סובחי סגייר (58) נשוי ואב לשלושה ממג'ד אל-כרום. עובד בפיתוח שותפויות במונא - מרכז חנוכי טכנולוגי. "מונא היא מרכז אזורי רב תרבותי שעושים בו פעילות טכנולוגית בהכשרות וחינוך. יש לנו חזון מרענן של שלטון מקומי. היום יש בישראל מאות מועצות מקומיות ואזוריות שמצבן לא תמיד טוב, ולעומתן יש עיר עשירה במצב סוציו אקונומי טוב. הסגרגציה הזו לא בריאה לחברה, זה מגדיל את הפערים, ומעיק על התפתחות החברה. אנו רוצים לצמצם פערים ולא להשאיר כל יישוב להתבוסס במיץ של עצמו, לכן צריך ליצור שותפות בין האזורים השונים - ליצור אזוריות, אנו מדברים על הגליל או השרון או המרכז כעל אזור, ולא לדבר על כל יישוב כנפרד מאחר. השותפות הזו מחזקת את הדמוקרטיה, כי מרכיב מהותי בו הוא האמון של האזרח בממשל, וחוסן חברתי.
"אני עובד במונא ארבע וחצי שנים, לפני זה עבדתי בפיתוח הון אנושי ובפיתוח חברתי בארגונים בינלאומיים, בחקלאות ובתעשייה המסורתית, למדתי סוציולוגיה ואנתרופולגיה. אני מאמין שהשלטון המקומי במיוחד בחברה הערבית לא יכול לתת מענה לשאלות ולאתגרים המורכבים כמו אלימות, זהות חברתית במיוחד באוכלוסיית הנשים ולכן צריך שיתוף פעולה עם היוזמות של החברה האזרחית".
סוהא סגייר (52) נשואה ואימא לשלושה ילדים, גננת בגן עירוני ב-23 השנים האחרונות. "כשהייתי בת חמש הגננת שאלה אותנו 'מה אתם רוצים לעשות כשתגדלו' אני אמרתי לה 'גננת'. אני עדיין זוכרת את זה. אני אוהבת ילדים, לדבר איתם ולשחק עימם. מאוד קשה לגננות בתקופה הזו, הילדים עושים בדיקות אבל לפעמים מגיעים ילדים חולים לגן. לא תמיד ההורים בודקים את הילדים. מה לעשות?".
סובחי: "את הילדים ביסודי וחטיבות ביניים ההורים יכולים להשאיר לבד בבית, אבל לגן מביאים בכל מחיר, גם ילדים חולים, כי אין להם ברירה, ומי אוכל אותה? הגננת".
נשואים: סובחי: "בשנת 99 הייתי בארה"ב, עברתי אצל בן דוד שלי שגר בקליפורניה ומשם רציתי להמשיך לנבאדה, הוא אמר לי 'תישאר, אחותי באה מחר', אז נשארתי אצלו. הלכנו להביא אותה מהנמל, נשארתי עוד שבוע שם והכרנו. היא הייתה שכנה שלי בכפר אבל לפני זה לא התעניינתי בה. טיילנו פה ושם, אני המשכתי בטיול שלי והיא נשארה אצל אחיה. כשחזרנו לארץ, נפגשנו ודיברנו. לקח לנו שנה להחליט סופית, והתחתנו בשנת 2000".
ילדים:
נוהא (20) סובחי: "המשמעות של השם שלה היא תמצית השכל. נוהא לומדת בשנה א' בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית של תל אביב יפו. היא גרה שם במעונות, מעל חודש לא הגיעה הביתה. היא רוצה להיות פסיכולוגית, ואני אוהב את זה".
סוהא: "אני חושבת שהיא ממש מתאימה. היא אוהבת את הילדים, כשהיא באה לגן שלי היא תמיד משחקת איתם ומספרת להם סיפור, איפה שיש ילד - נוהא שם".
סובחי: "בתיכון היא הייתה במגמת אלקטרוניקה וכל הזמן התלוננה שקשה לה, שהיא לא אוהבת פיזיקה והייתי לוחץ עליה. כשהיא עבדה בקיץ בכיתה יא-יב בהתנדבות בקייטנה עם ילדים בסיכון היא חזרה ואמרה 'אני רוצה לעבוד איתם וללמוד פסיכולוגיה', הקשבתי לה וראיתי שיש פה משהו חזק, זה מתאים לה החיבור והשיחה עם ילדים, במיוחד ילדים בסיכון. אחרי חודש אמרתי לה אל תלכי לחוג לפיזיקה. שלחתי אותה למכינה, למדה שם אנגלית, מבואות והשתלבה בשנה א', היום היא שמחה, אני מרגיש את זה".
נאוור (18) סובחי: "פירוש השם שלו הוא 'מביא פריחה'. נאוור לומד ב-יב' מדעי המחשב, מתמטיקה ופיזיקה בבית ספר האורתודוכסי בחיפה, מקפידים שם על חינוך, ערכים, משמעת, זה אחד מבתי הספר הטובים בחברה הישראלית בכלל לא רק בחברה הערבית. נאוור היה באולימפיאדה של פיזיקה, בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב. הוא עשה פסיכומטרי בגיל צעיר וקיבל ציון גבוה, הוא מתכוון ללמוד בטכניון מדעי המחשב או מתמטיקה".
רנים (16) סובחי: "רנים זה היכולת שניתנה לשלמה המלך לדבר עם בעלי חיים. הוא לומד בכיתה י' גם בבית ספר האורתודוכסי בחיפה, הכיוון שלו יותר פילוסופיה, חקר האדם, היסטוריה. הוא היחידי שהולך לספרייה ומביא ספרים או קונה ספרים".
מגורים: מג'דל כרום. סובחי: "יש לנו בית פרטי שבנינו בעיצוב מיוחד. 12 שנים שגרים כאן בבית שבנינו". סוהא: "יש לכל ילד חדר".
סדר יום: סובחי: "סוהא קמה בחמש בבוקר, מדליקה את הבוילר, מתפללת, ומכינה ארוחת בוקר לילדים. נאוור ורנים קמים בשש, מכינים את עצמם לבית ספר, בשש וחצי מעירים אותי. אני מקפיץ אותם לרכבת, הם צריכים להיות שם בשבע. חוזר, מכין לעצמי ארוחת בוקר, אני מקפיץ את סוהא לגן שלה ואני בא למקום העבודה שלי. סוהא מסיימת בשתיים, יש לי הפסקה אני מחזיר אותה הביתה, וחוזר לעבודה. סוהא מכינה אוכל. בארבע וחצי אני והילדים חוזרים הביתה. בחמש אוכלים ארוחת צהריים יחד. אחר כך אנחנו בדרך כלל יושבים בבית, כל אחד עם העבודה שלו. אנחנו לא רואים טלוויזיה, מדברים. ארוחת ערב זה נס קפה או תה, משהו קל, בתשע. ב-23:00 כולנו הולכים לישון".
מה אוכלים בבית? סוהא: "אני מבשלת וסובחי אוכל. אני מבשלת כל מיני: חומוס, טבולה". סובחי: "עוף או טלה, אוכלים יומיים בשרי וביום השלישי חייב להיות משהו צמחוני, עם עדשים או חומוס או פול, במיה, מלוחייה, משהו עם ירק".
חלוקת התפקידים: (סוהא צוחקת), סובחי: "כשנסעתי לספרד אמרתי לרנים שהוא עכשיו הגבר בבית. כשנוהא רצתה לקחת את הזבל, הוא אמר לה 'אני הגבר, אז אני זורק זבל'. יש חלוקת תפקידים ברורה, כל הניקיון והסדר מסביב לבית זו האחריות שלי. בתוך הבית – אוכל, ניקיון, זו האחריות של סוהא. אני קונה פירות וירקות, אני לא שותה חלב ואני היחידי שיודע אם חסר".
מטלות הילדים: סובחי: "כשאני עובד קשה מחוץ לבית הם מצלמים אותי. רנים אוהב לעבוד ואני סומך עליו, הוא רציני אבל נאוור לא אוהב לעבוד. אם יש כביסה במכונה הם עושים ותולים, מנקים. ומה שסוהא מבקשת מהם, הם עושים".
תחביבים: סובחי: "רנים אוהב לקרוא ספרים ולעשות מדיטציה בטבע, יושב במקומות פסטורליים, הולך לבד בלי רכב, לא אוהב רכבים. נאוור אוהב ספורט, מתאמן במכוני ספורט, בפיתוח גוף ושרירים. תמיד שיש לו אפשרות הוא הולך למכון. אני אוהב ללכת, 3 פעמים בשבוע עושים מסלול הליכה ביחד 3-4 ק"מ".
קורונה: סובחי: "אנחנו רגילים להיות בבית ביחד, בסגר הראשון ראינו הרבה סרטים. בחרנו סרט עשינו פופקורן וישבנו לראות. בסגר גם עבדתי הרבה באדמה, זרענו כל מיני דברים: כרוב, במיה, פטרוזיליה, כי הייתה הרגשה של חוסר ביטחון ואתה צריך משהו שייתן לך ביטחון באוכל. יש לנו 20 עצי פרי, כל השנה אני אוכל פרות מהחצר: תמרים, פרות הדר, לימונים. תותים. בחודש הבא יהיו שקדים".
משבר אישי: סובחי: "היה לי משבר כלכלי בשנת 2007, הפסקתי לעבוד בארגון שעבדתי בו והייתי בתקופה של בניית הבית. אצלנו לא נהוג לקבל משכנתא ונכנסתי לחובות. הייתי בתקופה הזו מאוד לחוץ, בגלל כל הכסף ששמתי על הבית והפסקתי לעבוד. זה לקח בערך שנתיים. יש לי חברה יקרה בתל אביב, הרמתי לה טלפון וישר אמרה לי 'תבוא מחר בבוקר', נסעתי לתל אביב אכלנו יחד ודיברנו, שתינו בירה. כשחזרתי סוהא אמרה לי שהקול שלי אפילו השתנה, ההרגשה השתנתה, ואם היא הייתה יודעת שזה עוזר הייתי מזמן שולחת אותי. לחברה הזו קוראים אילנה אורטל, היא עכשיו גרה בברלין. השיחה איתה מאוד עזרה לי. אני אדם רגשי ואם אני לחוץ רואים עליי. כשאני לחוץ סוהא אומרת לי לך תשתה בירה, אני יושב, שותה כמה בירות ומרגיש טוב כי אני יודע שסוהא מבינה אותי, זה מה שנתן לי מנוחה".
אאוטסורסינג: סובחי: "אנחנו עושים הכול לבד. אפילו את הרכב אנחנו שוטפים בבית".
ערך מרכזי בבית: סוהא: "הילדים שלי הם הערך הכי חשוב, וגם ניקיון, חריצות וסדר. אני רוצה שהילדים שלי יעשו את מה שהם רוצים ושיצליחו. כל אחד צריך לעשות מה שהוא אוהב, לסיים לימודים, למצוא עבודות, שיצליחו. לא הייתי רוצה שיהיה להם קשה". סובחי: "המשפחה היא ערך עליו וההצלחה של הילדים, כל הניסיון והידע שצברתי בחיים החוכמה היא להעביר לילדים שיוכלו לעלות על הגלים הגבוהים. אמרתי להם אני יודע שלא תגורו בבית הזה, הם לא יגורו במג'ד אל- כרום כי התשתית והסביבה לא מאפשרים חיים טובים. אמרתי להם אני בטוח אם תצליחו וכל אחד יגור איפשהו אני אהפוך את הבית למוזיאון".
מה בסל רגשות האשמה: סובחי: "התחתנו מאוחר אז קצת מרגישים אשמה שסוהא רצתה משפחה גדולה יותר, עוד אחות לנוהא ואני הייתי מרגיש יותר טוב להתחבר לילדים שלי צעיר יותר, וגם בפער גילאים יותר קטן".
כמה משתכרים: סובחי: "בערך 30 אלף נטו".
לאן הולך הכסף:סובחי: "ללימודים לילדים, בתי ספר. נסיעות בחיפה".
מגבילים בזמן מסך: סובחי: "אני נגד הגבלות של מסכים, כל ילד יגביל את עצמו. אני לא נכנס לפרטיות שלהם, אני רק משלם את ההוצאות הכספיות".
על מה רבים: סובחי: "לפעמים היא עובדת יותר מדי בעבודה או בבית וזה מתבטא בגוף, עייפות, היא לא צריכה לצחצח את הבית פעמיים בשבוע, אבל היא עובדת קשה. ואם יש לה בעבודה בעיה עם ילד היא מביאה את המטען הזה הביתה כאילו זה שלה, היא מאוד רגשית ויש לזה השלכות על ההרגשה האישית שלה ועל ההתנהגות שלה. האמת היא שאנחנו לא רבים במיוחד. אם היא רואה שאני עצבני היא מבינה אותי ועוזבת אותי".
קווים אדומים: סובחי: "לא מקובל שילד ייקח מהכיס שלי ולא יגיד לי. יש להם באפל פיי את הוויזה שלי אבל אם משתמשים אני מצפה שיגידו לי. אני מכבד את הפרטיות שלהם ואת הצרכים הפרטיים שלהם ואני לא צריך לדעת, אבל צריכים להגיד לי אם משתמשים". סוהא: "לא מוכנה שישקרו לי".
מפלס עצבים: סובחי: "מעצבן אותי שלא אומרים מה שעובר עליהם, במיוחד בדברים שצריכים לשתף, כי אם לא אומרים בזמן אחר כך צריך להתמודד עם משהו שהפך להית יותר מורכב ואם היית אומר מההתחלה היינו מתמודדים אחרת. שיחה ושיתוף חשובים לי". סוהא: "אני חייבת להיות ברבע לשמונה בעבודה. אם יש עיכוב או פקק אני מתעצבנת מאוד, כי אני לא אוהבת לאחר, חייבת להגיע בזמן זה קדוש בשבילי".
סופי שבוע: סובחי: "יוצאים לטיול, סוהא אוהבת להיות ליד הים, נוסעים לעכו, חיפה, או בוחרים מסעדה ואוכלים שם. תמיד כולנו. אנחנו משפחה, אפילו אם חסר אחד לא נוסעים. נוהא גרה בתל אביב בתקופה של הבחינות, לוקחים אותה לטיילת, אוכלים שם, היא חוזרת למעון ואנחנו הביתה".
הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: סובחי: "יום חמישי אחר הצהריים, זה זמן אישי. העבודה שלי מאוד לחוצה ועד שמגיע יום חמישי אני מרגיש מאוד עייף. כשאני חוזר הביתה בחמישי, אני מרגיש שזה הזמן שלי, ומחזיר את האנרגיה לגוף". סוהא: "אני אוהבת רק את יום חמישי, מתחיל סוף השבוע".
זמן איכות זוגי: סובחי: "כל יום בשש בערב שותים קפה, את הקפה שלנו אנחנו עושים בבית, לא קונים מוכן מהחנות אלא קונים אותו ירוק, מטגנים וטוחנים אותו טחינה קרה, עם הרבה הל. כשאנחנו שותים קפה אנחנו מדברים רק שנינו. זה הזמן להתעדכן ולדבר על עצמנו. סוהא מכירה לפרטי פרטים מה קורה לי בעבודה".
זכרון משפחתי נעים: סוהא: "שנת המכינה של נוהא באקדמיה, היא קיבלה ממוצע גבוה ומענק לימודים וכולנו היינו במכללה כשקיבלה את המענק וזה היה מאוד משמח, זה היה יום משפחתי עם סיפור הצלחה". סובחי: "נאוור הבכור היה בן 16 בכיתה ט' הוא עשה פסיכומטרי וקיבל ציון 720 וזה היה מאוד מרגש לכולנו, כתבו על זה ברשתות החברתיות המקומיות".