"לא התחתנו ממש, עשינו טקס, די מהר התחברנו והזוגיות הייתה חזקה"

חן לב עמי (43) נשואה ואימא לארבעה ילדים מקרית אונו ("הבכור הוא הבן של בן זוגי מנישואים קודמים") מנכ"לית ומייסדת אתר יאמי, למשלוחי אוכל מבושל וביתי, מנטורית בתוכנית של האוניברסיטה העברית לשיקום עסקים שנפגעו מהמלחמה, ומנטורית בתוכנית של אוניברסיטת רייכמן. "הקמתי את האתר לפני 12 שנים, לפני זה עבדתי בהייטק במשרות של פיתוח וניהול מוצר ועשיתי תואר שני ב-MBA ברייכמן, ודגדג לי לעשות משהו יזמי כי אני באה ממשפחה של יזמים. יום אחד ראינו הישרדות, והשחקנים בכו על זה שאין להם אוכל והם רק אוכלים אורז ואני אמרתי לעצמי שאפילו אורז אין לי במקרר ואיך הייתי רוצה שמישהו יבשל לי, ופתאום הייתה לי מעין הברקה שהייתי שמחה אם מישהו יבשל לי ואני אשלם כסף למישהו שטוב בלבשל, ובטח יש עוד אנשים כמוני, ופתאום הרגשתי שמצאתי את הייעוד בחיים. אני אוהבת אוכל ובאתי מעולם האינטרנט ומצאתי את השילוב ביניהם. צעקתי ליואב: "יש לי רעיון". לא הלכתי לישון הייתי ב"היי", בטירוף, זה היה עוד לפני הילדים והמשכנתא ואמרתי שלהייטק אני תמיד יכולה לחזור ומה יגרום לי כזה אושר כמו שאני חשה עכשיו, והחלטתי ללכת על זה. לא הרגשתי שזה אמיץ, כי ידעתי שאני תמיד יכולה לחזור להייטק, אבל אני יכולה להבין שמבחוץ זה נראה אמיץ. די מהר התפקסתי על הקונספט ולקחתי השראה ממרקט פלייס אחרים זו הייתה תקופה ש-Airbnb ו-Etsy פרצו לעולמנו והייתה לי השראה איך זה נראה. מאז האתר והחברה עברו המון שינויים אבל הקונספט הבסיסי נשאר אותו דבר – בישול לפי הזמנה אישית, אני מזמינה והם מבשלים את מה שביקשתי לפי בקשות מיוחדות שלי. היום אנחנו חברה שמקיימת את עצמה שזה לא טריוויאלי בזמננו, יש לנו 100 בשלנים באתר ו- 13 אנשי צוות, המשרדים במושב עדנים צמוד להוד השרון. אנחנו עושים בהתחלה הזמנת ניסיון לכל מי שרוצה להתקבל, שולחים לנו אוכל למשרד, אנחנו מבקשים כמה מנות כדי שנוכל להרגיש מגוון, בודקים לא רק את האוכל אלא את כל הגישה וההתייחסות לבקשות - איך האוכל נראה, התפיסה השירותית, יש לנו בקרת איכות קפדנית. אחרי שהבשלנים עולים לאוויר, בכל חודש אנחנו עוברים על הנתונים של כולם, דירוגים, תלונות, בשלנים שלא עומדים בקריטריונים מוציאים אותם מהאתר, גילינו עם הזמן שלקוחות משייכים את יאמי לבשלנים, אם החוויה הייתה טובה אז יאמי טוב, בניגוד לוולט שאף אחד לא יאשים אותם אם לא היה אוכל טוב במסעדה, וחשוב לנו להקפיד שהבשלנים יהיו טובים".

יואב צורף (50) בזוגיות פרק ב'. "בעיקרון עשיתי מסלול הייטק שגרתי: תפקידי ניהול בחברות הייטק שונות בחברות גדולות ויותר קטנות, רוב השנים ליוויתי את חן בכל הסיפור של יאמי כבן זוג ולא מעורב באופן פעיל, הייתי שותף להתרגשויות, הייתה תקופה שקראו לי "יואב הבית" כי טיפלתי במשרד בתקלות לוגיסטיות, ועזרתי להחזיק את הילדים, בעצם אחרי שנולדו התאומים, הצטרפתי ליאמי בצד הפיתוח - הצד הטכני והטכנולוגי של יאמי. חן נמצאת כמעט כל יום במשרדים ואני בא למשרד פעם בשבוע, עובד לבד רוב הזמן מהבית".  

נישואים: חן: "עבדנו ביחד בSAP- יואב היה ראש צוות שלי, ושם הכרנו". יואב: "כשהכרנו לא הייתי ממש גרוש, ההיכרות הזוגית הייתה אחרי שכבר חן לא הייתה ב-SAP והיינו בקשר, וכשנפרדתי אז זה התחדש. לא התחתנו ממש, לא ברבנות, עשינו טקס, די מהר התחברנו והזוגיות הייתה חזקה. לקח זמן בגלל השיקולים של יובל ברקע, לא רצינו לבלבל אותו ולחן הייתה אז דירה כיפית בתל אביב". חן: "אפשר לציין שעברתי בשבילו לקריית אונו", יואב: "די מהר ידענו שזה זה".

מגורים: יואב: "דירה בת 5 חדרים משלנו בקריית אונו".  

ילדים:

יובל (18.5) יואב: "יובל הוא מנישואים קודמים. חצי מהזמן הוא איתנו, עכשיו מחכה לגיוס לצבא. מאוד אוהב ספורט, מטפס, מתנדב במד"א".

אייל (8.5) יואב: ילד חמוד, מאוד ספורטיבי, כדורגל וברול סטארס וכל הדברים של בנים, ילד של חברים וחבורות, לומד בבית הספר הדמוקרטי בקרית אונו".  

הילי (6) חן: "הנסיכה שלנו, היא מאוד בת וזה מצחיק אותנו כי זה מראה שזה בא ממנה, היא לא מחקה משהו באחים שלה, אוהבת דברים של בנות: יצירה ושיער ובובות". יואב: "מתלבשת כמה פעמים בסטים שונים של תלבושות ויודעת מה היא רוצה ללבוש, ומצד שני חברה של הבנים ומסתדרת איתם, אמנית בנשמה ציירת ויש לה כישרון מפותח של יצירתיות".

רועי (6) חן: "הוא גם מאוד בן, כדורגל מאוד מענין אותו, משחקים". יואב: "ילד תחרותי ומאוד אוהב ידע, אוהב ללמוד ולהכיר את העולם. הוא האפרוח שלנו".  

סדר יום: חן: קמים לרוב מוקדם, מארגנים את הילדים, לי יש טקס של מדיטציה בבוקר, יואב נותן לי את הזמן הזה להתחיל את היום ככה ברוגע, ואז מפזרים, יש לנו הרבה פיזורים ושנינו מעורבים, יואב הרבה פעמים רץ בבוקר, אני עושה פילאטיס ואז מתחילים יום עבודה. יואב בבית ואני במשרד ויש ימים שאני בבית, יואב אוסף את אייל באחת וחצי". יואב: "אנחנו אוכלים צוהריים הוא בעניינים שלו ואני מסיים עבודה ואחרי הצהרון אני אוסף את הילי ורועי, אם חן מגיעה מוקדם היא לוקחת ואחה"צ יש שגרת חוגים וחברים, אחה"צ אחד אנחנו בבית, אחה"צ אחד סבתא באה לבקר, יש שגרה די קבועה של חוגים, ביקורים וחברים, ואז בערב ארוחות ערב, מקלחות ולישון". חן: "אני לרוב ישר נרדמת כי פשוט עייפים, גם אם רוצים להישאר ערים".

מה אוכלים בבית? חן: "יאמי כמובן, בכל פעם מבשלן אחר, אוהבים לחשוף את הילדים לטעמים וסגנונות, אמנם הם עדיין ילדים אבל רואים בבית הרבה מאכלים, לפעמים משלימים יואב על השניצלים אני פסטה ורוב האוכל הוא מיאמי. גם כל המשפחה שלנו מזמינה מיאמי, ההורים שלי בשישי, אימא של יואב מזמינה בשבת הגיסות שלנו, אנחנו באמת משפחת יאמי. גם כל הארוחות המשפחתיות שלנו הם יאמי. אנחנו מאוד אוהבים אוכל מגוון".

חלוקת התפקידים: יואב: "לא עשינו טבלה אבל בגדול אני יותר מטפל בבית ויותר מטפל בילדים, ולחן יש את הזמן שהיא צריכה ליאמי". חן: "יואב עושה כביסות ואני מקפלת אבל הוא לרוב מגיע לזה לפניי, כלים ביחד, אנחנו משתדלים, לזכות יואב ייאמר שהוא לא עושה לי רישומים כמה הוא עשה וכמה אני, אנחנו לא בצד הזה של המפה המגדרית, יואב יותר נקי ומסודר ממני יותר יפריע לו שמשהו לא מסודר ויסדר בעצמו. את כל המהלך הזה לצרף את יואב ליאמי עשינו בגלל הילדים ואחרי שהתאומים נולדו, כשהוא עבד בהייטק היה יותר קשה כששנינו עבדנו במשרות תובעניות ועכשיו זה מאפשר לו להיות כאן אחה"צ ולנהל את הבית בצורה שפויה ורגועה, ולזכותו ייאמר שלקח צעד אחורה וויתר על אלמנטים בניהול הקריירה הקלאסית בדומה למנהלים בכירים בכל מיני מקומות, בשביל יאמי שזה עסק משפחתי ובשביל הילדים והמשפחה. אם הילדים חולים הגננת תתקשר ליואב ולא אליי". יואב: "זה מצב אופטימלי מכמה סיבות, העניין עם המשפחה הוא סופר משמעותי, אנשים כותבים על זה שאבא צריך להיות מעורב, אני אבא ויש כאן משפחה שצריך לטפל בה. כשיש יותר ילדים, ובייחוד ילדים קטנים, זה דורש התעסקות ונוכחות, והמתח שנוצר במיוחד שלחן יש תפקיד שברור לי מה הוא דורש ממנה אז השילוב בין זה שאני רוצה להיות עם המשפחה ויש צורך מוריד ממני הרבה לחץ, לעולם ההייטק יש צדדים חיובים אבל יש אגו ופוליטיקות במיוחד בתפקידים ניהוליים ולא אהבתי את זה, לכן השילוב של לפתור את הלוגיסטיקה המשפחתית ולהיות מעורב עם הילדים ולפתור לחן את המתח ומה שהתפקיד דורש גם מקל עליי בצד הרגשי מול כל מיני לחצים בעבודה וזה מצב אופטימלי".  

מטלות הילדים: יואב: "הם אוהבים לעזור לפעמים אבל אין להם חלוקת תפקידים שמעורבים בה". חן: "הם יודעים שאם משחקים אז הם מסדרים אחריהם, אם מבשלים משהו הם מאוד אוהבים לעזור, זה יותר בא מהם אין לנו ממש מטלות ברורות".

תחביבים: יואב: "מאז שהתאומים נולדו הם הוזנחו, עכשיו קצת מתחיל להתרווח, לא היה לנו זמן לתחביבים ולפנאי כמעט בכלל, הפילאטיס והריצה זה מהזמן האחרון, כי הם יותר עצמאיים ופחות דורשים ואז אנחנו חוזרים לתחביבים כמו קריאה והמדיטציות של חן". חן: "אני מתעניינת בעולמות של מיינדפולנס, NLP וחשיבה חיובית ואני יותר ויותר נכנסת לתמיכה בנשים בעידוד להקים עסקים, נשים יותר מצניעות עצמן בתפקידים ויכולות, הופכות להיות עצמאיות ולא חולמות בגדול, ואני שם בלהיות השראה לנשים שיקומו ויעזו וירצו לעשות כסף שזו מילת גנאי בעולם הנשי, ואני יותר יותר נכנסות אליו דרך מנטורינג באוניברסיטה העברית וברייכמן, אבל גם הולכת להקים קהילה לנשים שרוצות להקים עסקים, מתעסקת עם זה כרגע ברמה העסקית, איך יותר פרקטי לקחת נשים ולקדם ולעזור להן מבחינה רגשית ועסקית".

אאוטסורסינג: יואב: "ניקיון, ואוכל מן הסתם".

ערך מרכזי בבית: יואב: "מאוד מנסים לחיות את החיים, לעשות את הדברים שאנחנו רוצים ונהנים וטובים בהם, לא לעשות דברים כי צריך או כי זו המוסכמה אלא לחיות את החיים כמו שמאמינים, ורוצים להיות גמישים לשנות את הדרך ולייצר חיים נינוחים". חן: "אני מאמינים בזרימה אם פעם ליזמים אמרו אם אתה לא תיכנס דרך הדלת אז תיכנס דרך החלון או הארובה, כלומר צריך להשיג בכל מחיר, במהלך החיים ובעיקר עם יאמי גיליתי שזרימה עובדת יותר טוב וכשדברים זורמים אלה הדברים הנכונים". יואב: "אנחנו לא חיים חיים סטנדרטיים בחלוקת תפקידים בינינו או איך שמתנהלים עם הילדים ועושים מה שמאמינים ומה שבא מאיתנו וזורמים עם זה".

מה בסל רגשות האשמה: יואב: "מצד אחד יש את הזרימה ומצד שני יש את הקול הפולני שיושב על זה שצריך להצליח וללמוד במסגרות הכי מצטיינות וללחוץ עליהם שיהיו טובים במתמטיקה ושיגיעו להייטק, ושיהיו להם את כל הכלים, מול הילדים לא משנה מה אני בוחר אני אדע בדיעבד, וזה מייצר חשש שאולי הבחירה שלי לא הכי נכונה". חן: "אני מרגישה הרבה פעמים שיש לי מתח בעבודה או קושי עם מישהו שנורא מעצבן אותי וקשה לי בבית להתנתק מזה לגמרי ולהיות "הפי הפי" עם הילדים ולפעמים זה כן יוצא עליהם באיזושהי מידה ובדיעבד מרגישה רע כי יודעת שבאתי עצבנית לסיטואציה ואני עובדת על זה, לנתק את מה שקורה לנו בחיים".

כמה משתכרים: חן: "בגלל שאנחנו הבעלים של יאמי וזה לא שכירים שמנסים למקסם את השכר, אנחנו מושכים את מה שצריכים וחיים טוב, בתודעה של שפע שיכולים להרשות לעצמנו מה שרוצים ולא באקסטרווגנטיות, יש את הנכס יאמי, שהוא הנכס המשפחתי האמיתי". יואב: "המשכורות נמוכות יותר ממה שבהייטק יכולנו להרוויח". חן: "משקיעים במשהו שמאמינים שיום אחד יתגמל אותנו כלכלית".

לאן הולך הכסף: יואב: "המון על הילדים. חלק גדול על האוכל או הקניות לבית, והשאר חוגים ופעילויות של הילדים, 90 אחוז מהכסף הולך על הדברים האלה".

מגבילים בזמן מסך: חן: "בגדול לא מאמינים בהגבלות, חשוב לנו ללמד אותם שישימו את הגבולות לעצמם, עדיין אוהבים את האייפד ואוהבים מסכים אבל משתדלים שזה יהיה במידה, שיבינו מתי זה יותר מדי ושזה יבוא מהם ואין לנו חוקים ברורים". יואב: "יש ימים שהם צריכים יותר מסך כי היה קשה להם במסגרת, ואם היה להם יום טוב והם שמחים אז פחות, לפעמים נותנים יותר מרווח והם בעצמם משתעממים ובעצמם עוברים למשהו אחר, וכשזה בא מהם זה עובד יותר טוב, יכול להיות שלפעמים אחה"צ ישחקו ביניהם שחמט שנהיה פתאום חזק, ויש ימים שבאים וצריכים את השעה שעתיים לרבוץ מול המסך ולנוח, דווקא כשנלחמים איתם על זה עסוקים במלחמה ולא משיגים את התועלת, למדנו עם הזמן שלפעמים המלחמות הפכו להיות העיסוק המרכזי במקום המטרה". חן: "גם באוכל אנחנו באותה גישה לא למנוע מאכלים מסוימים לא לשים חוקים קפדניים על מה מותר ומה אסור ולעודד אוכל בריא, יש ארון ממתקים גדול ויפה שיש גישה אליו ובאמת משתדלים שזה יבוא כמה שיותר מהם".  

על מה רבים: חן: "לא רבים הרבה אבל כן אגיד שיש חיכוכים סביב המתח של האינטנסיביות של היום יום וגם לפעמים כי יואב בא והוא רוצה לקטר על משהו שקשור בעבודה ואני גם המנכ"לית וגם הבת זוג ולפעמים אני עונה תשובות של מנכ"לית, והוא מתעצבן".  

קווים אדומים: יואב: "אלימות, גם אם יש ריב אלים אנחנו חד משמעיים לגבי זה, מאוד בגישה של לכבד בני אדם ואנשים, אבל אין לוח חוקים, יש דברים בין בני אדם שלא עושים".  

מפלס עצבים: יואב: לפעמים הילדים משגעים אותנו, רוצים לאכול טוסט, עושים טוסט, ועכשיו תפוח, ואז ביס מלחם עם חומוס, גם חבל על האוכל וגם בשבת בבוקר כל שנייה מישהו מבקש משהו אז תחושת המלצרות לפעמים מעצבנת". חן: "כשהם רבים זה מאוד מעצבן, כשהם צועקים אחד על השני מוציא אותנו מהכלים".

קורונה: יואב: "הייתה מאוד מאתגרת כי אז הילדים היו קטנים וזה היה מאוד קשה לתפעל ובמקביל לעבוד ותקועים בבית". חן: "היינו בדירת 4 חדרים וזה היה קשה מאוד, למזלנו בסוף אנשים צריכים לאכול והקורונה מבחינה עסקית הקפיצה את יאמי בכמה סדרי גודל, ביום אחד כולם רצו לשתף פעולה מלא בשלנים שאיבדו את העבודה, לקוחות שעבדו מהבית - גם הילדים בבית גם עובדים וגם צריכים לבשל, זה היה המזל האמיתי, כל הזמן התבכיינו אבל בסוף הבנו שצריך להודות על מה שיש כשרואים את כל העסקים מסביב קורסים. אמרנו תודה על כך שיאמי פורחת".

סופי שבוע: חן: יש הסדר שבימי שישי ההורים שלי לוקחים את ליהי ורועי מהמסגרת ורועי מביא את אייל לאימא שלו, כי אין לו בית ספר בשישי". יואב: "שישי פנוי זה שלוש שעות, לפנות את הצהריים שלנו ולתת להם זמן עם סבים וסבתות זה ווין ווין בסופו של דבר. ארוחת ערב אצל ההורים של חן עם כל המשפחה, בשבת אנחנו לרוב מטיילים בבוקר, או עם חברים, בצהריים רוב השבתות מגיעים לאימא שלי לארוחת צוהריים ואחה"צ זמן בית כזה מתכוננים לתחילת השבוע, קצת נחים ומשחקים".

הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: חן ויואב: "שישי. קשה להתחרות בזה".  

משבר אישי: חן: "קצת אחרי שיאמי עלה לאוויר, כל תהליך ההקמה היה כיפי, אנשים מאוד התלהבו מהקונספט ואמרו שזה גאוני והייתי בטוחה שברגע שהאתר יעלה כולם יתנפלו עליו, וזה לא קרה. לא לקחתי בחשבון שאין לי משפך שיווקי ואני לא מכירה בכלל את העולם הזה. באתי מהתחום הטכנולוגי, הכרתי מוצר, פחות התעסקתי בשיווק והייתה תקופה לא פשוטה שהייתי צריכה ללמוד בעצמי מה זה אומר לשווק ואיך לדבר את השפה השיווקית, זה היה תהליך ארוך ומייגע והיו שנתיים קשות עד שבעצם התחלתי ללמוד את התחום בעצמי ולהתמודד עם זה והבנתי איך עושים את זה, אך אין ספק שלעלות לאוויר ולגלות שלא כולם קופצים על האתר ומזמינים הייתה תקופה לא פשוטה בכלל".

יואב: "סביב הלידה של הילי ורועי הייתי אחרי קריירה די ארוכה 20 שנה לפחות בהייטק, ויחסית ביטחון בקריירה, עבדתי בכל מיני תפקידים, התאומים נולדו וזה היה ממש קשה בהתחלה, תקופה מאוד מאתגרת ולא פשוטה, היה הרבה עומס בבית לטפל בתאומים וגם עומס בעבודה כחלק מהתפקידים שעשיתי, וממש לא הצלחתי להתמודד עם המתח הזה בין שני העולמות עד כדי כך שהייתה תקופה שבה הייתי עם התקף של כאבי גב חזקים ופריצת דיסק, לדעתי זה היה ממש קשור, הייתי במתח גדול ולחץ מתוך הניסיון לשלב בין  הדרישות של שני הצדדים שמעורבים בזה, בין הבית לבין העבודה, ומתוך המשבר הזה בסוף נוצרה הזדמנות שחשבנו עליה והתאפשר לנו שאצטרף ליאמי ואקח את הטיפול, האחזקה והפיתוח של הצד הטכנולוגי באתר וזה נתן לי את האפשרות לעזור להוריד מחן עומס, לשחרר קצת מתח ולחצים ביאמי כשהאחריות של הדברים האלה נמצאת אצלנו בבית, בידיים הכי אמונות, ומצד שני, זה גם נתן לנו את האפשרות לנהל את העומס מול הצרכים של הבית בצורה יותר רגועה ומאורגנת וזה עזר לנו מאוד, ברמה האישית זה מאוד הקל עליי ואפשר לי לטפל בבית, ולהתרכז במה שחשוב וגם לשמור על היכולות הטכניות בתוך העבודה ביאמי, אז זה היה משבר די קשה שהשפיע פיזית אבל הוציא מתוכו הזדמנות טובה וחדשה שמוכיחה את עצמה בינתיים".

זמן איכות זוגי: יואב: "במשך השבוע אחרי שהילדים נרדמים ועד שחן נרדמת, כי היא נרדמת ראשונה ובסופי שבוע כמה שעות שמצליחים לארגן, בעיקרון אוהבים להיות ביחד, ואוהבים לעשת הכול, אוכלים ורואים  דברים שאוהבים, תוכניות בטלוויזיה, ההיי לייט כרגע זה ההישרדות האמריקאית, זה הכיף הזוגי שלנו". חן: "אוהבים לראות דוקו על אנשים מיוחדים". יואב: "יש משהו בדינמיקה בין אנשים שעניין אותנו, אוהבים להסתכל עליהם ולנתח את ההתנהלות, ויש את זה מאוד בעולמות של ההישרדות".

מלחמת חרבות ברזל: חן: "בשביעי באוקטובר קבוצת הבשלנים לא ידעו מה עושים עם ההזמנות ליום ראשון, הייתי פתאום במצב שאני צריכה להחליט על אנשים כשאני בעצמי לא יודעת מה קורה, התקשרתי לפיקוד העורף והם אמרו תעשו מה שנראה לכם, בסוף אמרתי להם תעשו מה שמרגיש נכון מי שרוצה לבטל את ההזמנות כי לא בתפקוד תבטלו ומי שרוצצה לבשל כי זה עושה לו טוב תבשלו, בימים הראשונים לא הייתה שום פעילות הלקוחות והבשלנים לא תפקדו חששנו מה יהיה עם החברה, לא ידעתי לאן זה ילך ואז פנו אלינו נשות משאבי אנוש שרצו לפנק עובדים ומפונים ונשים שבני הזוג במילואים ופתאום העסק הפך להיות B2B מול חברות מה שלרוב הוא בקטנה אצלנו וזה נתן לו פוש והקמנו במקביל קרן תרומה, גייסנו כספים ותרמנו למשפחות שנפגעו במלחמה, זה הכניס עשייה חיובית ולי היה טוב להיות עסוקה. בבית היה קושי מאוד גדול עם הילדים שחזרו מטיול ולא הבינו מה קורה וישנו בממ"ד חודשיים. עד היום כשהם משחקים במשפחה יש אזעקה וצריך ללכת לממ"ד". 

זיכרון משפחתי נעים: חן: "היינו בצרפת בחג סוכות האחרון, בטירה, כל המשפחה המורחבת 10 ימים והילדים היו בהיי מטורף, היה כייף אדיר, ברמה המשפחתית הגרעינית והמורחבת, היו חוויות טובות, ובששי באוקטובר חזרנו".