החוק העוסק במרקם היחסים שבין הורים וילדים בהקשר זה נקרא "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות". על פי חוק זה, ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם; הם האחראיים הבלעדיים לכלכלתם, לחינוכם ולכל החלטה הנוגעת לבריאותם. כמו כן הם מחויבים להשגיח על צאצאיהם הקטינים. השגחה זו מכונה "משמורת".
במצב רגיל שני ההורים הם המשמורנים של ילדיהם, אך במקרה של פירוד וגירושין, כאשר ההורים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת, יש לקבוע אצל מי ישהו הילדים, כלומר מי יהיה המשמורן שלהם.
מה היא טובת הילד?
כלל טובת הילד הוא מרכזי בהכרעת סוגיה זו, אבל מהי טובת הילד? האם אב שעובד עד שתיים בצהריים עדיף על אם שחוזרת מעבודתה לקראת הערב, מהטעם שהאב פנוי לבלות יותר עם ילדיו? האם הורה שמצבו הכלכלי טוב בהרבה מזה של ההורה השני – ייחשב למועדף כמשמורן? ומה באשר להשכלה; האם הורה משכיל ורחב אופקים יהיה טוב יותר לילד מהורה בור שאינו יכול להקנות לו ידע ותרבות?
ותהיה אחרונה: האם הורה יכול להעניק לילדיו סביבת חיים חיונית יותר רק בשל מינו ויכולותיו הנגזרות מכך? עד כמה יש להעדיף את האם מעצם היותה אישה, או את האב מעצם היותו גבר?
בשנים האחרונות הפכו השאלות הללו לפחות רלוונטיות; כאשר שני ההורים מנהלים קריירה ומסיימים את יום העבודה בערך באותן שעות, וכאשר מסגרת ההשכלה והיכולות הכלכליות נעשות דומות ואף זהות – קשה לדבר על העדפה טבעית של הורה מסוים על פני אחר.
אך האם פירוש הדבר שכיום לאבות יש יותר סיכוי לזכות במשמורת על ילדיהם? חד משמעית לא; למרות נכונות בתי המשפט לבחון את הסוגיה בצורה שוויונית, מבחן המעשה מלמד שהנטייה היא להעדיף את האם על פני האב.
הפתיחות של בתי המשפט אומנם יכולה למצוא ביטוי מעשי במקרים קיצוניים; כאשר ברור מעל לכל ספק שהאב עדיף על האם או כאשר האם מוותרת מיוזמתה על גידול ילדיה - אפשר להניח שבית המשפט יפסוק לטובתו ביתר קלות מבעבר. אבל גם אם המהפכה הרעיונית תתורגם בחלוף השנים לכדי מעשה, לדעתי שום שינוי מהותי לא יתרחש בשנים הקרובות, וטוב שכך.
מלחמות עולם על הילדים
אפשר להתווכח על התשובה לשאלה מהי טובת הילד, אבל ברור לכולם מתי נגרמת לו רעה; כאשר ההורים מניחים לאומללותם להכתיב את צעדיהם וכאשר הם עסוקים במאבקים אישיים, האינטרסים של ילדיהם נדחקים הצידה. אחרי שנים רבות בתחום, נדמה לי שכבר ראיתי ושמעתי הכל; קשה להפתיע אותי ובכל זאת – לפעמים אני עדיין מוצא את עצמי נדהם מול הורה שמתעקש לנהל מלחמות עולם על החזקת הילדים, גם כאשר ברור שלמאבק שלו אין שום סיכוי.
אם אכן טובת הילד הייתה עומדת לנגד עיניו, הוא היה מניח ליצר הנקמנות ופועל על פי ההיגיון.
וההיגיון אומר שמציאות החיים אמנם משנה את מרקם היחסים המשפחתיים, אולם תכונות הטבע המולדות נותרות ללא שינוי. אם נתייחס לכלל ולא לפרטי ולחריג, ונבחן את קביעות המומחים והשופטים בפועל – נוכל להיווכח שאלה עדיין סבורים שלאישה יש את מכלול התכונות הנכון יותר הנדרש לגידול הילדים - מה שכמובן אינו סותר את העובדה כי קיימים גם גברים שיכולים לגדל את ילדיהם בהצלחה רבה.
לאור זאת, כאשר מגיע אליי אב שמעוניין במשמורת על ילדיו, הרי שלמרות הפסיקות הנוטות ליתר שוויוניות – אני מפנה את תשומת ליבו למגמות הקיימות בפועל בפסיקה. ואם אני מתרשם שהאדם שמולי אינו בעל התכונות ואורח החיים העולים בקנה אחד עם הנדרש על פי הפסיקה לגידול ילדים - אני מציב, בהגינות, מראה מול עיניו, כדי למנוע ממנו ומילדיו הליכי סרק.
צרו קשר במייל
לאתר הבית של עו"ד בעז קראוס