים שקשורים לעסק. יום שישי בצהריים אוכלים אצל ההורים שלי ארוחת צהריים משפחתית, ולרוב יש בילוי משפחתי, לוקחים את בירם למשחקים או הליכה ליד הים. אין משהו אחד ספציפי שמקפידים לעשות. פחות בקטע של בתי קפה ומסעדות, וכל מה שקשור לאוכל בחוץ, מעדיפים בילוי שיהיה רחוק מהאוכל. בשבת בבוקר אנחנו אוכלים ארוחת בוקר משפחתית בבית, לפעמים הולכים אחרי זה לסרט או לבילוי נוסף בחוץ ,לטיול בארץ. לפעמים הולכים לבקר חברים או משפחה, אחרי זה ארוחת צהריים אצל ההורים של נידאל. אח"כ חוזרים הביתה, לפעמים מבלים ולפעמים מכינים את עצמנו לקראת השבוע".

הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: ערין: "אני הכי אוהבת את יום חמישי".

נידאל: "כי אנחנו לפני יומיים של חופש ,לנוח ולבלות עם המשפחה. אני מקפיד לא להתאמן או לעשות ספורט ביומיים האלה, אלא ממש לנוח".

ערין: "החוויה שלי היא שזה תחילת הסופ"ש, לקראת מילוי מצברים, ולחשוב בצורה אחרת, לכתוב מטרות, יעדים, לחדד אותם, להסתכל על ההצלחות שהיו לי כמשפחה, אין לי תכנית מסוימת שחייבת לעבוד לפיה אלא אני תחושה של הכול זורם".

זמן איכות זוגי: ערין: "בעיקר חמישי בערב ושישי בבוקר, כשבירם בגן. בחמישי בערב בירם הולך לישון כרגיל ואז אין לנו התחייבויות ליום שאחרי, אנחנו יושבים לשיחה לסיכום שבוע, או שרואים משהו ביחד, לא סרט, אלא יותר סדרה שאפשר ללמוד ממנה".

נידאל: "סדרה דוקומנטרית או משהו כזה. בעיקר אוהבים לדבר אחד עם השנייה. ביום שישי בבוקר גם אוהבים לשבת בגינה לשתות קפה בגינה ולדבר".  

זכרון משפחתי נעים: נידאל: "אני תמיד אוהב להיזכר בטיולים בחו"ל, היינו בהולנד, גרמניה, צרפת, איטליה, בלגיה, צ'כיה, עם בירם היינו ברומניה, איסנטבול, ברצלונה ואילת. יש לו זיכרון מכל מקום".

ערין: "טיילנו לפני שנולד בשמונה מדינות, לרוב בקיץ יוני או יולי".